מאת: הרב טוביה פריינד
בחנוכה מדליקים את הנרות למטה מעשרה. והנה בספה"ק מאור עינים (דרוש לחנוכה) מובא, כי כאז בזמן החשמונאים כן עתה בכל דור, בבוא עת וזמן מצוה זו של הדלקת נר חנוכה כביכול הקב"ה מוריד את עצמו למטה מעשרה אל האדם לקרבו. וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות חנוכה. שבכל שנה ושנה בימי החנוכה חוזרת ההארה שהיתה לאבותינו בזמן הזה, ולפי גודל עבודתו לבורא, כך יזכה לקחת שפע וברכה
מו"ר מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל התבטא
כידוע שצדיקים וחסידים היו עושים הכנה דרבא בחמש קדושות שבספר הקדוש 'קדושת לוי' לחנוכה, הגו ושיננו את הדברים הקדושים בחנוכה.
מורי ורבי מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל התבטא שעל ידי לימוד בספה"ק 'קדושת לוי' לחנוכה הוא מרגיש את האור של החג.
וכך סיפר כ"ק מרן אדמו"ר הרה"צ רבי מרדכי מרחמיסטריווקא זצוק"ל, (סיפרם גם בנו כ"ק מרן אדמו"ר מרחמיטריווקא שליט"א, הובא בספר מילין קדישין), כי הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל נוהג היה להתפלל בבית המדרש בבתי ראנד, ולאחר התפילה היה נהנה לשמע 'סיפורי חסידים' מפי המתפללים, ביניהם הרה"ח רבי ברוך יצחק פריינד זצ"ל מחשובי חסידי צאנז, והרה"ח רבי מרדכי הערש אייזנבאך זצ"ל מחשובי אנשי ירושלים, והיתה לו הנאה מרובה וקורת רוח משמיעתם.
וסיפר כ"ק מרן אדמו"ר מרחמיסטריווקא זצוק"ל, ששמע מהרה"ח רבי איטשע דוד רוזנשטיין זצ"ל – שהיה שכינו של הגרא"ז – שפעם בחנוכה הראה לו את החמש קדושות של בעל ה'קדושת לוי' זיע"א והגרא"ז לקח את הספר להגות בו וללמוד את החמש קדושות, משסיים התלהב הגאון רבי איסר זלמן ויצא מגדרו בהתפעלות באמרו: 'אה, דער בארדיטשיבער האט אונז אטנפלעקט וואס חנוכה איז, מיר האבין נישט געוואוסט וואס חנוכה איז'… 'הרב מבארדיטשוב גילה לנו מאי חנוכה'…
בזמן הבית, הכהן הגדול הוא שהיה מדליק את המנורה. ובספרי פירושי התורה מבואר, כי הדלקת הנרות לא היתה מעשה של הבערת אש בלבד, אלא היה כאן העלאה רוחנית של נשמות בני ישראל, שהרי נאמר 'נר ה' נשמת אדם'. ומשום כן נהגו חסידים ואנשי מעשה להסתופף בצל רבותיהם, בשעה נעלית זו של הדלקת האור, להשפיע עליהם מזוהרם ומזריחתם ולהעלותם למדרגות רמות ונעלות ושגיבות. שכידוע בשעה זו נפשע אור מיוחד, וכפי שהרחבנו.
זכורני כי הייתי מסתופף בצילם של קדושי עליון, כמו הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע, היה ממש מעמד הוד בשעת הדלקת הנרות. לרגע יכולנו לדמיין כי כאן עמד הכהן הגדול. פחד העצום ששרר שם בשעת מעשה, ולאחר מכן באמירת המזמורים והשירים לכבוד חנוכה שהמיסו את הלבבות. זה היה ממש גן עדן. הוה היה לפיד אש.
