הרב גרשון קליבנסקי סיפר אודות מסירותה של אם לדבר מצוה ויראה
הרב גרשון קליבנסקי סיפר אודות מסירותה של אם לדבר מצוה ויראה, במשך כל השנים ששהינו בסיביר כללה ה'ספריה' שלנו ספר אחד בלבד, סידור תפילה… וגם הוא לא היה נשאר אלמלא מסירות נפשה העילאית של אימי הצדקנית ע"ה, ששמרה על סידורה בחירוף נפש, ולא נתנה לאנשי המשטרה החשאית של סיביר לגזול אותו ממנה.
היה זה כאשר השוטרים ערכו חיפוש בצריפנו שבסיביר, היה זה בשלג מקפיא, ולמרות הקור העז, הם לא בחלו בשום אמצעי, והוציאו את בני הבית לשלג המקפיא, והם חיפשו בבית אחר אמצעי אסור, ומצאו את הסידור הבלוי, ורצו לקחתו עימהם. אמא ע"ה, בגופה הצנום, לא הניחה להם אפילו לנגוע בו בידיהם הטמאות.
הזדים הארורים הללו, נעצו בה מבט חמור סבר, שהיה בו הרבה יותר מאיום של מה בכך, שכן באותם ימים, הקלגסים בסיביר היו צפויים לסיים תקריות במתן יריה אחת שאחריתה מי ישורנו.
אף כאן משהחלה האם להתעקש על שמירת סידורה, היריה נורתה לעברה, אך למרבית הפלא והנס היא החטיאה את מטרתה.
אני רעדתי מפחד, כי אם היו השוטרים מחליטים לירות באמא, רח"ל, לא היה לכאורה מי שיגן עליה, ומי שיפצה פה ויצפצף. אבל רק לכאורה. כי באותו מועד נוכחתי במו עיניי בהתגשמותו של הפסוק בתהלים, [צז, י] 'שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם'.
וזכורני עד היום את הדיאלוג המרתק שניהלו הרשעים הארורים עם אמי בעת שראו את מסירותה לשמירת הסידור. חושבני, ממשיך הרב קליבנסקי, כי לא למותר יהיה לתאר זאת:
הרשעים – מה יש בספר הישן הזה שאת נאחזת בו בכל הכוח שלך.
אמא – הספר היקר הזה מקשר אותי עם אבי שבשמים.
הרשעים, בפרץ צחוק מזלזל – אנחנו כבר חיים עשרות שנים ללא קשר מכוון זה.
אמא – איך אתם חיים, אני לא יודעת, מה שאני כן יודעת, שלא הייתי מסוגלת להמשיך לחיות אפילו רגע אחד מבלעדי הסידור. ואשר לכם, קשה לקרוא לחיים מסוג זה, חיים…
כשהביאו לפני מרן החפץ חיים זיע"א את ספר התהלים הישן של אמו הצדקת
כשהביאו לפני מרן החפץ חיים זיע"א את ספר התהלים הישן של אמו הצדקת, התרגש ואמר בבכיה – היודעים אתם כמה דמעות שפכה אמי הצדקת לפני הקב"ה עם ספר זה, כשביקשה שבנה יהיה יהודי כשר…
סיפרה פעם בתו של החפץ חיים על אמו של החפץ חיים, וכה היו דבריה: סבתי לא היתה בעלת ניסים, מחוללת נפלאות מפורסמת וכיוצא בזה, אבל זוכרת אני שבשלהי ימיה כאשר נתפרסם כבר שמעו של בנה בכל רחבי עולם היהודי, נגשו אליה כמה ממקורביו של החפץ חיים ובקשו לשאול את אמו של גדול הדור במה זכתה לבן שיאיר את עיני העולם.
היא שלא תלתה זכות זו במעשיה, השיבה להם כי אל להם להפנות שאלה זו אליה, שכן לא זכור לה דבר מיוחד שאותו יכולה היא לשייך לכך שיוצא חלציה יגדל לתלמיד חכם עצום.
