פתאום נמחק החיוך מפני… תפסתי את עצמי בחרדה גדולה ואמרתי לעצמי: יוחנן! אתה לא מתבייש? יש לך כזה שידוך מוצלח מתחת לאף ולא הצעת אותו?

תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן

הצעקות שבקעו מביתם של השכנים הקפיצו אותי ממקומי. איזה שאגות! זה ממש לא אופייני לשכנים השקטים והעדינים, אבל כשהיטיתי אוזן הבנתי שלא קול ענות מלחמה ולא קול ענות חלושה אני שומע, אלא קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים.

מזל טוב בביתם של הגרינשטיינים? וואו, זה כבר מזמן לא היה לנו. הילד האחרון שלהם נולד כבר לפני יותר מ-13 שנה, והראשון שלהם טרם התארס.

רגע, אבל צועקים שם מזל טוב, אולי הוא כן התארס?

יצאתי לחדר המדרגות בניסיון לרחרח מה קורה אצל השכנים, ואחד הגרינשטיינים שבדיוק יצא החוצה כדי להכווין אורח חשוב שחיפש את ביתם, הכריז בצהלה גדולה: "שלוימי התארס!".

כמובן שהשמחה היתה עצומה. נכנסתי לביתם כדי לאחל להם מזל טוב, ואת מי אני רואה שם?

את אחד מחברי הטובים ביותר.

"מה אתה עושה פה?", שאלתי אותו, ואז תפסתי את עצמי… הוא המחותן!

יש לו בת רווקה, כל כך הרבה הוא חיפש לה חתן, ואני תמיד שמעתי והבטחתי לו שבסוף יהיה בסדר.

מסתבר שהיא מתארסת עם הבן של השכנים שלי.

ואתם יודעים מה? עכשיו כשאני חושב על זה. השידוך הזה הוא ממש שידוך משמיים, לא יכולתי לחשוב על רעיון מוצלח יותר.

פתאום נמחק החיוך מפני… תפסתי את עצמי בחרדה גדולה ואמרתי לעצמי: יוחנן! אתה לא מתבייש? יש לך כזה שידוך מוצלח מתחת לאף ולא הצעת אותו? הרי אתה מכיר את שני הצדדים, אם רק היית מפעיל קצת את הראש, היית יכול לשדך ביניהם כבר לפני כמה שנים, ולחסוך מהם כל כך הרבה צער ועוגמת נפש בציפייה בלתי נגמרת לשידוך המיוחל.

ניסיתי להרגיע את עצמי ש'שידוכים משמים', ושלא היתה לי שום אפשרות לסייע להם כי לא נגזר עליהם להתארס מוקדם יותר, אבל בינינו, את התירוץ הזה יכול לומר גם רופא שמתמהמה להציל חולה, או לעשיר שמחליט שלא לתת צדקה לעניים, כי פרנסה היא משמים, והקב"ה לא צריך את העזרה שלו כדי לפרנס אותם…

יצאתי משם עם החלטה ברורה, מכאן ולהבא אני מתאמץ יותר. הרבה יותר! כבר הספקתי להציע כמה הצעות שידוך מאז, לא יצא מהן כלום, אבל לפחות אני יודע שאני משתדל לעשות את מה שאני יכול, ועכשיו אני באמת יכול לומר ברוגע ובשלווה ש'שידוכים משמים', ואני עושה רק השתדלות.