וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם (מא, א)
ה"אור החיים" הקדוש מבאר, שבמשך שנתיים ימים פרעה היה חולם מדי לילה את אותו החלום, אלא שהיה שוכח אותו. בסוף שנתיים, כשחלם אותו שוב, זכר אותו.
הסיבה לכך שבמשך שנתיים פרעה חלם ושכח, חלם ושכח, היא משום שהייתה תביעה על יוסף הצדיק שתלה בטחונו בשר המשקים ואמר: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי… וְהִזְכַּרְתַּנִי", ומשום כך נגזר עליו לשבת שנתיים נוספות בבית האסורים. הוא נתבע על שמץ קטן של פגם במידת הבטחון שלו.
סיפר הרב אליעזר בן דוד זצ"ל, מקים ונשיא מוסדות "אור החיים" בבני ברק, ומוסדות "אור האמת" באלעד:
בקנדה גר עשיר גדול בשם יוסף טננבוים, המכונה ג'ו, שהיה תורם סכומים גדולים של כסף למוסדות תורה. בשנים הראשונות של הסמינר, השתרגו החובות עד למעלה ראש, והרב בן דוד החליט לנסוע לקנדה, לבקש את עזרתו של הנדיב.
לצורך כך היה הרב בן דוד צריך לצרף אתו לנסיעה נדיב נוסף שהכיר גם את הרב בן דוד וגם את טננבוים, כדי שהלה יקשר ביניהם וישמש מתורגמן בשיחה. הנדיב ניסה לסרב, הוא טען שהוא לא נוהג לשמש מתורגמן לפני נדיבים אחרים, אך לאחר שהרב בן דוד לחץ עליו והסביר לו שמדובר בהצלת נפשות של בנות שאין להן בית – הסכים.
הנדיב המתורגמן יעץ לרב בן דוד לבקש מטננבוים מאתיים וחמישים אלף דולר, סכום עצום, זאת כדי שהוא ייתן לכל הפחות מאה… השניים סיכמו ביניהם מה לדבר, איך לדבר, ואיך, במידת הצורך, ירמזו אחד לשני… בקיצור, התכוננו לפגישה עד לפרטי פרטים.
כשהגיעו לקנדה המתינו כמה שעות במשרדו של טננבוים, עד שהפקידה יצאה ואמרה: "ג'ו לא יגיע היום! הוא ביקש שאקח את מספר הטלפון שלכם ובמידת האפשר ייצור אתכם קשר".
הנדיב שהתלווה לרב בן דוד לא יכול היה לחכות והמשיך לענייניו, והרב בן דוד פנה ונסע לבית המלון בו הוא מתארח. כעבור כמה שעות הוא מקבל טלפון מהמזכירה: "ג'ו הגיע זה עתה ומבקש שתבוא אליו עכשיו". הרב בן דוד התקשר מיד לנדיב, המתורגמן, אך הלה לא ענה לטלפון…
הוא לא ידע מה לעשות. מצד אחד לא רצה להפסיד את הפגישה, ומצד שני אין לו מתורגמן… הוא הרים עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם! אני בוטח רק בך! אין לי מתורגמן. אין לי את הנדיב שמכיר את טננבוים. אין לי להישען אלא עליך".
כשעמד להיכנס פגש בבחור ביישן, שבקושי יודע לדבר, וביקש ממנו: "אנא! תעשה עמי חסד גדול, ותיכנס אתי לכמה דקות, כדי לתרגם שיחה חשובה שעלי לשוחח עם מישהו". הבחור הסכים, לאחר הפצרות, ותרגם את דברי הרב בן דוד בביישנות ובצורה יבשה…
והנה, הנדיב הראשון שהיה אמור לתרגם את השיחה, והכיר באופן אישי את טננבוים, התקשר בעצמו לטננבוים וסיפר לו שהוא בא אליו באופן מיוחד עם רב חשוב וחיכה לו במשך כמה שעות… טננבוים קטע את דבריו: "כן! הרב הזה יושב כרגע אצלי. אם אתן לו חצי מיליון דולר זה יהיה בסדר בשבילך ובשבילו"?…
בלי הרבה אומר ודברים תרם טננבוים חצי מיליון דולר, ועם הכסף הזה הרב בן דוד בנה את הבניין הראשון של סמינר אור החיים.
הרב בן דוד סיים את סיפורו ואמר: מה למדנו מכאן? הכנתי דרשה, הכנתי נאומים, תיאמתי עמדות עם הנדיב, ומה אמר לי הנדיב? תבקש מאתיים וחמישים אלף, כי אולי יצא מזה מאה אלף…
כשהיה לי בחור צולע, עם מילים צולעות, והבנתי שאף אחד לא יכול לעזור לי רק בורא עולם – קיבלתי חצי מיליון בלי לבקש.
(שש באמרתך)