וכשאשתי מקבלת את הכתבים, היא צריכה להתאמץ ולהבין את הכתוב, ולכן מעכשיו אני מקבל על עצמי מכאן ולהבא, להשתדל ולכתוב יותר ברור

מספרים סיפור נפלא על הגה"צ רבי אברהם צבי בעק זצ"ל גאב"ד מעלבורן דאוסטרליה: בקהילתו במעלבורן היה נהוג, שמזמן לזמן היו אנשי קהילתו מזמינים את הרב הנערץ לסעוד בביתם, והיה הדבר לחשיבות גדולה בעיניהם. פעם אחת קיבל הרב ארבע הזמנות מארבעה אנשים שונים מקהילתו לסעוד את סעודת הערב בביתם, הרב לא אמר לאחד מהם שכבר קיבל הזמנה מאדם אחר, כדי שלא לפגוע בכבודם, רק אישר את ההזמנה של כל אחד ואחד והודה לו על כך, וקבע לכל אחד זמן אשר מקוה להגיע. ואכן באותו לילה, התארח הרב בביתם של ארבע אנשים אלו, ונטל את ידיו ארבע פעמים, ואכל ארבע סעודות! כדי לחלוק לכל אחד את כבודו הראוי לו…

***

הגאון האדיר רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל השתקע בסוף ימיו בירושלים עיה"ק, וכיהן כראש ישיבת "עץ חיים". פעם הבחין בחור אחד ברבו, כשהוא פוסע הלוך ושוב ליד ביתו, ונראה היה שמחמת סיבה כלשהו הוא אינו רוצה להיכנס לביתו. ניגש אליו הבחור ההוא, והציע את עזרתו, אמנם ראש הישיבה סירב להצעה באמרו שאין לו כל צורך בעזרה, וכאשר הבחין הבחור שראש הישיבה המשיך לפסוע אנה ואנה, ניגש אליו שוב וביקש לעזור לו, אך רבי איסר זלמן אמר לו שאין לו כל צורך בעזרה, ואף הסביר בפעם הזאת את התנהגותו, וכך סיפר לו: כשנכנסתי לביתי, הבחנתי במשרתת שהיתה גלמודה וענייה, שהיתה עסוקה בשטיפת הרצפה, ויודע אני שהמשרתת נהנית לשיר לעצמה בעת עבודתה, אך כיון שהיא יודעת שאסור לי לשמוע את קול שירתה, היא מפסיקה מיד כשהיא מבחינה בי שהנני נכנס לבית, אך כעת – אומר רבי איסר זלמן – היא עדיין לא הבחינה בי, ואין ברצוני לגזול מאשה אומללה זו את הנאתה, ולכן אני מעדיף להניח לה לסיים את מלאכתה, ורק לאחר מכן אכנס לביתי, ובינתיים אני ממתין כאן בחוץ…

***

פעם אחת דרש הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל בענין "שלום בית" ו"כבוד אשתו", ובדרשתו נכח גם הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. בסוף הדרשה ניגש רבי איסר זלמן לרבי אריה ואמר לו "יישר כחך על הדרשה הנפלאה ועל החיזוק שנתת לי, שעוררת אותי לנושא כה חשוב". רבי אריה נבהל, ואמר לו "כבוד הרב, לא נתכוונתי כלל אליכם, מי אני שאומַר מוסר לגדול הדור". ענה לו רבי איסר זלמן "אעפ"כ, גם אני צריך להיזהר יותר ולדקדק שלא לצער את אשתי", והוסיף ואמר "כידוע לך, שהכתב שלי אינו ברור כלל, וכשכותב אני את הספרים שלי, מתקשים בדפוס לפענח את הכתב שלי, ולכן אני מביא את זה לאשתי, והיא יושבת ומעתיקה את כתבי, ועל פי זה מסדרים את הספר, והיות והרי אני יודע שהכתבים שלי עוברים עוד פעם כתיבה נוספת, לפעמים אני מתרשל וכותב את הכתבים שלא בכתב ברור, וכשאשתי מקבלת את הכתבים, היא צריכה להתאמץ ולהבין את הכתוב, ולכן מעכשיו אני מקבל על עצמי מכאן ולהבא, להשתדל ולכתוב יותר ברור כפי יכולתי, כדי להקל עליה את מלאכת ההעתקה"…

(מתוך נועם שיח כי תצא תשעח)