וַיִגְדַל מֹשֶׁה וַיֹּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם (ב יא)
משה רבינו היה האדם הגדול והשלם ביותר שחי אי פעם. מעולם לא היה ולעולם לא יהיה מי שיגיע למדרגה הנשגבה של "אֲשֶׁר יְדָעוּ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (שם). משה רבינו, מוסר התורה, אשר כל תורתנו מושתתת עליו, הוא האדם האחד והיחיד בתולדות האנושות שהשיג את המדרגה של "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבָּר בו" (במדבר יב, ח).
והנה, דבר פשוט וברור הוא שמשה רבינו לא נבחר על ידי ה' יתברך לשמש כמושיען של ישראל באופן אקראי, אלא היתה סיבה מדוע הוא נבחר לתפקיד מיוחד זה. למעשה, היו בוודאי סיבות רבות, ואנחנו, במיעוט שכלנו, איננו מסוגלים להשיג את כולן, אולם חלק מאותן סיבות הם דברים הנראים לעין ומובנים לכל, ומהם נוכל ללמוד ולקחת מוסר השכל.
והנה, חז"ל גילו לנו שבמשה רבינו היתה את השלמות האנושית של צלם אלוקים שיכולה להימצא, ובכלל זה גם מעלות גופניות, וכגון מה שאמרו חז"ל (ברכות נד, ב) שקומתו של משה היתה עשר אמות, וכן מעלות נוספות שהזכירו חז"ל. בוודאי ובוודאי היו בו מעלות ותכונות רוחניות רבות, אולם אם חפצים אנו להבין מה באמת הפך את משה למשה רבינו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מחייו, עלינו להתבונן במה שאומרת לנו התורה אודותיו.
למען האמת, איננו יודעים הרבה אודות מהלך חייו של משה רבינו. זוהי נקודה מדהימה. התורה כמעט ואינה מספרת לנו דבר על רוב רובם של חייו של האדם הגדול ביותר שחי אי פעם. היא מספרת מעט על לידתו, והפעם הבאה בה אנו פוגשים אותו בתורה היא כעבור 40 שנה כאשר הכה את המצרי, מה שגרם לו לברוח למדין, ורק כעבור 40 שנים נוספות, בגיל 80, רק אז התורה מתחילה לספר אודותיו. משכך ניתן להבין שהמקרים שכן מתוארים בתורה הינן בעלי משמעות רבה ביותר עבורנו.
אין ספק שבמשך 80 השנים הללו
אין ספק שבמשך 80 השנים הללו, משה היה עסוק בענייני עבודה וקרבת אלוקים בהיקף שאי אפשר לתארו, ואילו נכתב ספר על תולדות חייו ומעשיו בשנים אלו, היתה לנו תורה שלימה של שלימות המחשבה וההנהגה. אך מתוך כל אותם מעשים גדולים, התורה בוחרת לספר לנו רק על מספר מקרים מועטים, ומשכך, אירועים אלו הינם בעלי משמעות גדולה ביותר. זוהי תורה שמוטל עלינו ללומדה.
והנה, אם נתבונן בפסוקי התורה, נבחין מיד כי הדבר הראשון אותו מספרת לנו התורה אודות משה רבינו, המעשה הראשון שעשה כאדם בוגר הוא "וַיִגְדַל מֹשֶׁה וַיֹּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסַבְּלֹתָם". מילים אלו הן חשובות ביותר, ולמען האמת היינו יכולים להתמקד וללמוד לנצח נצחים רק את שלושת המילים הללו: "וַיַּצֵא אֶל אֶחָיו". זו היתה תחילת דרכו של משה רבינו, וזוהי הפעולה המודעת הראשונה שהוא עשה, אותה מספרת לנו התורה. כל מה שמסופר אודותיו עד לאותה נקודה הם דברים שאחרים עשו לו, לא שהוא עשה. הטמינו אותו שלושה ירחים, הניחו אותו בתיבה, הוא נמצא על ידי בת פרעה – כל אלו אינם דברים שמשה עשה, אלא שנעשו לו. מה היתה הפעולה הראשונה שהוא עשה? "ויצא אל אחיו".
