יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם (מט יד)
תורתו שהנחיל לעם ישראל בקדושתו, על ידי ספריו, חיבוריו ותשובתיו, היתה נשמת אפו ורוחו של הרב הקדוש מרן זיע"א, ועד זקנה ועד שיבה כולל ימיו האחרונים שמח כמוצא שלל רב כשהעלה את חידושי תורתו ע"ג הכתב. כל אימת שעסק בכתיבת ספריו ותשובותיו, או בהגהתם ותיקונם, היה בבחינת "עוז וחדוה במקומו". שש ושמח היה על כל הערה טובה או קושיא ראויה על מה שכתב בספריו שהגיעו אל שולחנו. וכבר כתב מרן ז"ל במכתב (אגרות וכתבים ח"א) "אשר על זה מתפלל כל מחבר ישיחו בי יושבי שער ומיניה ומיני תסתיים שמעתתא".
פעם אחת, כשהיה באמצע כתיבת הדרך אמונה ח"ד או ספר שקל הקודש [לא זכור לי בדיוק] אמר לי, שהוא שוקל להפסיק לענות מכתבים לכל שואל, כי זה לוקח ממנו זמן רב ואינו מספיק לכתוב את ספרו, אולם אם ישלחו לי הערות או שאלות על ספריי, על אלו אני אענה, שכן על מה שכתבתי בספריי מוטל עלי לברר ולענות להשואלים, להסביר להם מה שכתבתי.
כן בקודש חזיתי, פעמים רבות אין ספור, למעלה מארבעים ושתים שנה, כי מרן ז"ל עצמו סבר והאמין, שסייעתא דשמייא מיוחדת מלוותו בכתיבת ספריו לכוון לאמיתה של תורה. מהאי טעמא לא היה מרן ז"ל נחפז לתקן ולהגיה בספריו הערות והשגות שקיבל, כי אם לאחר עיון מעמיק, "מסתמא כשהייתי שקוע בהאי עניניא יצא לי שבדוקא כך צריך לכתוב", הוה מרגלא בפומיה הטהור.
כה סיפר לבנו הגרי"ש שליט"א: פ"א נכנס יהודי אמיד למרן החזו"א, והפציר בו שיתן לו ברכה שיהיה לו סייעתא דשמייא בעסקיו המסועפים, כי הוא נצרך להרבה סייעתא דשמייא בכל עסק ומסחר שעושה, והחזו"א בירכו, לאחר שיצא אמר מרן החזו"א: "לקטע אחד בספר חזון- איש אני זקוק לסייעתא דשמייא יותר מכל עסקיו ומסחריו כולם של עשיר זה".
'נישט נאר ביי דעם חתם סופר'
זכור אזכור ותהמה עלי רוחי, באחת הפעמים כשישבתי לפניו עם הרבה הערות ושאלות שקיבל על ספריו, הזכרתי לפניו הסיפור שכתוב בספר חוט המשולש (עמוד ק) על מרנא החת"ס זצוק"ל: "פעם אחת וכו' נשלח אליו שאלה אחת בענין התר עיגונא דאתתא, וכבר נשאלה שאלה זו משאר גאוני המדינה וכולם הסכימו להתירה, ואחרי קרוא תשובותיהם אמר ברוח קדשו, עפ"י הדין אין לי להשיב ולפרוך דבריהם בהתירא דהאי אתתא, אכן ליבי אומר לי שבעל אשה זו חי, והאשה חששה לדבריו הקדושים ודברים שבלב הוי דברים, ובזמן לא כביר בא בעל האשה חזרה למקומו, ולא יאונה לצדיק כל און וכו' והיה לפלא".
ועל אתר אמר לי רבינו הקדוש "נישט נאר ביי דעם חתם סופר, ביי אלע גדולי הדורות איז אזוי" (לא רק אצל החת"ס, אצל כל גדולי הדורות זה כך), חרדה אפפה אותי עד חדלון.
