אבא שליט"א התרגש מאוד לשמוע את הדבר, והורה לי לספר על כך למרן ראש הישיבה זצ"ל. שאלתי אותו, אבל אבא, מה אספר לו? הרי אין כאן שום שאלה שאני צריך להציג בפני מרן כדי לקבל את תשובתו, השיב אבי מורי, "תספר לו את זה! את מה שסיפרת לי עכשיו..

יעקב א. לוסטיגמן

בגיליון הקודם הבאנו את חלקה הראשון של השיחה שערכנו עם שניים מהקרובים ביותר לרבן של כל בני הגולה מרן בעל 'אילת השחר' רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ראש ישיבת 'אמרי משה' הגאון רבי יהושע מישקבוסקי שליט"א, ומשגיח הישיבה הגאון רבי איסר זלמן שוב שליט"א.

כעת אנו מביאים את חלקה השני של השיחה, העוסק בעיקר בנושא של 'מתנות בחינם', וגישתו של מרן זצ"ל לעניין, מתוך אמונה תמימה שאין מתנות בחינם, ואם יהודי זוכה להצלחה מיוחדת בכל תחום שהוא, אות היא שהוא זכה בה ביושר ומשמים בירכו אותו בהצלחה, בזכות מעשיו הטובים, ועל כך בהרחבה בהמשך.

וכך מספר הגר"י מישקובסקי: "מן המפורסמות היתה האהבה הגדולה ששררה בין מרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל זצ"ל, ובין שותפו לראשות הישיבה, מרן ראש הישיבה רבינו הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל. במשך שנים רבות נשאו שניהם יחד בתואר 'ראש ישיבת פוניבז' לצעירים', ומרן הגראי"ל העיד במכתב שכתב: "תמיד היינו באהבה ואחווה, מעולם לא היו בינינו חילוקי דעות".

הגרא"ז שוב מוסיף בעניין זה ומחדד: "האמת שמטבע הדברים כשיש שני ראשי ישיבה עלולה להתפתח מעין תחרות בין תלמידיו של ראש ישיבה זה לתלמידיו של ראש הישיבה השני, אבל מרן הגראי"ל עצר מראש בתקיפות רבה כל ניסיון קל שבקלים להמעיט בכבודו של מרן הגרמ"י ליפקוביץ. באחת השנים, תלמידיו של הרב שטיינמן החלו להיערך לפורים, ולמרבה הצער ישנה תופעה שבישיבות בחורים מרשים לעצמם לזלזל בכבוד אנשי הצוות בפורים. הרב שטיינמן אמר לתלמידיו בתחילת השיעור, כמה ימים לפני פורים: "כל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו", הוא אמר את זה בכזאת רצינות ובכובד ראש מאיים כל כך, שהתלמידים הבינו היטב את המסר, ואף אחד לא העז יותר להעלות על קצה מחשבתו רעיון של פגיעה בכבוד התורה חלילה וחס".

הגר"י מישקובסקי: "אכן, אפשר לספר רבות בנושא זה של ההקפדה היתירה של מרן על כבוד התורה של רבי מיכל יהודה, באופן על טבעי. בכל אופן, בהיותי בישיבה, בשנת תשמ"ח, נשא מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל שיחה מאוד נוקבת בפני הבחורים, על הנושא של בזבוז זמן על ידי תלמידי הישיבה. הוא התמקד בעיקר בעובדה שבחורים נשארים בישיבה אחרי תפילת ערבית וסיום יום הלימודים, במקום ללכת לביתם לישון, חלקם מפטפטים זה עם זה, ואפילו אלו שכן לומדים, לא נוהגים כראוי.

