מאת: הרב צבי גטקר
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי (מח כב)
ותרגם אונקלוס: בצלותי ובבעותי
יום אחד, בעת התוועדות תלמידים, משל מרן הגראי"ל שטיינמן את משלו ויאמר, משל למה הדבר דומה: יהודי בעל משפחה גדולה בלעה"ר, הגיע יום חמישי, והוא פנה אל המרכול השכונתי, נכנס עם עגלת הסופר מרקט אל החנות, תחילה פנה אל פינת הירקות, ומילא מכל הטוב שיש לחנות להציע, תפו"א עגבניות מלפפונים, בננות ענבים, עגבניות שרי, וכו'. לאחר מכן הוא פנה אל מקרר החלב הענק, והחל להעמיס קרטוניות חלב, גבינה וקוטג', מאגדות של מעדני חלב, וגבינה צהובה וכו', משם פנה אל מחלקת הממתקים, לא חסך את ידו מחפיסות שוקולד מיוחדות ומארזי חטיפים יחודיים, משם אל מקפיאי העופות והדגים, לאחר מכן העמיס כמה שישיות של שתיה קלה, עוד כמה אריזות של מיני מאפה, כשהוא מקפיד על כל נטילה מהמדף, להכריז בקול 'לכבוד שבת קודש'.
ב"ה העגלה עמוסה לעייפה, ערימת מוצרים גבוהה גבוהה, כשמי שדוחף אותה מאחורה מנסה לנחש היכן הוא לא יפגע באף אחד.. וכך באיטיות ובחשיבות הוא מתקדם אל עבר מתחם הקופות.., לאחר המתנה כלשהיא הגיע תורו והוא החל להעמיס את כל המוצרים על המסוע לעבר הקופאי, לקראת סיום עריכת החשבון, הוא עזב לפתע את הקופאי וערימת המוצרים, ופנה אל חדר מנהל המקום, המנהל בדיוק עמד לצאת מן החדר, אך הוא ביקש ממנו רגע להיכנס איתו אל החדר, כי דבר סתר הוא לו.
אין לי מה להביא לילדים
נכנסים, והיהודי מתמוגג מבכי, תאמין לי כבוד המנהל, אני קונה וותיק שלך, אין בכיסי מאומה, שבת נכנסת, ואני אנה אני בא, אין לי מה להביא לילדים ק"ו לא לשלם את הקניה, תרחם עלי, ותאמר לקופאי כי אני פטור מתשלום הפעם.
המנהל הביט בכעס ואמר לו, תגיד אתה חושב שאתה עובד עלי, באת לשקר אותי?. היהודי הסמיק והחוויר חליפות, ואמר לו למה אתה חושב שאני משקר, אני איש עני ואביון, בכל שבוע יש מישהו שנותן לי כסף לקנות את צרכי השבת המינימליים, והשבוע התמיכה בוששה מלבוא, אני מתחנן תעשה איתי חסד, ותוותר לי על מחיר הקניה.
המנהל קם בזעם, יצא עימו אל הקופה החווה בידו על ההר הצבור על שולחן הקופאי, ואמר לו בקול עצור, תאמר לי, אלו צרכי שבת מינמליים, או שבת שבע ברכות אולי, איך אתה מעז לבקש ממני חסד, כשאתה קונה ממתקים לרוב, ומעדנים מיוחדים, בלי חסכון וקיצוב?, וכי למה שאחלק טבלאות שוקולד משובחות חינם אין כסף??.. ופני המבקש חפו.
ואילו אנחנו עבר מרן הרב שטיינמן לנמשל, באים לפני הקב"ה ומבקשים, אבינו מלכנו, זכרינו לחיים טובים, לבריאות, לפרנסה טובה, מחוק את כל שטרי חובותינו, מחל לנו על כל פשעינו, מלא ידינו מברכותיך, מלא אסמינו שבע, הרם קרנינו.
ולסיום: אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.
מילא חיים, אנחנו מבקשים אף כי אין בנו מעשים, אבל מלא ידינו מברכותיך? אסמינו שבע? רפואה וכפרה? זה אף על פי שאין בנו מעשים, הכיצד??
אלא, זהו הקב"ה, וזו כוחה של תפילה.
ב"ה בחסד ה' עלי, חיתנתי בתקופה קצרה שלשה מצאצאי,
הגה"צ רבי יעקב גלינסקי היה מספר בדרשותיו, ב"ה בחסד ה' עלי, חיתנתי בתקופה קצרה שלשה מצאצאי, איש מאנשי השכונה פגש אותי ושאל אותי, ר' יענק'ב, איך חיתנת שלשה ילדים.
אמרתי לו, אילו הייתי יודע איך אני מחתן אחד, ממילא השאלה איך חיתנתי שלשה, אבל מאחר וגם אחד אינני יודע איך חיתנתי, וגם על הראשון לא היה לי על מי לסמוך אלא על אבי שבשמים, הרי כשנשענים על הקב"ה, מאי נפק"מ אחד או שלש, היד ה' תקצר??
אל הקב"ה פונים, בהבנה עמוקה על גדלותו וטובתו האין סופית, מתוך אמונה בו ובכוח התפילה איליו, אם אפשר לבקש חיים ופרנסה, וכי חסר לו בטובתו למלא ידינו מברכותיו?.
בסך הכל עלינו לעמוד ולבקש בענווה בשפלות, חננו ועננו כי אין בנו מעשים, והוא ית', כשזה הוא ב"ה, הרי וודאי מתמלאים אסמינו שבע קרננו מתרוממת, וגאולתנו באה ברינה.