הנוכחים ניצלו את ההזדמנות ושבו והפצירו בה, שמא בכל זאת תזכר באיזה מעשה קטן שאינה מייחסת לו חשיבות, אך יש בו כדי להאיר את התעלומה…
– לא לא, אינני זוכרת' – השיבה. 'אבל אם אתם שואלים אני יכולה לומר לכם דבר פעוט אחד שאירע עמי, לפני חתונתי בקשה אימי המנוחה לשוחח עמי דקות מספר וכה היו דבריה, בתי הקשיבי לדברי, אנו מצווים לגדל את בנינו לתורה וליראת שמים, על כן אני מבקשת ממך דבר אחד, בכל עת פנויה טלי סידור זה לידיך והעתירי תפילה לפני בורא העולם, שתזכי לגדל את ילדיך לתורה וליראת שמים ואל תשכחי להוזיל דמעות בעת תפילתך. בסיום דבריה העניקה לי סידור ובו תפילות וספר תהילים, זה כל מה שעשיתי' – סיימה בתמימות אמו של החפץ חיים.
בכל פעם שסיימתי את עבודות הבית או אף כאשר הנחתי סיר תפוחי אדמה על האש, והמתנתי כמה דקות לסיום הבישול, הייתי נוטלת את הסידור שקבלתי מאימי ע"ה, ובוכה בדמעות שליש לרבש"ע שיחון את עיניו של ישראלק'ה שלי, ואזכה לגדלו לתלמיד חכם וירא שמים.
וכפי שהתבטא לא אחת מרן הגרא"מ שך זיע"א, שכדי שספריו של האדם יתקבלו כפי שזכה החפץ חיים, יש צורך בזכות מיוחדת ואין לדעת מה היא, לפעמים זוהי זכות דמעותיה ורוב תפילותיה של אמו…
או אז פרצה אמו בבכי, ובעקבותיה הילדים שראו זאת
אחד מגאוני הדור בדורינו היה מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. מלבד גאונותו ומידותיו הנאצלות, הכל ידעו כי יגיעתו והמתדתו בתורה הינה לשם דבר שאין לו אח ורע. אך לא רבים יודעים שניצני הגדלות החלו בעיקר לאור רוחה הגדול של אמו הצדקנית.
סיפרו בניו, אודות הרגע בו החל ניצני היגיעה הנשגבה בתורה, שהחלה כבר בגיל קט, ודבקה בו כל ימיו ונמשכה בעליה צרופה, הדבר מעורר צמרמורת על כוחה המופלא של האם היהודיה.
היה זה באותם שנים כשהוריו של רבי שלמה זלמן היו דלים ממש ובבית לא היה כמעט דבר, ואבי המשפחה הגאון רבי חיים לייב נאלץ למצוא מקורות הלואה שיסייעו בעדו ולו במעט בעבור מחיית בני המשפחה.
כעבור זמן מה שהגיעו הנושים לקבל את כספם בחזרה, לא היה בידיו להשיב את הממון, ובלית ברירה נאלץ לא אחת להשיב להם משכון או תמורה מכלי הבית המועטים שהיו עמו.
אותו יום שלישי לא יישכח מזכרונו – העיד לימים רבי שלמה זלמן – כשהגיעו הנושים וביקשו לקחת משכון בעד תשלום דמי החוב, ובבית כבר לא היה כמעט דבר, אמא הביאה את כל תכשיטיה וכלי הכסף המעטים שהיו ברשותה, והם נכנסו לביתם ולקחו את ספרי הקודש הלא מעטים שהיו בבית, היו אלו הספרים בהם למד אביו הגדול רבי חיים לייב עם בניו לחכמם וללומדם.
או אז פרצה אמו בבכי, ובעקבותיה הילדים שראו זאת מבלי יכולת לסייע, כשאמו אומרת בתפילתה – רבש"ע, על הכל אני מוכנה לוותר ואין לי צורך בכלים שיקלו עלי בחיי, אבל את ספרי הקודש, אלו שבעלי הגדול לומד עמהם עם בניו ומגדל בכך את ילדינו בדרך העליה, על זה אינני יכולה לוותר בשום אופן, ופנתה בדמעות שליש לרבש"ע שיסייע עמה…
אותן דמעות רותחות שיצאו מליבה הפועם של האם המסורה, שהראתה יותר מכל מהי ערכה של לימוד התורה בספרי הלימוד, החדירו בלב הינוקא שלמה זלמן מהי אהבת התורה שאינה יודעת גבול, מהו ערך החיים האמיתי לעומת דברים שאינם כה אמתיים וחשובים בעיני האדם.
