חידון בהלכות דיני חנוכה

1) איך יתכן שיצטרך אדם להדליק לכתחילה בכל יום מימות החנוכה 8 נרות?

2) איך יתכן שידליק האדם בכל יום מימות החנוכה נר אחד בלבד, אף על פי שברשותו כמות מספיקה של שמן להדלקת כל הנרות כהלכה, למהדרין מן המהדרין?

3) שנינו בשולחן ערוך (סי' תרע"ג ס"א): "כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה" (אפילו אלו שפסולים להדלקת נר שבת, משנ"ב סק"א). באיזה שמן מותר להדליק נר שבת, ואילו נר חנוכה אסור להדליק בו?

4) לפני האדם שני בקבוקי שמן זית, שאין כל שוני ביניהם, אלא שהאחד מר מאוד עד שאינו ראוי לאכילה, ואילו השני הינו זך וראוי לאכילה (ומלבד זאת הם שווים לגמרי, ולא נעשה באחד שום דבר שלא נעשה בשני), ובכל זאת, יש להעדיף להדליק דוקא בשמן המר שאינו ראוי לאכילה?

5) שנינו בהלכות חנוכה (שו"ע סי' תרע"א ס"ח), שבית או חצר שיש להם שני פתחים משתי רוחות, צריך להדליק בשניהם מפני החשד, דהיינו שלא יבואו העוברים בסמוך לאותו פתח, לחשוד בבעל הבית שלא הדליק נר חנוכה. אך בעל הבית אינו מברך אלא באחד מהפתחים, ובפתח השני מדליק בלא ברכה. היכן מצינו שאדם מדליק "משום החשד", ובכל זאת מברך על הדלקתו?

6) מונח לפניו שמן זית זך המהודר להדלקה (בשיעור המספיק), ובכל זאת עליו להדליק בנרות שעוה, היתכן?

7) הדליקו בחנוכייה עד יום ג', אך ביום ד' אינם רשאים להדליק בה, הכיצד?

8) איך יתכן שאדם מדליק נרות חנוכה בזמן הראוי להדלקה, ואינו יוצא ידי חובה בשעת ההדלקה, וכעבור רבע שעה, יֵצא ידי חובה (על אף שלא עשה המדליק מאומה, ואף אדם לא נגע כלל בנרות)?

9) איזו הלכה משותפת למצוות הבאות: תפילין, אתרוג, חנוכה, ושתיית ד' כוסות בליל הסדר?

תשובות

1) נאמר במסכת שבת (כ"א:): "בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך". ומספרת הגמרא: "אמר רבי יוחנן, שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כדברי בית שמאי, ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו – כנגד פַּרֵי החג (שמתמעטים והולכים), וזה נותן טעם לדבריו – שמעלין בקודש ואין מורידין", (ויעו"ש דרך נוספת לביאור מחלוקתם). ויש להבין, מדוע הגמרא מאריכה בביאור שיטת בית שמאי שאין הלכה כמותם?

ובכן, בספר 'שפתי צדיק' להרה"ק מפילץ – נכדו של החידושי הרי"ם, עמד על כך, וביאר, שאמנם להלכה נפסק כבית הלל, אך מכל מקום שיטת בית שמאי אינה דחויה מכל וכל, ופעמים שיש לנהוג כשיטתם ולא כשיטת בית הלל, וזאת באופן שאין אפשרות לקיים את ה'מעלין בקודש', ולמשל: שכיב מרע ששעותיו ספורות, ועתה, בליל ראשון של חנוכה, אם ידליק נר אחד בלבד, כפי הנהוג, הרי שלא יקיים את ה'מעלין בקודש', משום שככל הנראה לא יזכה להדליק למחרת, ולכן, מחדש ה'שפתי צדיק', יש לומר לאיש להדליק 8 נרות, כדי שעל כל פנים ירוויח את קיום טעמם של בית שמאי (כנגד פרי החג).

ומוסיף ה'שפתי צדיק': ואני מסופק, מה יהיה אם יזכה בחסדי השי"ת להישאר בחיים – כמה נרות ידליק בלילה השני – האם ידליק 7, כדי להמשיך את קיום המצוה אליבא דבית שמאי, או שמא נאמר לו לחזור לשיטת בית הלל, וידליק 2, ככל אדם. ונראה, מחדש ה'שפתי צדיק', שידליק כל יום 8 נרות(!), ויקויים בזה על כל פנים 'ואין מורידין' [ויעויין בביאור הלכה (סי' תרע"א ס"ב ד"ה וי"א) שכתב שאפשר לומר שמחלוקת זו בין בית שמאי לבית הלל, אינה נכנסת בכלל מה שקיימא לן בעלמא שהלכה כב"ה בדינא, מאחר וכאן ב"ה וב"ש אינם נחלקים בעניין הלכה, אלא בעניין הידור בעלמא, ולכך הביאה הגמרא מה שאמר רבי יוחנן על שני זקנים, ומשמע לכאורה, שבימי רבי יוחנן, שכבר נפסק בעלמא שהלכה כב"ה, אפילו הכי היה זקן אחד שעשה כב"ש. אולם, סיים הביאור הלכה: אכן, מדלא הוזכר דבר זה בשום פוסק, אין לצרף דבר זה להלכה כלל, ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים.]