'לאחר מאה ועשרים שנותי, יתחיל העולם להעריך….' והעיניים הטהורות נשטפו בדמעות
פעם אחת כשישבתי לפניו לבדי בעלית הגג, עם קומץ גדול של מכתבים והערות שקיבל על ספריו, עברתי במתינות על כל הערה, והרב זללה"ה כתב תשובות בדבר ה' זו הלכה, לשואליו בכל מקצעות התורה וחלקיה. המוח הכביר תחוב בחופן היד השמאלית, וקודח בזכרונו את מרחבי הש"ס והפוסקים האין סופיים, ובימינו – אש דת למו – העט הנצחי דממת קודש שוררת בחדר. מפעם לפעם אני קוטע את הדממה ושואל מה לעשות עם הערה זו, ועל הערה זו מה להשיב ואיך לתקן וכיו"ב. והדממה המזכירה את דממת היקום במתן תורה על סיני ממשיכה לשלוט בעוז בחדר הקדוש. לפתע פונה אלי מרן הקדוש ז"ל, ואומר לי בהאי לישנא: "יש מכתב מהרמב"ם שכותב על האנשים שהרבו לחלוק ולהשיג בלי טעם על חיבורו משנה – תורה, שכל זה הוא רק בחיי חיותו, אבל לאחר הסתלקותו מן העולם, יתחילו כולם להעריך את חשיבותו וערכו של חיבורי הגדול… כיום כל העולם כותבים ושולחים לי הערות על ספריי, ברוך השם, אך דע לך כי לאחר מאה ועשרים שנותי יתחיל העולם להעריך לנכון את הספרים " – – – והעינים הטהורות – שנצרבו במאות אלפי דפי בבלי, ירושלמי, תוספתא, מכילתא, ספרא, ספרי, מדרשים, זוה"ק ותיקוניו, ובעשרות אלפי פרקי תנ"ך ורמב"ם וסימנים בטוש"ע – – – נשטפו בדמעות…
בערב שבת קודש, מיד לאחר הבדלה, במוצאי יום בכיפורים – הספרים!!!
בכלל, ספריו שחיבר היוו לגביו עולם בפני-עצמו, עולם בתוך עולם. בכל רגע נתון היו שרעפיו תפוסים היכן ניתן להוסיף והיכן יש לתקן הלשון, מה צריך להגיה, ובאיזה מקום יש לעיין את הענין מחדש. אין ספור פעמים כשבאתי לשבות בשבת בצל קדשו, הרי שה"שלום עליכם" או היה "אה! טוב שבאת, אני צריך אותך", או "רציתי להראות לך משהו", סתם ולא פירש בשבת, אך רגע כמימרא לאחר בהמ"ז ב"מלווה מלכה", כבר היה תחוב בידו הדרך-אמונה או הנחל איתן וכיו"ב, והראה "כאן יש להגיה בלשון כך וכך", ו"כאן כדאי להשמיט מילה פלונית ובמקומה לכתוב אחרת"…
לפני שנים רבות, בליל יום הקדוש ב"לדרמן" אחרי שסיים לומר "שיר היחוד" כש"ץ לפני העמוד, כבר נתיישב בחזרה על מקומו – לבוש ב"קיטל" הצחור ומראהו כמלאך אלקים – להתחיל ב"עבודת היום" שלו, בלימוד כל הרמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים, ניגשתי אליו לקבל ברכה לגמח"ט, כשהבחין בי שאלני תומ"י "וועסט זיין דא ביי הבדלה?" (האם תהיה אצלי בהבדלה?), לאחר שעניתי בחיוב, פנה לשמוע מה בפי. הבנתי את הרמז. במוצאי יוהכ"פ תיכף ומיד לאחר הבדלה, לפני שנטל ידיו לסעודה, הראה לי תיקון שיש לתקן בדרך אמונה, רק עתה הסכים ליטול ידיו מהספל והקערה שהגישו לו.
