לכבוד המדור החשוב והמיוחד!
אני מרגישה חובה לספר את הסיפור שאירע עימי באופן אישי, אם כי איני יודעת מהיכן להתחיל...
אני מתגוררת באחת הערים החרדיות הפורחות ומשגשגות במרכז הארץ. עיר עם משפחות ברוכות ילדים, כ"י, ואנו מאוד מרוצים, ב"ה. באופן כללי כולנו מאוד עסוקות וטרודות בעבודות היומיום ובמלאכות הבית בלע"ה, כך שאין רגע דל, אך מתי שאפשר אני יוצאת עם הילדים בשעות אחה"צ לגינות המשחקים שהתברכנו בהן בשפע בעיר.
לסיפור שלי יש שני חלקים. חלקו הראשון נוגע לשכנה המתגוררת אצלי בבנין המתמודדת עם קשיים שונים, והתחושה שלי שמשום מה אני נאלצת לספוג את המרירות והקושי השונים והיא מקפידה עליי שאיני מספיק בקשר איתה.
כולם יודעים ומבינים שעם כל מטלות היום לא שייך לנהל מערכת קשרים מורכבת מדי ובפרט כאשר איני מעוניינת בזה, אבל היא נורא הקפידה עליי על כך. באחת הפעמים חשתי שאיני מסוגלת והסברתי לה בשיחה טלפונית שאני מאוד עסוקה בעבודה ובבית ואיני יכולה להיות יותר מידי בקשר. למרות זאת היא בחרה להיפגע ובמשך חודשיים בכל עת שחלפה על פניי התעלמה במכוון ואף לא אמרה שלום.
חשתי בכעסה הגדול, על לא עוול בכפי, והלכתי לשאול בעצת רב, מה עליי לעשות, האם אני צריכה ללכת אליה, או להתעלם. הרב השיב, כי מאוד חשוב לתת לה הרגשה שאני חברה שלה ולא 'זורקת' אותה.
כאן אני מגיעה לחלק השני של הסיפור שלי, שהוא נוגע למשפחה הקרובה אצלנו. אח של גיסתי חלה בדלקת ראות רגילה ואושפז בביה"ח. באופן בלתי מוסבר מצבו הידרדר באופן מבהיל, עד שהרופאים נאלצו להרדים ולהנשים אותו. הזעיקו למיטתו את טובי הרופאים שבחנו את כל האפשרויות וניסו את כל הדברים והם אמרו שלא נתקלו במצב כזה. הם אפילו לא ידעו לאבחן את מצבו הקשה. עד כדי כך, שהם נאלצו לומר למשפחה, כי לא נותר דבר מה לעשות, רק להתפלל.
בכל אותו זמן, אשתו חשה כי העולם 'נפל' עליה. היא נאלצה פתאום להתמודד עם מצב קשה מאוד, כשבעלה שוכב מורדם ומונשם בסכנת חיים, והיא לבד. אימה נפטרה חודש קודם לכן ממחלה, היא טיפלה לבדה בשלושת ילדיה ובמקביל לא משה ממיטת בעלה שמצבו הרפואי הלך והידרדר לנגד עיניה. הילדים הקטנים לא הבינו לאן אבא נעלם פתאום, ובחלוף כמה ימים ושבועות שאלו אם הוא חי, וכשדמעות בעיניה ניסתה האם הצעירה לחזק את ילדיה ואת עצמה, ואמרה להם שהוא חולה וזקוקים להרבה תפילות ורחמי שמים.
גם אנו, כל בני המשפחה, התגייסנו יומם ולילה לתפילות וקבלות חיזוקים, בכל מקום פרסמו את שם החולה שיעתירו עבורו, אך מצבו הלך והידרדר, מערכות הגוף קרסו ולא היה כל הסבר רפואי. כל המשפחה הייתה שבורה, המצב היה בלתי נתפס.
החלטתי לעשות מעשה.
הייתי לבד עם עצמי בביתי, פניתי בדמעות לבורא עולם ואמרתי בקול: "אני הולכת לעשות מעשה של שבירת המידות, על אף שלא פגעתי בה מעולם, לרפואתו השלמה".
עליתי לביתה, ובתהליך ארוך של ארבע שעות השפלתי את עצמי באופן שקשה לי לתאר, כאשר אני מסובבת את כל המצב לחלוטין ומסבירה לשכנה שהכל נובע מבעיות שיש לי ושגם המשפחה שלי מתמודדת עם הבעיות הללו, ושאני 'אנוכית' ולא בסדר, וארך לי כמה שעות להסביר לה עד כמה הבעיה היא בי וחלילה לא בה. ממש הורדתי את עצמי למצב שאני תחתיה, ואני בעייתית ואף זקוקה לעזרתה. היה זה מאמץ נפשי, חשתי מותשת, אך יחד עם זאת אושר עילאי על ההקרבה האמיתית שאני עושה לרפואתו השלמה של בן משפחתנו ששכב כאבן ללא הופכין בביה"ח, למען אשתו וילדיו הזאטוטים שפחדו לאבד את אבא שלהם.
לאחר ארבע שעות ארוכות מאוד, יצאתי מביתה ודמעות בעיניי. הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון והכנעתי את היצר.
למחרת התקשרה אליי גיסתי וסיפרה לי שאף אחד לא יודע מה בדיוק אירע, אך בשעות הבוקר - בדיוק באותן שעות בהן שהיתי אצל השכנה – אחיה החל לפתע לנשום בכוחות עצמו. כל הרופאים הוזעקו למיטתו, לא הבינו מה קרה. באורח פלאים המצב הלך והשתפר מרגע לרגע, באופן בלתי ייאמן. ניתקו אותו ממכונת ההנשמה, הוא החל פתאום לקום וללכת ואף ביקש להשתחרר לביתו. הרופא ההמום הודיע שהוא לא משחררו עד שהוא לא רואה בעיניו כיצד הוא עולה במדרגות. למרבה הפלא, הוא עזב את ההליכון ועלה שלוש קומות לבד. הרופאים הוכו בתדהמה, לא היה להם שום הסבר למה שמתרחש לנגד עיניהם. כעבור זמן קצר בלבד הוא שב לביתו, בריא ושלם, ב"ה, לאשתו שכה חיכתה לו ולילדיו הקטנים שקיבלו אבא במתנה!
בשבת האחרונה הם כבר אירחו את משפחתו של אחי בביתם.
כאשר שמעתי על הנס הגדול, ירדו לי דמעות, הרגשתי עד כמה איכפת להקב"ה על כל צער שנגרם לאדם, בכל מצב בו הוא נמצא, ועל אף שלא נעשתה כל פגיעה. הכח העצום של שבירת המידות וההחלטה לשמח את השכנה, למרות שבכל פעם שאנו נפגשות היא מציעה לי כעת עזרה, ושולחת אותי להנחיות שונות לטפל ב"בעיות" שלי, עוררו זכויות רבות בשמים, ואני שמחה שזכויות כאלו גדולות התגלגלו על ידי.
תודה על הבמה המכובדת,
מ. ממרכז הארץ (הפרטים המלאים שמורים במערכת)
(יתד נאמן)