לפנינו צרור סיפורים נפלאים בחביבות מצות נר חנוכה אצל גדולי ישראל, כפי שסיפרם מגיד המישרים רבי שלמה לוונשטיין שליט"א ומובאים בספר 'ומתוק האור' על ימי החנוכה:
בספר 'הצדיק רבי שלמה' מספר אחד מתלמידיו של רבי שלמה בלוך זצ"ל, כי בפעם הראשונה שנכנס אליו, בחנוכה תשכ"ט, הבחין כי הוא מתעסק שעות ארוכות ואף ימים שלמים בהכנת הנרות. לוקח היה את הפתילות ממנורה של נפט, מפרק אותן לחוטים ויוצר מהן פתילות חדשות, ראייתו כבר היתה חלשה למדי והמלאכה קשתה עליו ביותר, וכל זאת עוד מלבד הכוויות שנכווה בידיו, כשהיה מיטיב את הנרות.
'אולי ירשה לי לעשות הפתילות עבורו?', ביקש התלמיד. אך רבי שלמה ענה: 'אם חייתי שנה כדי להגיע למצוה הזו, זה לא פשוט'… איך אפשר לתת למישהו אחר שיעשה זאת במקומי?
על חביבות מצות הדלקת נרות חנוכה בעיני האדר"ת מעיד הוא עצמו כפי שמובא בקונטרס 'נפש דוד': 'מצות נר חנוכה היתה חביבה עלי עד מאוד ולולי שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כפי היכולת… והייתי שש ושמח בהם הרבה'.
בהמשך דבריו הוא מספר כי עונג רב הסבה לו הישיבה בחדר שבו דלקו הנרות, כך שהתאפשר לו לראותם בכל רגע, ורק כאשר נאלץ עבור עבודת הציבור לצאת מאותו חדר עשה זאת, כשגם אז הקפיד לשבת אל מול פתחו של חדר הנרות, כדי שמפעם לפעם יוכל להביט בהם.
עוד על מנהגיו באותם ימים הוא כותב כי בכל יום מימות חנוכה הקפיד ללמוד בגמרא ובשולחן ערוך את הלכות החנוכה, וכאשר דחקה לו השעה היה אומר לכל הפחות את לשון הגמרא עצמה מדף כא ע"א עד דף כד ע"ב.
'ובכל שנה' – הוא מסיים – 'התחדשו לי חידושים יקרים ברוך ה', מעת ילדותי, עוד בהיותי בראגאלי שנת כת"ר', כשעל פי חשבון השנים יוצא, שבעת ילדותו בראגאלי היה כבן חמש עשרה שנים בלבד!
ענין מיוחד של הידור מצינו בהדלקת הנרות כך שעל אף שכל השמנים כשרים להדלקה, מכל מקום יש מקום להדר בשמן זית דווקא, מאחר שהנס שנעשה במקדש נעשה בשמן זית.
הידור וההקפדה על קיום המצוה ללא שום היתר או באופן מקל יותר מעידים על חביבותה של המצוה בעיני המקיים, ואמנם סיפורי מופת שונים מהלכים אודות חביבותה של מצות ההדלקה בעיני גדולי ומאורי הדורות, אשר הביאה אותם לעשות מעשים שהם הרבה מעבר למה שנדרש מהם על פי שורת הדין ודקדוק ההלכה:
כך, לדוגמא, הבחין אחד מתלמידיו של ה'ויחי יוסף', רבי יוסף מפאפא זצ"ל ברבו, כשהוא מתעסק באישון לילה בפתילות שנותרו מהדלקת הנרות וטורח לשרפן באש.
תהה התלמיד: הלא עיקר המטרה היא שלא יהנו משיורי מצוה, אפשר, אפוא, גם לגנוז את הפתילות בקבורה, באופן שלא יגרום לטרחה יתרה!
אך כשהציע את הדברים לפני רבו, נענה הרבי והשיב לו: אולי הצדק עמך, אבל חביבים עלי דברי חז"ל, שאמרו (פסיקתא רבתי פ"ג)' בנותר מן השמן והפתילה עושה לו מדורה ושורפן בפני עצמן', ורוצה אני לקיימם כמאמרם…
"רוצה אני" ולא "צריך הנני", ללמדך מה היתה תפיסת עולמו בכל הנוגע לקיום התורה ומצוותיה!
הקפדה זו, להדר לקיים את מאמר הכתוב כפשוטו, מבלי לחפש דרכים אחרות על מנת להגיע לאותה מטרה, נכרה גם בהוראה שהורה לכהן, אשר שאל אם יש הידור לקיים את פדיון הבן בכסף דווקא ולא בשווה כסף, שהרי למדנו כי 'שווה כסף ככסף'.
'בוודאי שיש הידור דווקא בכסף' – השיב לו – 'מן הטעם הפשוט שכך מפורש בכתוב שבתורה'…
עוד מעשה מיוחד המעיד על חביבותה של מצות ההדלקה, מספר בנו של האדמו"ר ממטרסדורף זצ"ל מפי עד ראיה אודות רבי משה יוסף הופמן מפאפא זצ"ל – כשהיה נותן את השמן בנרות חנוכה ומיטיב את הפתילות, היה נוהג לקנח בזקנו את השמן שנדבק בידיו, עד שהיה השמן נוטף מזקנו!…
כך אף נהג בשמן נרות השבת – כה חביבים היו בעיניו, עד שמצא לנכון לעשות זאת!