באחת השנים כשנכנסתי אל הקודש פנימה, במעלי יומא דכיפורי -בשעה הכי לחוצה מכל מעגל השנה – שעה קלה לפני סעודה המפסקת, פנה אלי בענוותנותו הזכה "יש לי עבודה בשבילך, האם תסכים לכך"? לאחר שעניתי "נעשה" לפני "נשמע", שלף ארבעה עמודים גדושים שחכ"א שלח לו, מלאים מזן אל זן בהגהות ותיקונים על כל ד' חלקי דר"א, ובקשני לעבור עליהם. כפי הנראה שזו היתה חלק מעבודת יוהכ"פ למען יעניק לעם ישראל תורת – חיים – מסולתה, בשבעים נפה (אגב, כשהבאתי לפניו את הדפים עם תשובות על ההערות, בחוה"מ סוכות, בברית מילה שהתקיים לבנו של הרב אריה שליט"א בהגראי"ש שליט"א ב"קרוואן" אצל מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, נשתפך על גוילי פניו הטהורים נהר של שמחה היוצא מעדן).
'ספר שאני חיברתי ועמלתי עליו זה החשיבות הכי גדולה…'
בחגיגת הבר מצווה של מי שנהיה לימים חתנו הגדול – הגאון רבי שרגא שליט"א – נטל עמו הרב ז"ל את ספרו "מסכת ציצית – תפילין" להעניק תשורה לחתן המצוות, אמר לו הרבנית ע"ה: "זוהי בר- מצווה לבן של הרב שטיינמן, אולי מן הראוי שתתן להעלם מתנה יותר גדולה, יותר מכובדת, הן בנו של הרב שטיינמן הוא". ומרן ז"ל נענה לעומתה במתק לשונו: "מהאי טעמא גופא, שזוהי שמחה של הרב שטיינמן, אני רוצה להעניק לבר-המצווה את הספר שאני חברתי, ועמלתי עליו טובא, ספר שאני חיברתי זה החשיבות הגדולה ביותר אצלי".
שמחתו של הרב בצאת ספריו לאור עולם
מרן ז"ל נהג כשיצא לאור עולם ספר חדש שחיבר היה מברך שהחיינו על פרי חדש ופוטר את הוצאת הספר, גם כשהדפיס מחדש את הדרך אמונה ח"ד, ובו שילב את כל התיקונים וההערות ששלחו לו – ובפרט בהלכות שמיטה שידי הכל ממשמשין בו – בירך שהחיינו על פרי חדש.
לפעמים גם היה שנפשו עלתה על גדותיה "בזכות הספרים של האבא והחזו"א שנתפשטו בעולם נתפשטו גם הספרים שלי". שפתותיו היו כשושנים נוטפות מור עובר, כשהיה מספר בערגה כי האבא מרן הסטייפלער נשאל מאחר שכבר זכה לסנדקאויות כה הרבה היכן העשירות המובטחת לסנדק ברמ"א יו"ד סי' רסה סי"א, והאבא הצביע על ספריו שזכה לחבר, הנה זה העשירות שלי… והיו הדברים נשמעים-מכוונים גם כלפי עצמו. לפעמים כשהיה אומר לי את דבריו של הסטייפלער, הוסיף לספר כי פ"א נזדמנו בברי"מ מרן הגרי"ז מבריסק והגאון רבי בנימין ביינוש פינקל ראש הישיבה המיראי, ומשום מה נתכבד הג"ר בייניש בסנדקאות, והיה לו מאד לא נעים שכיבדו אותו בסנדקאות בפני הרב מבריסק, לאחר הברית ניגש אל הגאב"ד דבריסק ואמר לו כמתנצל "הן אני מנהלה של ישיבת מיר רבתי, ואני זקוק לממון בלי סוף להחזקת הישיבה והרמ"א ביו"ד הלא מבטיח עשירות לסנדק אשר על כן איפוא לא יכולתי לוותר על הסנדקאות שנתכבדתי בה", אמר לו מרן הגרי"ז והלא הגר"א על אתר בביאורו (סקמ"ו) כותב "ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר" עיי"ש נענה לו הג"ר בייניש: "בריסקער רב, עבורי מספיק צ'ק שהרמ"א חתום עליו, אין צורך שגם הגר"א יחתום עליו…"
"זכויות יוצרים", "כל הזכויות שמורות" אינם קיימים
"להגדיל תורה ולהאדירה, מיני ומנייהו יתרווח שמעתתא" – היתה שירת חייו, מבשרי אחזה, כל מי שפנה אליו שרוצה לההדיר את אחד מספריו, נתן לו רשות והורמנא, לא פעם אחת עמדתי על ימינו לשטנו, שלא יתן להם רשות באשר זה ימעט את הקונים של ספריו, אך לא הועיל לי, נפשו באחת ומי ישיבנה, "הן זוהי הרבצת תורה, אדרבא יגדיל תורה ויאדיר" היה אומר. המושגים "זכויות יוצרים", "כל הזכויות שמורות" לא היו קיימים לגביו.