משה רבינו יצא אל אחיו וראה בסבלותם. נשים לב שלא כתוב "וירא את סבלותם" אלא "וירא בסבלותם" – כלומר הוא ראה אל תוך סבלותם. יש הבדל גדול בין לדעת שהשני סובל לבין להביט אל תוך סבלו, כלומר להרגיש יחד איתו את סבלו. משל למה הדבר דומה, לאדם שמנסה לשכנע את אחד העשירים לתרום עבור עניי העיר, שטוב יעשה אם יצליח לשכנע את הגביר לבוא יחד עמו לסיור בשכונות העוני. ניתן להניח שסיור כזה יגרום לצ'ק להיות שמן יותר מאילו הפגישה ביניהם תתקיים במשרד נח וממוזג.
וזה מה שעשה משה רבינו – הוא יצא אל אחיו, ולא הסתפק בלראות את סבלם ואת עבודת הפרך שנאנקו תחתיה, אלא השתתף בצערם והרגיש הרגשה של "יחד" עם אחיו. ליבו כאב לנוכח המראות הקשים שראה, ונפשו דאבה לראות כיצד אחיו נושאים משאות כבדים ומייגעים את עצמם בעבודה קשה ומפרכת, והוא הוזיל דמעות עליהם. כך אומר המדרש (שמות רבה א, כז), "מהו וַיַּרְא, שָׁהָיָה רוֹאָה בְּסִבְּלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר, חַבָל לִי עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם".
הצעד הראשון
והנה זאת עלינו לדעת, שכאשר משה יצא אל אחיו, הוא עדיין לא היה נביא. אין לדעת בדיוק מה היתה מדרגתו, אולם ברור מעל לכל ספק שהוא לא התקרב כלל למדרגה אליה הגיע כעבור ארבעים שנה, שעה שה' דיבר אליו מתוך הסנה.
כיצד הגיע משה רבינו למדרגותיו הנשגבות? כאמור לעיל, איננו יכולים להשיג דבר זה, אך מה שהתורה כן מלמדת אותנו הוא את הצעד הראשון שבו צעד משה לקראת גדולתו המופלאה. כאשר משה רבינו פרק את עולם של אחיו מעל כתפיהם השחוחות והעלה אותם על גבי כתפיו הצעירות והחזקות, היה זה הצעד הראשון לקראת המדרגה הנשגבה של "פָּה אַל פָּה אַדַבָּר בו". כך מסיים המדרש הנ"ל: "רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמֹשֶׁה שָׁסַר מֵעֲסַקֵיו לִרְאוֹת בְּסַבְּלוֹתָם, לְפִיכָךְ וַיִּקְרָא אֵלָיו אלוקים מִתּוֹךְ הַסְנָה".
אין זה אומר שאם תצאו אל הרחוב ותסייעו לאדם מבוגר לשאת את חבילותיו, זה לבד יהפוך אתכם לאנשים גדולים, אולם מידה זו של "נושא בעול" היא היסוד לכל המדרגות הגדולות בעבודת ה'. הסבא מקלם זיע"א (חכמה ומוסר ח"א מאמר א-ג), מרחיב בענין זה, ומבאר שהתורה מספרת את סיפורו של משה שיצא אל אחיו וראה בסבלותם, כדי ללמדנו שהנושא בעול עם חבירו, כלומר מעודד ומחזק את עמיתו המתמודד עם קשיים ואתגרים, הרי שבזה הוא מכין את עצמו להיות עבד ה'.
חשוב לדעת שכל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות כמו משה רבינו. כך כותב הרמב"ם (פ"ה מהלכות תשובה ה"ב): "כָל אַדָם רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק כְמֹשֶׁה רַבֵּנו". הרמב"ם לא כותב שיכול כל אדם להיות נביא או לא כדאי לכם אפילו לנסות זאת, אולם להיות צדיק כמשה, להיות עבד ה' כמשה, כל אחד יכול לנסות – כי זה אכן אפשרי. והדרך להתחיל במשימה זו חכם כמשה – היא על ידי לשאת בעול עם חברינו ולעודד את אחינו בני ישראל.
עידוד! זהו נושא חשוב ביותר, כי אין מי שלא זקוק לעידוד! כל אחד ואחד, בכל מעמד שהוא, ישמח לקבל כמה מילות עידוד. אפילו נשיא ארה"ב מחכה לשמוע מילות עידוד. מהנשיא ועד מנקה הרחובות – כל עידוד יתקבל בברכה.