מי יכול היה לתאר את הדלקת הנרות אצל כ"ק מרן האדמו"ר ה'בית ישראל' זי"ע, כל ההיכל היה הומה אדם, אך לא ניתן לתאר את הדממה בעת היכנסו. שנה אחת הגעתי ל'לעכטיל' יחד עם בחור אחד, והיתה צפיפות נוראה ולא זכינו לראות את מעמד ההדלקה של הרבי זי"ע. משיצאנו השיח לי אותו בחור את אשר על לבו, כי הצטופף בין כל ההמון ולא זכה לראות את הדלקתו של הרבי, ומדוע הבאתי אותו. אמרתי לו: 'האם הנך יודע הזכות הגדולה לעמוד תחת קורת גג עם הרבי מגור ביום רגיל? על אחת כמה וכמה בשעה נעלית זו, עת שמדליק את הנרות הזכיה הגדולה לעמוד עמו במחיצתו, שנשפע האור על כל אחד ואחד מהנאספים. והבחור ממש התחזק לאחר דיבורים אלו. בס"ד.
רשע שהיה 'מוסר' ו'מלשין', וסבלו הימנו
ידוע עובדא שהיה במקום ישוב שגרו שם כמה מתלמידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והיה מתגורר אצלם יהודי רשע שהיה 'מוסר' ו'מלשין', וסבלו הימנו צרות רבות. בבוא ימי החנוכה נסעו התלמידים להסתופף בלובלין בצל רבם הרה"ק החוזה זי"ע, ביקשום אנשי המקום כי יזכירו בקודש פנימה את שם האיש ה'מוסר' לרעה ויציגו לפניו את סבלותם. וכך עשו, התייצבו ובאו אל הרה"ק מלובלין, וכאשר הביאו לפניו את ה'קויטל' ובו כתוב שם ה'מוסר' ואת אשר מיצר להם, נענה ואמר בתמיהה: 'ער לייכט דאך'… – הלא הוא מאיר וזורח'… ויצאו החסידים מחדרו הק' בשברון לב.
לאחר חנוכה כאשר נכנסו להיפרד מרבם ולקבל 'ברכת פרידה' התיישבו בדעתם להזכיר שוב את שמו של ה'מוסר'. וכשהגישו את ה'קויטל' אמר החוזה זי"ע: 'עתה הנני רואה אל נכון את דרכי האיש ומעלליו', ונענה החוזה ואמר: 'שבעת אשר הגישו לפניו 'קויטל' הראשון באותה שעה הדליק אותו ה'מוסר' נרות חנוכה, ולכך היה זורח ומאיר מאד. ולא נראה עליו כלל כי רשע הוא'…
וההסבר הוא כפי המובא בספרים, שבשעת הדלקת נרות החנוכה הוא שעת רצון ומבטל את מידת הדין ומעורר למידת רחמים (כ"כ הגאון רבי חיים פאלאג'י בספרו 'רפואה וחיים' פרק ה' אות ע"א על פי הזוה"ק פרשת במדבר, שסגולת המנורה בבית המקדש היתה דוגמת השופר בראש השנה, לבטל את מדת הדין ולעורר את מדת הרחמים).
שכשאדם מברך על נרות חנוכה, מתעוררים שלשה עשר מדות של רחמים עליו ועל כלל ישראל, כן הובא קב הישר פרק צ"ו, והוסיף שם שהמלאכים באים לשמוע את ברכתו של האדם בשעה שהוא מברך על הדלקת נר חנוכה, ומברכים אותו (ראה גם בכף החיים סי' תרעו אות ח'). ולא סתם היה אותו איש המוסר והמלשין זורח בשעת ההדלקה, כי המלאכים בירכו אותו ונתעוררו עליו י"ג מידות של רחמים.
כדאי לעיין שם בקו הישר (פרק צ"ו) שכותב דברים נוראים ונשגבים ומדרגות נעלות ורמות בשעה שאדם מדליק את נרות החנוכה. בעל הקו הישר כותב: "הדלקת נרות חנוכה היא הדלקה של קודש, ויש בנרות קדושה נפלאה שאי אפשר לשער, ואילו היינו בעלי מדריגה של רוח הקודש, היינו זוכים לדעת עתידות על ידי הנר של חנוכה".