לחכ"א שהדפיס "מסכת שביעית השלם" נתן הורמנא להדפיס בספרו את כל שלשת יצירותיו הכבירות על שביעית – דרך אמונה הלכות שמו"י, שערי אמונה עמ"ס שביעית, ביאור ירושלמי שביעית. לאחר נתן רשות לנקד את ה"שונה הלכות" ולהדפיסו בששה כרכים. להוצאה מסוימת אישר להדפיס את כל ביאוריו וחידושיו על מסכתות קטנות, מציצית עד גרים. להוצאת עוז והדר נתן רשות להדפיס כל ביאורו על "הירושלמי" בתוך מהדורת הירושלמי שהוציאו לאור. לאברך פלוני הסכים שידפיס את הקונטרס "ספר זכרון", ולהשני את "השם אורחותיו" על אורחות חיים להרא"ש, כולל הערות משלהם. שקל הקודש כולל הלכות שקלים, בספר פועל ה' מידידו מנוער ועד שיבה הג"ר דוב וויינטרויב זצ"ל. "תשלום יפה עינים" על זרעים וטהרות במהדורות השונות של המשניות, "קרית מלך" במקורות וציונים שברמב"ם פרנקל, כשפנו אליו ראשי המאגר "אוצר החכמה" להכניס את כל ספריו באוצר שלהם, האיץ בי שאתן להם גם את כל התיקונים, ההערות והוספות שרשם בכתי"ק על גליוני ספריו "בכדי שיהא דבר שלם ומתוקן". זאת ועוד רבות ובלי שום תמורה, לית דין אלא בר – אלהין. [פעם אחת, זכורני, לא נתן רשות לאחד שבא לבקש רשות לתרגם את השונה הלכות באנגלית, וברוב מלל טרח הלה להסביר כי זה יכול להיות תועלת גדולה להרבה מיהודי ארה"ב, אך מרן סירב בכל תוקף, באשר אינו מבין שפת "גוייש", וחושש שמא לא יעתיקו את הדברים לדיוקן, ועלול לצאת מכשול בהלכה על ידי כך].
'הא לך מאתים דולר, אבל אני קונה גם את הזכויות לעוה"ב…'
לפני למעלה משלושים וחמש שנה שח לי בנו הגראי"ש שליט"א: הנני עוסק עתה בקדשים, באסיפת ועריכת מכתבי אא"ז מרן הסטייפלר ולהו"ל ספר "קריינא דאגרתא", באחד הימים בא אלי יהודי פלוני, ואמר לי , שיש ברשותו ב' מכתבים שכתב לו מרן הסטייפלר, והוא מוכן ליתנם להדפסה, אך הם "שוה כסף" והוא רוצה תמורת כך מאתים דולר, הצעתי לו שנעלה עמו לאבא [מרן ז"ל], אבא שמע את דבריו, ואמר לו: "אני מסכים, הא לך עכשיו מאתים דולר, אבל אני קונה בזה ממך גם את הזכויות לעוה"ב של החיזוק וההתעוררות לתורה ויר"ש שינבעו ממכתבים האלו…", האיש נחרד וקפא על מקומו, אי הכי לא בעינא, ועל אתר הוציא את ב' המכתבים שיודפסו בקריינא דאיגרתא, ללא שום תמורה, וכשבפיו דברי הודאה וברכה על כן שמכתבים אלו יקבעו לדורות בספר קריינא דאיגרתא, עזב את הבית.