לימוד זה שאנו לומדים כעת הינו חשוב ביותר! מי שרוצה להתקדם לקראת גדולה אמיתית, מי שמשתוקק לקחת את הצעד הראשון אותו לקח משה רבינו, יתן אל ליבו לעודד את כולם.
יוזמת החלב
אם תצאו החוצה ותצעדו במורד השדרה, תבחינו שהולכים שם כל מיני אנשים. יש עייפים ויש עצובים, יש מוטרדים ויש מודאגים. חלקם לא הספיקו לאכול ארוחת בוקר והם רעבים, וחלקם צמאים. יש גם כאלו שממש מדוכאים ומיואשים. האמת היא שגם המאושרים שביניהם זקוקים לחיזוק.
אתם נוטלים עמכם את החלב, יחד עם אריזת כוסות נייר, ובוחרים לכם מיקום מרכזי ברחובה של עיר. שם אתם עומדים במשך מספר שעות ומציעים כוס חלב קר ומרענן לכל אחד מהעוברים ושבים.
כוס חלב הוא דבר נפלא, ומי שאינו נוהג לשתות חלב, כדאי לו להתחיל בזה כאן ועכשיו. החלב מספק לגופנו הרבה חומרים חיוניים כגון סידן שחשוב מאוד לבריאות העצמות והשיניים, וכן עוד כמה וכמה חומרים וויטמינים, המחזקים ומבריאים את הגוף.
כוס החלב שהגשת לאותו עובר אורח אלמוני יורד אל תוך גופו ומעניק לו כח ובריאות. הוא ממשיך לתפקד במשך כל אותו היום בזכות כוס החלב שקיבל ממך היום בבוקר. כעת הוא מלא באנרגיה, בריאות ושמחה – בזכותך.
שכרו של "איש החלב"
אם אכן נהגת כך, והענקת מדי יום כוס חלב לכל אדם שחלף על פניך ברחוב, הרי שבזה הפכת לאחד ממטיביה של האנושות, ואין ספק שבעולם הבא תקבל שכר רב על מעשיך. אפילו על כוס אחת מגיע לך שכר, על אחת כמה וכמה אם מזגת מדי יום עשרות כוסות כאלה.
עם כל זאת, אי אפשר לבא בטענות למי שאינו סוחב ארגז של בקבוקי חלב אל נקודת החלוקה ומחלק כוסות לכל עובר ושב. מלבד הטרחה הכרוכה בכך, הרי שזו גם הוצאה לא קטנה. בימינו מחיר החלב האמיר, ובפרט חלב כשר למהדרין. הכל עולה יקר בימינו. אולם אפילו אדם שיש בידו האמצעים והזמן לאמץ הנהגה זו, אך הוא מחליט שלא לעשות כך – האם ניתן לבא אליו בטענות כלשהן? איני יודע. אני עצמי לא נוהג כך, ואני מקווה שלא אתבע על כך.
אך כאן מגיעה הגמרא ומלמדת אותנו כי ישנו דבר שטוב יותר מחלב. אכן – חלב הוא דבר גדול, אולם יש דבר שגדול אף ממנו, דבר שאכן תהיה תביעה על מי שלא יעשה זאת, ואף תירוץ לא יעזור.
הגמרא (כתובות קיא, ב) דורשת את הפסוק בפרשת ויחי (בראשית מט, יב), "וְלְבֶן שִׁנַיִם מָחָלָב" ואומרת כי "טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב". כלומר, מי שיעמוד באותו מיקום מרכזי, ויחייך אל כל מי שעובר ברחוב, הרי שהוא מועיל להם ולבריאותם יותר ממיודענו "איש החלב". החיוך נותן להם משהו שהחלב. על כל מעלותיו, אינו מסוגל לתת. ומחזק ומרומם את רוחם, ונותן להם להרגיש שהם שווים. תחושת החום והידידות שמקבל האדם מחיוך נותן לו כח ושמחה, ומשנה אותו לחלוטין.
אי אפשר לדעת מה יכול חיוך אחד לעולל. יתכן והאיש הזה שחייכת אליו זה עתה נמצא במצב נפשי לא פשוט. כבר זמן רב שהוא מחפש עבודה ואינו מוצא, אין לו חברים, הוא מרגיש שאין לו עתיד, ושוקל ליטול את נפשו בכפו ר"ל.