2) כתב המשנה ברורה (סי' תרע"א סק"ו): אם יש לו שמן בצמצום על כל השמונה ימים, ולחבירו אין לו כלום, מוטב שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן שמן גם לחבירו, שהרי מדינא אין צריך אלא נר אחד. (והוסיף שכל זה דוקא כשחבירו אינו מבני ביתו, או שאינו סמוך על שולחנו, אבל אם הוא מבני ביתו, מוטב שיהיה הוא מהמהדרין וחבירו יצא ידי חובתו עמו).

3) בשמן של שביעית מותר להדליק נרות שבת, משום שנרות שבת נעשו להאיר, אך נרות חנוכה, שלא ניתנו להנאה ואסור להשתמש בהם, אין להדליקם בשמן שביעית (יעויין ב'דרך אמונה' שמיטה פ"ה ס"ק מ"ט). [דהיינו שמן שהופק מזיתים שגדלו בארץ ישראל בשנת השמיטה, וחלה עליהם קדושת שביעית, והדין הוא, שבפירות (או בשמן) של שביעית מותר להשתמש אך ורק לשימוש הרגיל שלו נועדו, ולכן בשמן של שביעית מותר להשתמש לאכילה ולהדלקה.]

4) כתב רבינו הבן איש חי (ש"ר פר' וישב אות י"ב): שמן זית מצוה מן המובחר. ואם הניח את השמן תחת המיטה – לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת, משום שכל דבר-אכילה, שורה עליו רוח רעה כאשר הונח תחת המיטה, וכיון שנמאס לאכילה – נמאס למצוה, משום "הקריבהו נא לפחתך". אבל אם השמן מר ואינו בר-אכילה, אין שורה עליו רוח רעה, ומותר להדליק בו לאחר שהונח תחת המיטה.

5) נאמר בשולחן ערוך (סי' תרע"ז ס"א): "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו", והטעם שצריך להדליק בפתחו הוא משום החשד (כמבואר בבית יוסף). ויש לשאול, האם האכסנאי שמדליק בפתחו משום החשד צריך לברך על הדלקתו או לא? ובכן, כתבו הכנסת הגדולה והפרי חדש שאין לברך, ולמדו זאת מדין ההדלקה בשני הפתחים משום החשד, ששם אין מברכים בפתח השני, והוא הדין לנידוננו. ברם, המגן אברהם (סק"ד) והברכי יוסף (סק"א) כתבו כי יש לחלק בין שני הדינים, שבדין ההדלקה בשני פתחים הרי בירך כבר על הפתח הראשון, אך כאן האכסנאי לא בירך כלל, ולכן יכול לברך. (וע"ע במחצית השקל שם).

6) כתב הבאר היטב (סי' תרע"ג סק"א) בשם תשובת ה'שבות יעקב' (ח"א סי' ל"ז), שאדם שעסק בהדבקת נרות השעוה, ולפתע הביאו לו שמן זית – יעדיף לגמור את המצוה שבה התחיל וידליק את נרות השעוה, אף שמצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, משום שאם יניח את נרות השעוה וידליק בשמן – יהיה בכך ביזיון לנרות אלו וכתב בעל ה'ערוך השולחן' (סי' תרע"ג ס"ו): עיקר המצוה היא שמן זית. ולכן מי שבא לביתו ולא מצא שמן זית, ולקח נרות שעוה לנר חנוכה, ודיבקם לכותל והתחיל לברך, ובתוך כך הביאו לו שמן זית, אף שלא אמר עדיין השם אלא ברוך אתה – יגמור עליהם ולא ישליכם ליקח שמן זית, כי זהו ביזיון להנרות של שעוה שגם הם נתקדשו בהתחלת הברכה, ולכן אין לביישם בשביל הידור מצוה. אבל קודם שהתחיל בברכה אם הביאו לו שמן זית יניח הנרות של שעוה וידליק בשמן זית, משום שעל ידי ההכנה לא נתקדשו (כך היא דעת החכם צבי). ויש מי שאומר שגם כשדיבקן לכותל ולא התחיל לברך, לא יניחם בשביל שמן זית (דעת השבות יעקב), ואינו עיקר.]

7) כתב המשנה ברורה (סימן תרע"א ס"ק י"ב, בשם החיי אדם): 'במנורות (חנוכיות) שלנו שיש להן שמונה פיות – מותר להדליק שני בני אדם, זה בקצה זה וזה בקצה זה, שהרי רואים שהדליקו שנים, שאם לא כן היה מדליק כסדר – אחד אצל חבירו'. לפי זה, ביום ד' של חנוכה כבר אינם יכולים להדליק יחד, שכן לא יהיה היכר שמדובר בהדלקה של שני בני אדם, ויהיה נראה שאדם אחד הדליק שמונה נרות.

8) מדובר באדם שהדליק נרות ארוכים, באופן שבעת ההדלקה הלהבות היו למעלה מעשרים אמה, ולא יצא ידי חובה, אך לאחר רבע שעה, הנרות התמעטו והלהבות ירדו למטה מעשרים אמה, וממילא עכשיו יוצא ידי חובה (כך צידד בתשובת ה'דברי יציב' או"ח סי' רפ"ד, יעו"ש בטעמו).

9) כל המצוות הללו נעשות בצד שמאל: תפילין מניחים ביד שמאל, אתרוג נוטלים ביד שמאל (לולב בימין), נר חנוכה מדליקים בצד שמאל [בפתח שיש בו מזוזה מימין.], ומסיבים בד' כוסות בצד שמאל.

[וכן, כשמוריד נעליים יתחיל בשמאל, עקירת רגליו לאחר שמונה עשרה, נפילת אפיים, חליצה].

(ופריו מתוק בראשית סוף פרשת וישב)