הסכיתו ושמעו לסיפור נפלא שנשמע מפי אחד מתושבי בורו פארק, על כוחה הנשגב של תפילה בכוונה הבוקעת ועולה מעומק הלב (הובא בגיליון 'שבת אורה'):
באחד הימים כשהגעתי להתפלל מעריב בבית הכנסת המפורסם 'שומרי שבת' בבורו פארק, ניגש אלי יהודי שהציג את עצמו כאורח מארץ ישראל. הוא הראה לי צ׳ק עם סכום מכובד מאד, ושאל אותי אם אני מכיר את בעל הצ'ק. אמרתי לו: "בוודאי שאני מכירו, הוא גביר נכבד וגר כאן סמוך, אבל הוא לא מחלק סכומים גדולים כאלו, איך הגיע לידיך הצ׳ק?"
כאן מספר היהודי סיפור שנשמע כמעט דמיוני:
"אני גר בארץ ישראל ונקלעתי לחובות כבדים. בלית ברירה, כשהנושים התדפקו על דלתותיי יום יום, החלטתי לבא כאן לארה״ב לאסוף כסף כדי שיהיה לי מה להאכיל את משפחתי וגם כדי לשלם את חובותיי. אני כבר מסתובב כאן שבועיים ובקושי כיסיתי את הכרטיס. בפרט היום, שאפילו פרוטה אחת לא הצלחתי לאסוף, הגעתי ממש לסף ייאוש. מצד אחד איני יכול לחזור הביתה בלא סכום נכבד, ומצד שני גם להישאר כאן לעולם איני יכול, השארתי בארץ ישראל משפחה שממתינה לי.
"כשהסתובבתי ככה מיואש בלי לדעת כיצד לצאת מהסבך, פתאום עלתה בי המחשבה: וכי אתה לבד כאן בעולם? הלא יש לך אבא גדול בשמים, היד ה' תקצר?! עד מהרה החלטתי לשפוך שיחתי לפני השי"ת. הגעתי כאן לבית הכנסת והתחלתי להתכונן לתפילת מעריב. התחלתי בתפילה והרגשתי ממש התעלות כמו בנעילה של יום כיפור.
"באמצע ברכות קריאת שמע דופק לי יהודי לי על הגב. אפילו לא הסתובבתי לראות מי זה, הייתי כולי שקוע בתפילה. התפללתי שמונה עשרה כמו שלא התפללתי מעולם, התחננתי להקב״ה ואמרתי: 'רק אתה יכול להושיע אותי, ואין אחר מבלעדיך!' כך התפללתי, עד שהרגשתי שנפלה לי אבן מהלב.
"לאחר התפילה, שפשפתי את עיניי אם אני רואה טוב… ליד הסידור נח הצ'ק הזה עם סכום עצום, אותו תכננתי לאסוף כל זמן שהותי בארה״ב" – סיים היהודי את סיפורו.
אמרתי לו: "אני מכיר את אותו גביר היטב, הוא אדם שפוי לחלוטין ונותן צדקה באדיבות, אבל מעשה כזה לא מתאים לו כלל". רציתי לברר את העניין, עליתי לביתו של הגביר ושאלתי אותו: "אתה מכיר את יהודי פלוני?", "לא", השיב הגביר. הסברתי לו למה אני מתעניין: "פשוט ראיתי שיש לו צ'ק ביד עם סכום עצום ממך ורציתי לברר את הפרטים על הצ'ק הזה".
כשהגביר שמע את הדברים, הוא החוויר כסיד וידו התחילה לרעוד. שאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר לי כך:
"הגעתי להתפלל מעריב בבית הכנסת 'שומרי שבת', וראיתי יהודי העומד לו מן הצד ומתפלל. תיכף עלה על מחשבתי, שיהודי זה לפי מראהו בא מארץ ישראל לאסוף כסף, ומסתמא השאיר משפחה עם ילדים שם בארץ ישראל. משום מה, מחשבותיי המשיכו להפליג בנושא, דמיינתי לעצמי איך הוא מתגעגע למשפחתו, אבל ההכרח לא יגונה והוא נשאר כאן, ולפי מראהו כנראה גם לא הצליח לאסוף אלא סכום כסף מועט, ומסתמא הוא שבור ורצוץ מכך, ומי יודע מה יהיה כשיחזור לביתו ויראה לרעייתו את הסכום הקטן שהצליח לאסוף…
"רחמיי נכמרו כל כך על אותו אדם, עד שלא התאפקתי ודפקתי על כתפו ושאלתי: 'אתה מארץ ישראל?' אבל הוא לא השיב לי. החלטתי לכתוב לו צ'ק ולהניח לו על השולחן. לאחר כתיבת הצ'ק התחלתי להתבונן במעשה שעשיתי, ונדהמתי מעצמי: מי אמר בכלל שהוא יהודי מארץ ישראל? מי החליט שהוא עני? ואולי בכלל אין לו משפחה וילדים? מרוב הבושה והחרטה על פזיזותי, ברחתי משם והלכתי להתפלל מעריב במקום אחר, וכעת שאתה מזכיר לי את המאורע, אני שוב מתמלא בושה על פזיזותי"…
עתה כמובן, שמחתי לספר לו מיהו היהודי שקיבל ממנו את הצ'ק, וכיצד הוא זכה להיות שליחו של הקב"ה לענות לתפילתו של אותו יהודי על תפילתו.
(המבשר תורני)