וכך, בעודו פוסע ברחוב עטוף מחשבות נוגות, הוא עובר לידך. במקרה אתם מכירים, ואתה שולח אליו חיוך ידידותי. לפתע עולמו מוצף באור יקרות. אין לך מושג מה עשית ברגע זה. נתת לו תקווה בחייו. הוא מחליט לדחות לעת עתה את תכניותיו, החיית אותו! איני מגזים כלל וכלל. אנשים אינם מבינים את גודל חשיבותו של הנושא הזה, ולמרבה הצער נוטים להתעלם ממנו.
והנה אחריו פוסע אדם שמרגיש כעס גדול על הדברים שאמרה לו זוגתו טרם יצא מהבית. הוא הולך ברחוב, ממלמל לעצמו, הוא שקוע עד הראש בצרותיו, והנה לפתע אתה מבזיק לכיוונו חיוך חם ואוהד.
לא מבקשים שנצא החוצה ונעזור לאנשים לסחוב משאות כבדים
למען האמת, מי שיתבונן על מהלך חייו, ייזכר בחיוכים שהוא עצמו קיבל, ושהיוו עבורו נקודת מפנה. לעתים האדם עצמו אינו מודע כמה כוחות הוא קיבל מאותם חיוכים!
חשוב עד למאוד שנלמד את הנושא הגדול הזה ונחשוב עליו כל הזמן, שכן הזדמנויות אלו להעניק לחברינו חיוכים שיחזקו אותם וישמחו את ליבותיהם, זמינות עבורנו בכל שעה ובכל מקום. כאשר אתה נכנס אל המשרד בבוקר, אל תיכנס בפנים חתומות ותיגש ישר אל עמדתך. זה גורם לעמיתיך לחשוב שאינך מחבב אותם. בעודך חולף על פניהם, שלח חיוך חם ואוהד לכל אחד מהם. אין כל שאלה שזוהי מצוה גדולה, ובהנהגה זו אתה הולך בדרכו של משה רבינו ע"ה.
מה מבקשים מאיתנו? לא מבקשים שנצא החוצה ונעזור לאנשים לסחוב משאות כבדים, וגם לא לחלק כוסות חלב ברחובה של עיר, אלא בסך הכל לחייך! זה כל כך קל, וחשוב הרבה יותר מכוסות חלב. כמה גדולה אפוא תהיה התביעה על מי שממאן להלבין את שיניו לחבירו.
אחד התירוצים המוכרים הוא שפלוני אלמוני שמבקשים ממני לחייך אליו, הוא בעצמו עוטה פרצוף חמוץ כלימון, אך תירוץ זה אינו מתקבל. אכן, אילו היה בא לקראתך כשבידו אַלָה כבדה, לא היינו מצפים ממך לומר לו מילה טובה, אך פנים זעופות אינן אַלָה, וכל אחד יכול לגייס את כוחות הנפש הדרושים כדי לחייך אל אדם זה. כשאמרו חז"ל (אבות ג, יב), "הֵנִי מְקבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה" הם התכוונו גם לאדון חמוץ-פנים, ולמעשה, הוא זקוק לכך יותר מכל אחד אחר.
בכוחו של חיוך מאיר ומחמם להכניס שמחה בליבותיהם של בני אדם הרבה יותר מאשר כוס חלב. בני אדם זקוקים לחיזוק הזה! ישנם אנשים רבים כל כך שנושאים בליבם כאב גדול, והם זקוקים לחיוך שלך! דרך זו תהפוך את חייך לסיפור של הצלחה!
כך החל משה רבינו ע"ה את דרכו אל הגדולה – בכך שחיזק ועודד את אחיו והאיר אליהם את פניו – וכך גם אנחנו יכולים להתחיל. הרמב"ם לימד אותנו שכל יהודי יכול להיות צדיק כמשה, והוא יכול לכל הפחות לנסות בכך שיישא בעול עם חבריו, יעודד אותם ויחזק את ליבם.
ברגע שאדם נוהג במידה זו, הקב"ה גומל לו, מידה כנגד מידה, וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ח, ב), "במדה שאדם מודד בה מודדין לו" – אבל המדידה עמו לא תהיה במידות שלו אלא במידות של הקב"ה, הגדולות עשרת מונים ממידותינו! מי שמאיר את פניו לאחרים, ה' מאיר את פניו אליו, והארת פניו של הקב"ה מביאה בכנפיה את כל הטוב שבעולם!
(תורת אביגדור | פרשת שמות תשפ"ג)