"אם לא אלמד – ודאי אמות, ומוטב למות מלימוד התורה מאשר למות מביטול תורה"

הרב י. ארלנגר

הגאון הנשגב רבי שלמה הכהן זצ"ל, בעל ה"חשק שלמה", היה מגדולי מורי ההוראה בווילנא ועמוד התווך של הפסיקה בדורו. שמו הלך לפניו בכל רחבי העולם היהודי כמי ששקידתו בתורה הייתה למעלה מגדר אנושי. מסורת מפוארת ליוותה את משפחתו, כאשר העיד בעצמו שברשות אבותיו הייתה שמורה מגילת יוחסין מדוקדקת המתעדת את שושלת המשפחה עד עלי הכהן הגדול.

אחד הסיפורים המופלאים על מסירות נפשו לתורה מתועד בעדותו של מרן החפץ חיים זצ"ל. בתקופת בחרותו, כאשר חלה החשק שלמה במחלה קשה, הרופאים הזהירו אותו במפורש כי המשך הלימוד בעיון ובעמל עלול לסכן את חייו. אולם תגובתו הנחרצת הייתה מופת לדורות: "אם לא אלמד – ודאי אמות, ומוטב למות מלימוד התורה מאשר למות מביטול תורה". דברים אלו, שנמסרו מפי החפץ חיים בראדין, היו לסמל ודוגמה של מסירות נפש אמיתית עבור התורה הקדושה.

עדות מרתקת על היקף לימודו וכתיבתו מגיעה מנכדו, הגאון רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל, שסיפר כי בבית סבו בווילנא היו מאוחסנים עשרות ארגזים מלאים בכתבי יד של חידושי תורה. החשק שלמה היה ידוע בסדר יומו הקפדני: כל שעות היממה היו מחולקות בין לימוד לכתיבה, בין עיון בסוגיות לחידושי תורה, כאשר כל רגע מנוצל לעבודת ה' בהתמדה מופלאה.

מסופר כי החשק שלמה היה מתעמק בכל סוגיה בעיון נפלא, כאשר לעיתים היה מקדיש חודשים ארוכים לבירור הלכה אחת. למשל, ידוע כי השקיע חודשים רבים בבירור הלכות ארבעת המינים, כאשר כל פרט ופרט נבחן בשבע עיניים, וכל מקור נלמד בעומק ובדקדוק. גישתו זו לבירור ההלכה הפכה לסמל של למדנות מעמיקה המשלבת בקיאות עם חריפות.

השפעתו של החשק שלמה על עולם התורה הייתה עצומה. תלמידים רבים נהרו לפתחו, וגדולי תורה העידו על העמקות והבהירות שבתורתו. חיבוריו, שרובם עדיין בכתובים, מעידים על גאונות מופלאה המשלבת ידע עצום בכל מכמני התורה עם חריפות מבריקה וסברא ישרה.

בשנותיו האחרונות התגורר בביתו חתנו, הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל, יחד עם בתו מרת מרים ע"ה. הזוג הצעיר זכה לראות מקרוב את עבודת הקודש של החשק שלמה, וללמוד ממנו את דרך הלימוד והעיון. סיפור פטירתו, כפי שהיה נוהג לספר הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצוק"ל, מהווה עדות נוספת לדבקותו המוחלטת בתורה עד הרגע האחרון ממש. ביום נר חמישי של חנוכה, בעיצומו של הלימוד, חש ברע. כשהחליט לנוח מעט בחדרו, הקפיד שלא לבטל רגע מלימודו וביקש מבתו מרת מירל להביא לו את מחברתו ועטו כדי להמשיך בכתיבת חידושי התורה. אולם עד שהספיקה להיכנס לחדר עם המחברת והעט, כבר יצאה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים.