הגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א: פגשתי אחד שאמר לי שיש לו קצת משקעים מהמשגיח שלו שתמיד צעק עליו "היית היום בתפילה?" ואף פעם לא שאל אותו "האם אכלת היום?". הוא הזכיר לי את המשגיח שלנו רבי אהרן חדש זצ"ל, איך שהוא דאג לתפילות ולשטייגען בלימוד וגם דאג לגשמיות. אני גם קבלתי תוכחה למה אני לא אוכל מספיק "תאכל".
הוא דאג לכל החלקים של כל אחד ואחד.
הנושא בעול עם חברו של רבי אהרן חדש זצ"ל, היה כבר מקדמת דנא. הסבא הראש הישיבה מרן רבי אליעזר יהודה, רבן של כל בני הגולה, היה מתייעץ עם רבי אהרן, וכן מרן שר התורה רבי חיים שמואלביץ ומרן רבי נחום ומרן ראש הישיבה רבי ביינוש ומרן ראש הישיבה רבי נתן צבי זכר צדיקים לברכה, כולם היו יושבים עמו שעות ומתייעצים על כל יחיד ויחיד. כולם היו מתייעצים עמו וקבלו את החכמה שלו והנושא בעול שלו עם כל אחד ואחד.
מכל רבבות הסיפורים אני אספר לכם סיפור אחד. לפני יותר מארבעים שנה היה פה בישיבה בחור אמריקאי שסבל מאיזה מחלה ומחמת כך הוא היה צריך להתקלח הרבה פעמים, והוא לא יכל להתקלח בפנימיה כי היה צריך מקום יותר נקי. המשגיח והרבנית ע"ה הזמינו אותו להתקלח כל יום בביתם וכל יום הייתה מחכה לו על השולחן צלחת עם עוגיות. זה סיפור אחד מיני רבים.
(גליון מיר 428)
פגשתי אחד שאמר לי שיש לו קצת משקעים מהמשגיח שלו
מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, היה מקדיש מזמנו כל שנה לחלק לילדים דמי חנוכה. ותמיד בנר חמישי. והסביר שמקור הדבר מפני שמובא בפוסקים לתת צדקה בחנוכה לעניים, והעניים היו מתביישים, לכך שלחו ילדיהם וכדי שלא לביישם, חילקו לכל הילדים, וגם אבא חילק לילדים, והטעם שבנר חמישי, מפני שיום זה אף פעם לא יוצא בשבת.
אמר רבינו [חנוכה תשע"א] לנכדיו, תביא היום את הילדים לדמי חנוכה. וסיפר שהוא עוד קיבל מסבתא שלו אמו של החזו"א. חילק לכולם בסבר פנים יפות והתייחס לכל אחד. (בנו העיר שעשר אגורות כבר פחות מפרוטה, אמר, לדמי חנוכה זה טוב)
נשאל פעם מדוע מקדיש זמן רב כל כך לדמי חנוכה אמר: כדי לקרב את המשפחה, והוסיף שגם אבא היה מבקר את הילדים מידי פעם מטעם זה. אחר שגמר לחלק דמי חנוכה אמר בצחות להרבנית-התרוששנו מחלוקת המטבעות לנכדים.
אמר רבינו (כמדומה מהחזו"א זצ"ל) על אותם אלה שעושין פלפולין משונים משל למה הדבר דומה, לאחד ששאל, למה כתוב בפרשת בהעלותך את המילה בהעלותך עם ח' ולא עם כ' עונה לו חבירו הרי כתוב עם כ' ולא עם ח' אמר לו ההוא זה תירוץ אחד לי יש עוד תירוץ כנגד ח' ימי חנוכה.
(מנחת תודה- דברי שיח 409)
מדי פעם הוא היה מביע בפני רבינו את שאיפתו להיות עשיר גדול ככל משפחתו
וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תּוֹרָתֶךָ (על הניסים)
אחד מבני הישיבה מבני חו"ל, בחור מוכשר וחריף, היה לומד כראוי אלא שבהיותו בן למשפחה עשירה, היה מביע מפעם לפעם בפני רבינו את שאיפתו להיות עשיר גדול ככל משפחתו. בהכירו אותו הבין רבינו (מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל) שאין טעם להתווכח איתו ולהוכיח לו את יקרות התורה ואושרו ועושרו של מי שזוכה להיות ספון כולו באהלה של תורה. אדרבה, יש לדאוג שילמד היטב ויהיה שקוע בלימוד שזה יתן את התקווה שישאר בלימוד ועכ"פ יקבל טעם בלימוד.
כשלמדו בישיבה מסכת בבא מציעא, אמר לו רבינו יום אחד, יש לי רעיון מיוחד עבורך, הרי ברצונך להיות עשיר. מי שיש לו כסף חייב לדעת מה שנוגע אליו, והנה עכשיו מתחילים בישיבה את הפרקים 'הזהב' ו'איזהו נשך', פרקים אלו נוגעים בנושאים החשובים בהם צריכים להיות בקיאים בעלי עסקים הרוצים להצליח. אדרבה, למד פרקים אלו ברצינות וביגיעה וכשתהיה עשיר תדע איך להתנהג. הבחור קיבל את העצה בהתלהבות ולמד ברצינות ובשקידה את הפרקים האלו כדבעי, ומתוך עצה מחוכמת זו קיבל טעם חזק בשקידה ובאהבת תורה שליווהו כל ימי שנותיו בישיבה.
מספר רבי בן ציון גליק: "נער צעיר הייתי ופעם אחת שלחו אותי בשטיבלאך של בית כנסת הגר"א לגשת לפני העמוד, כשלפתע, באמצע פסוקי דזמרה אני מרגיש דחיפה ולידי ניצב בחור מן השכונה שאינו בריא כ"כ בנפשו, ואומר לי: "בן ציון, זוז מן התיבה, אני ניגש לעמוד". הבחור הנ"ל מלבד מצב בריאותו היה גם עילג ולא ידעתי מה לעשות, האם להענות לבקשתו או לא. בצר לי הסתכלתי לכיוונו של רבינו שנכח במנין, בתקווה שיעזור לי בענין זה, אך רבינו עשה עצמו כאילו לא ראה ואני ממתין ואיני יודע, אנה אני בא.
לפני "ישתבח" התקרב רבינו וסימן לנו שהוא רוצה לגשת לעמוד, כמובן לבחור ההוא לא היתה שום ברירה. וכך בפקחותו הציל רבינו את כבוד הצבור וגם לא פגע ח"ו באף אחד.
(מתוך הספר 'גאון ישראל')
ה'סבא מסלבודקה', דיבר בשלוש מאות שפות
בא גבריאל ולימדו שבעים לשון (סוטה לו)
עשרות שנותיו של רבי משה טורק זצ"ל בעבודת-הקודש של חינוך ילדי ישראל הוציאו לו שם ומוניטין של מחנך בה"א הידיעה, ושל בר-סמכא מובהק בתחום החינוך, והציבו אותו בכותל המזרח של המחנכים הדגולים בדור האחרון שיצא שמם בהעמדת תלמידים לשם ולתפארת. שעות רבות הקדיש מזמנו כדי לשבת על המדוכה בבעיות חינוכיות רגישות בצוותא עם גדולי-תורה ואישי-חינוך נודעים, שסמכו על טוהר-ליבו, זַכּוּת-שכלו ונסיונו רב השנים, ונתנו בו את אימונם המלא
רבי משה היה מצטט הגדרה מרשימה ששמע ממורו ורבו הגה"צ רבי חיים זאב פינקל זצ"ל. לדבריו, סבו, ה'סבא מסלבודקה', דיבר בישיבתו עם שלוש מאות בחורים – בשלוש מאות שפות. עם כל תלמיד דיבר בשפתו.
זו אומנות המחנך! עליו לגשת לכל ילד ולכל נער בשביל המוליך אליו. להתאים את החינוך לאופיו ולפתח את תכונותיו שלו.
רבי משה עורר תמיד כי כל מי שמקבל על עצמו לאלף ולהורות תינוקות של בית רבן, חייב להיות מודע לחשיבות והאחריות שבמלאכת הקודש. ללמד תורה לתשב״ר זה 'מעמד הר סיני' שלהם. הם כמקבלי התורה מפי המלמד. על הרב המלמד לדעת שהוא שונה להם ״תורת חיים״. הוא סיפר, כי היה נוכח פעם באסיפת מחנכים בפתח-תקוה, שבראשה עמד המשגיח הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, ואת דבריו הוא פתח ברטט במילים הבאות: "יראתי בפצותי שיח… אני עומד כאן וחושש לדבר"… וביאר: "סבורים אתם שאני עומד לדבר רק לפני כמה עשרות מחנכים… לא ולא! אני עומד כאן, ורואה למול עיני אלפי ילדים! כל תלמידיכם בהווה, וכל התלמידים שיבואו במהלך השנים, כולם תלויים בגישה שלכם למלאכת החינוך. מי יודע אצל מי מכם יופקד גדול הדור הבא. אולי בכיתתו של אחד מכם יצמח רבי עקיבא איגר, חתם סופר, חפץ חיים… את גודל השפעת המחנך על תלמידו אין לשער. בדיבור אחד שלי בכינוס הנוכחי ביכולתי להשפיע על גורלו של גדול הדור הבא, ואולי של כל הדור ההוא. אם כן זהו פחד עצום לדבר! לפיכך – יראתי!"…
(מתוך הספר 'לדמותו של מחנך')
אני שולט בתשע שפות, ויש כאן משהו מאד מוזר!
תגיד לי מיד מי כתב את האיגרת הזאת?
אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ (מא, לט)
הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א: חז"ל אומרים שהמלאך גבריאל בא ליוסף בליל ראש השנה, הוסיף לו את האות ה' לשמו, כמו שנאמר: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (תהלים פא, ו), וְלִמְּדוֹ את כל שבעים הלשונות.
הרבי מסאסוב זצ"ל למד בצעירותו אצל רבו, בפולניה. יום אחד הודיעו לו שאביו, שהתגורר ברוסיה, נפטר. מאחר והיתה זו עת מלחמה בין הרוסים לבין הפולנים, לא התאפשר לו לנסוע.
אמר לו הרבי מסאסוב: "אני מפחד מהמחסומים שבין הגבולות, ומהשומרים הניצבים שם"."ומה עושים הדיפלומטים שצריכים לעבור את הגבולות"? שאל רבו."הם מצטיידים ב"רישיון מעבר" מאישיות רמת דרג, וכך יכולים הם לעבור בלי חשש", השיב.
– "אם כך, אכתוב לך רישיון". הרבי נטל דף נייר וכתב עליו: "אישור מעבר, בין הגבולות, לאיש פלוני בן פלוני", וחתם עליו את החותמת שלו."קח את האישור הזה, וכל אימת שתגיע למחסום, הצג אותו בפני השומרים, והם ייתנו לך לעבור בלי בעיות".
הוא נטל את האיגרת בידו, ויצא לדרך. אחרי עשרה קילומטר הגיע למחסום הראשון. החייל שעמד שם הביט באיגרת, ובלא אומר ודברים פתח את המחסום ונתן לו לעבור. כעבור הליכה נוספת הגיע למחסום שעל הגבול ההונגרי. החייל הזעיק את המפקד, וזה עיין באיגרת, והורה לחייל לפתוח את המחסום ולתת לו לעבור. בדיוק כך קרה גם כשהגיע למחסום שעל הגבול הצ'כי, וכן בגבול הרוסי. כשהגיע למחסום הגרמני אמרו לו החיילים שעליהם לקרוא למפקד הראשי, שכן הוא נתן להם הוראה ברורה וחד משמעית שאף אחד לא עובר כאן בלי אישור ממנו באופן אישי. המפקד הגדול הגיע, קרא את המכתב, וסימני פליאה הופיעו על פניו:
– "באיזו שפה כתוב המכתב הזה"? שאל המפקד.הרבי פחד מן השאלה המוזרה, ולא ידע מה לענות. "מי כתב את המכתב"? חזר המפקד ושאל.
– "המפקד שלי".
"ראה", אמר לו המפקד הגרמני, "אני שולט בתשע שפות: גרמנית, הונגרית, פולנית, רומנית ועוד. ויש כאן משהו מאד מוזר! תגיד לי מיד מי כתב את האיגרת הזאת?"
– "הרבי שלי. איש אלוקים קדוש".
– "דע לך! בכל שפה, מתשע השפות שאני מכיר, אני יכול לקרוא את האיגרת! אני יכול לקרוא אותה בגרמנית, ויכול לקרוא אותה בהונגרית וכן ביתר השפות". ולאחר שהמפקד הגרמני שמע את מטרת המעבר, שיחרר אותו להמשך דרכו.כמו אצל יוסף הצדיק, גם כאן, הרבי הכניס "קוד" בתוך האיגרת שניתן יהיה לקרוא אותה בכל שפה!
(דורש ציון)