מיני אז החליט רבי שלמה זלמן להשקיע כל עיתותיו בהעמקת התורה ויגיעתה… דמעותיה של אם.
לא רבים יודעים זאת, אולם ראוי להעלות על שולחן מלכים מאורע מופלא זה.
היה זה בשנת תרס"ט, עת הוקם היסוד הראשון לישיבה בפוניבז', האמצעים למטרה זו נתקבלו מהקרן המיוחדת שהוקמה לשם כך על ידי הגב' ליבה גברונסקי, שהיתה בת העשיר המפורסם ר' קלמן זאב ויסוצקי ממסוקבה. אשה זו שהיתה חובבת תורה, וראתה את קשיי הקיום של מוסדות התורה לצעירי הצאן באותם ימים, גמרה אומר שתעשה כל שביכולתה להקים ולרומם מוסד ראוי לרווחתם של בני הישיבות החפצים להשקיע כל מרצם אך בתורה וגדולתה.
היא הפרישה סכום כסף לקרן קימת במטרה ליסד ולהחזיק מוסד תורני גבוה, שבתחילה אף קבעה את מתכונת המוסד באומרה שהוא יכלול עשרים לומדים מצטיינים, מהם שנים עשר רווקים ושמונה אברכים נשואים.
מוסד זה החליטו להקים במחיצתו ובראשותו של אחד מגאוני התורה שבדור, לבקשתה הוצעו שלש הצעות, ראשונה להקים את המוסד בבריסק דליטא על ידי רבי חיים סולובייצ'יק, השניה בוילנה על ידי רבי חיים עוזר גרודזינסקי, והשלישית בעיר פוניבז' על ידי רבי יצחק יעקב רבינוביץ, המפורסם בשם רבי איצל פוניבז'ר.
היא שלחה את גיסה הרב שלמה גוץ שהיה אחד מחתניו של מר ויסוצקי, שהוא עצמו היה בר אוריין ובר דעת, שיסע להגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק להציע לפניו את שלש ההצעות, ולשאול לדעתו.
רבי חיים השיב לו על אתר – באשר להצעה הראשונה להקים את המוסד בבריסק, הרי המקום מתאים אבל הרב אינו מתאים, כשהוא מתכוין לעצמו בענוותנותו המופלגת, באשר להצעה השניה להקימו בוילנה, הרי הרב מתאים מאד, אבל העיר אינה מתאימה, שלא יתאים עיר זו לעלייתם הטהורה של בני הישיבה בה, ובאשר להצעה השלישית להקימו בפוניבז', שם אכן גם הרב מתאים ואף העיר מתאימה.
וכך נתקיימה עצתו של רבי חיים, והמוסד הוקם בפוניבז' בראשותו של רבי איצל מפוניבז'.
לישיבה זו נתקבלו אכן מבחירי האברכים ותלמידי הישיבות שמצאו בה את שאהבה נפשם, לגדול בים התורה והיראה במסורת התורה מדורות עברו.
רבי איצ'ל שנמנה בשעתו בין בעלי המוחות החריפים ביותר בדורו, הרביץ תורה על כל עמקותה וחריפותה, והעלה אותם לדרגות הגבוהות ביותר בעולם הלומדים, והיה מקובל בעולם הלמדנות, שאם ידוע שפלוני הוא מלומדי הקיבוץ של רבי איצל מפוניבז', לא חקרו אחריו עוד וידעו שהוא מופלג בתורה.
לאחר פטירת רבי איצל'ע עלה על מקומו הגאון רבי יוסף כהנמן, אשר המשיך להרחיב את הישיבה שראשיתה היה מצער, עשרים ושבע תלמידים, ובכח מרצו הרב הרחיב את הישיבה למאתיים תלמידים בצרפו את רבי ירוחם לייבוביץ כמשגיח בה, והגאונים הגדולים לראשי הישיבה ומרביצי התורה בה עד היום הזה
(מתוך החוברת 'נשים במאי קזכיין')