גופן, עימוד, וגרפיקה, לא נכנסו לתאי המוח…
המעלה העליונה "שיהא המוח שליט על הלב", שהוזכר ב"תניא", קיבל אצלו ביטוי מוחשי-ממשי, הדי, אן, אי, היה קרוץ מחומר אחר בבחינת "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". מכיון שסיים לכתוב את הספר, נטל את הכת"י ומסרו לידי הרה"ג ר' שמואל ויינטרויב שליט"א, אשר היו לבו ו"ידיו" אמונה למרן ז"ל עד בוא השמש, ועליו סמך בכל עניני העימוד והדפוס שתהא תורה מפוארה בכלי מפואר. תא בודד אחד, מכל מליארדי תאי מוחו, לא הסכים לתרום לענינים הטכניים של עיצוב הספר ויפיו, סוג עימוד כזה או אחר, גופן אותיות כאלו או אחרות וכל כיוצ"ב -דברים שנוגסים מלשד המוח של רוב המחברים, כידוע. למחרת היום שמסר את הכת"י להדפסה, כבר טבל במימי הדעת של ספרו החדש. ואם הגיע "המקליד" לשאול על פיענוח כמה תיבות, כבר היה צריך "להכנס" לסוגיא עתיקה.
'איך עשית את זה? בכישוף?'
בכלל, כל "חידושי" העולם היו רחוקים ממנו כגבוה שמים מארץ. באחת הפעמים כשישבתי עם מרן ז"ל על הגהות ותיקונים, הראה לי הערה שכתב על גליון ספריו, שצריך לתקן את לשון ההערה, הכת"י היה זעיר ביותר וביקשני לתקנו, הוצאתי מכיס מעילי "נוזל – מחיקה", ותוך כמה רגעים כתבתיה לשביעות רצונו, והראיתי לו את התיקון, והוא השתומם טובא "מה עשית כאן? איך עשית את זה, בכישוף?", נסיוני להסביר ל"הראש שמגיע השמימה" שכיום יש נוזל – מחיקה וכו' וכו' ,עלה בתוהו.
המוח הגאוני שקלט את חשבונות קידוש החודש, לא קלט מהי מכונת צילום…
בפעמים הראשונות, לפני כמה עשורים, כל פעם שהיה נותן לי שאקח לביתי בירושלים אחד מספריו שהיו מלאים בהערות והוספות, בכדי לסדרם להדפסה, היה חוזר ואומר שאשגיח על הספר כעל בבת- עין, "בדרך אל תניח את הספר מידיך", רק לאחר כמה ימים כשהבאתי לו את הספר בחזרה, לאחר ההעתקה והסידור, נחה רוחו. באחת הפעמים, הצעתי שאקח את הספר כאן בב"ב ברחוב סמוך ואצלם במכונת צילום את כל ההערות שכתב מרן שליט"א על הגליונות, אלא שלא למרבה – הפלא, הראש שביאר ספר "שקל הקודש" על תקופת רב אדא ושמואל, המולד האמצעי והמולד האמיתי, לא קלט "איך אפשר לעשות צילום מספר?!", שום נסיון להסביר איך, לא עלה בידי, "הנה, הבית ריק עתה מאנשים, שב כאן בניחותא, תעתיק את הכל מסודר, מה שלא תבין – שאל אותי."
(מתוך עלון 'שיח אמונה כסלו תשפ"ג)