לפנינו שני סיפורים נפלאים אותם סיפר הרה"ג רבי יעקב שיש שליט"א כפי שמובאים בספר אוצרותיו 'לרומם' על פרשיות השבוע:
הרבי מאמשינוב שליט"א סיפר סיפור מופלא אודות סבו האדמו"ר רבי מאיר קאליש זצ"ל. היה זה בליל שבת קודש, זמן קצר לפני שרבי מאיר החל לערוך את שולחנו הטהור. לבית המדרש נכנס אורח, שהצביע על בנו הצעיר ואמר לרבי כי הילד יודע לשיר היטב. הוא מופיע במקהלות ונחשב לילד פלא בעל קול נעים ומרגש.
"אם כן אכבד אותו לשיר את 'שיר המעלות' בתום הטיש", אמר הרבי. "כשארים את ידי ואסמן לכם בצורה כזו, תדעו כי הגיע זמנו של הילד לפצוח בשיר".
האב והבן תפסו את מקומותיהם מול הרבי, ועקבו בדריכות אחר כל תנועותיו. הם לא הכירו את מהלך העניינים, והשתדלו להישאר מרוכזים כדי לא להחמיץ מאומה. השניים היטו אוזן לשירת "שלום עליכם" והתבוננו ברבי המקדש על היין ובוצע את החלות.
בטרם הוגשו הדגים, החווה הרבי את הסימן המוסכם בידו. יתכן שהרבי לא זכר שכך סיכם עם הילד או שהילד שגה בפירוש תנועתו של הרבי. בין כך ובין כך לא היו לילד ספיקות. הוא נעמד במקומו, עצם את עיניו והפליא בשירת "שיר המעלות".
קולו של הילד היה ערב, אולם התיזמון היה גרוע. החסידים כמעט עמדו לגשת אליו ולעצור את שירתו. הדבר היחיד שעצר בעדם היה מראה האדמו"ר מאזין לילד בקשב רב ומצטרף לשירה. כשהילד סיים את שירתו, הורה הרבי להגיש מים אחרונים, נטל את ידיו, וברך ברכת המזון. מיד לאחר מכן הסתיים הטיש, הרבי הלך למעונו, והחסידים התפזרו לבתיהם.
החסידים השתוממו והחלו להסביר את המהלך באופנים שונים: "מן הסתם ראה הרבי ברוח קדשו שהגיעה העת לסיים את הטיש". "וודאי מדובר בעניינים גבוהים ובסודות הקבלה". אולם כשהרבי שוחח עם גבאיו שליווהו לביתו, הוא ביטל את הרעיונות הללו בהינף יד: "הרי כבודו של הילד עמד על הפרק. אילו היינו רומזים לו שהוא החל לשיר לפני הזמן, הוא היה מתבייש. מוטב היה לבטל את הטיש וללכת הביתה מאשר לפגוע בילד יהודי".
●●●
רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל נודע כתלמיד חכם מופלג, אך כגודל גאונותו בתורה היתה גאונותו במידות ובנעימות לזולת.
באחת ההזדמנויות, התלוו רבי אברהם ותלמידו ליהודי קשה יום, שהלך לטיפול בבית חולים לחולי נפש. החולה נכנס לחדרו של הפסיכיאטר, ורבי אברהם ותלמידו המתינו לו בחדר ההמתנה, תוך כדי כך נכנס לחדר ההמתנה יהודי נכבד ומוכר. היהודי שהבחין ברבי אברהם, הסמיק מבושה ואודם פרח בלחייו מהמחשבה שמעתה ידע רבי אברהם כי הוא נזקק לשרותי פסיכיאטר.
רבי אברהם קלט את המצב בשבריר שניה ואמר ליהודי: "עשה לי טובה, עשה עמי חסד, אל תספר לאף אחד שראית אותי פה".
עיני היהודי אורו בהקלה, כשהוא חושב לעצמו שהוא ורבי אברהם נמצאים באותה הסירה.
לאחר מעשה שאל התלמיד את רבי אברהם: "כיצד עלה בדעתו של הרב רעיון כה גאוני במהירות כה רבה? עד שקלטתי את המצב, כבר היה לרב פתרון מן המוכן".
רבי אברהם הסביר בפשטות: "כשפורצת שריפה, מוצא האדם פתרונות יצירתיים בשבריר רגע. אין צורך להיות אדם מוצלח במיוחד או בהשקעה מיוחדת כדי ליצור רעיונות להיחלץ מן המצב. האש והסכנה עושים את שלהם, ובאופן ספונטני מוצאים מוצא ברגעים ספורים. כשהעניין של "נוח לו לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" בוער בך, אתה מרגיש במלוא העוצמה את הדחיפות להיחלץ מהשריפה. אתה יודע שאתה מוכרח למצוא פתרון בתוך שבריר רגע ומגלה תושיה".
תשובה זו ביטאה את משנת חייו של רבי אברהם גניחובסקי. לא פלא שבכתבי היד שהותיר אחריו הוא כתב בזו הלשון: "והנה, מאי דאמרינא מוטב לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, נראה שאם יכול למנוע הלבנת פנים על ידי שיחלל שבת יעשה זאת, ואם לא כן הרי יפיל עצמו לכבשן האש, ואם כן פיקוח נפש דוחה שבת. ולא אדע כאשר אין שם כבשן, ויצטרך להלבין פני חברו ברבים, אם ראוי למנוע זאת על ידי חילול שבת".
כך חי רבי אברהם גניחובסקי עלי אדמות, וזוהי הצוואה שהותיר אחריו לדורות.