"מי שרוצה לנצל את הזמן, אמר רבי מיכל יהודה, שילך לישון מיד אחרי תפילת ערבית, ויקום 'פאר טאגס' – לפנות בוקר, ללמוד לפני שחרית. כך ילמד בראש וצלול, עם יותר 'ברען' והתלהבות, וגם יבוא מוכן היטב לתפילה. רבי מיכל יהודה הביא גם דוגמאות מגדולי ישראל שנהגו כך והצליחו מאוד בלימודם, בין היתר נקב בשמותיהם של מרן ראש הישיבה רבינו הגר"ד פוברסקי ושל מרן פוסק הדור רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והוסיף ואמר שחצי שעת לימוד לפני שחרית שווה יותר משעה שלימה של לימוד בלילה.

"שנים רבות לאחר מכן כשהייתי אז ר"מ בישיבת 'דרך התורה' בקריית ספר, ביקשתי ממרן הגרמ"י זצ"ל, שיבוא לומר דברי חיזוק בפני תלמידי הישיבה, וביקשתי שידבר על הנושא הזה עצמו, בגלל החשיבות הרבה שיש בו, והתועלת הגדולה שהניבה אותה שיחה שאמר אז בעת שאני עצמי הייתי תלמיד בישיבה קטנה. מרן נענה לבקשתי, הגיע לישיבת 'דרך התורה' ונשא דברים נרגשים בעניין, וראה זה פלא… הוא אמר את אותה השיחה, ממש ברוב המקרים אפילו באותה הלשון, למרות הפער רב השנים. התברר שהוא אמר את הדברים החרוטים על לוח לבו, ולא חל בהם שום שינוי למרות השנים הרבות שחלפו בינתיים.

וכל עולם הישיבות התמלא חיל ורעדה

"כאשר נפל רבי מיכל יהודה למשכב, היה זה במוצאי שבת. הבהילו אותו לבית החולים, וכל עולם הישיבות התמלא חיל ורעדה בדאגה למצבו של זקן ראשי הישיבות, ומי שאפשר להגדיר אותו כאחד מאבות עולם הישיבות שאנחנו רואים היום, ובמיוחד הישיבות לצעירים שהוקמו כולן בדמותה ובצלמה של ישיבת פוניבז' לצעירים, שאפשר להגדיר אותה 'אם הישיבות לצעירים'. בבוקרו של יום שני אף התפרסם מכתב מיוחד של כל גדולי ישראל, ובראשם רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שקראו לחיזוק כללי בישיבות לרפואתו של רבי מיכל יהודה בן חיה.

"עוד לפני שהתפרסם המכתב ברבים, רצינו לעשות חיזוק גדול בישיבת 'דרך התורה', ומאחר ורבי מיכל יהודה השקיע רבות בנושא זה של השכמת הבוקר, וגם דיבר בפני בחורי ישיבת 'דרך התורה' בעניין זה עצמו, אמרנו איזו קבלה יכולה להיות טובה יותר, מאשר אם נקיים סדר 'פאר טאגס' ברוב עם, כשכל בחורי הישיבה יתייצבו שעה לפני תפילת שחרית, וילמדו לרפואתו של רבי מיכל יהודה.

"ואכן, כך עשינו, היה דרבון גדול מאוד של הבחורים והתגייסות כללית מצידם, באותו לילה של יום ראשון הלכו הבחורים לישון בשעה מוקדמת, ולמחרת השכימו קום ומיהרו לבוא לישיבה כדי ללמוד שעה לפני התפילה.

"אבל הגזרה כבר נגזרה, אראלים ניצחו את המצוקים, ארון הקודש נשבה עוד במהלך הלילה, כך שהלימוד ביום שני לפני התפילה, כבר לא היה לרפואתו של ראש הישיבה אלא לעילוי נשמתו. אחרי התפילה אכלו הבחורים ארוחת בוקר ויצאו מיד בהוראת מרן הגראי"ל לבני ברק כדי להשתתף 'באשכבתיה דרבי', אבל בסדר שלפני התפילה השתתפו 120 בחורים, מתוך 120 תלמידי הישיבה. אף אחד לא נעדר, כולם השתתפו ולמדו בריתחא דאורייתא שעה שלמה.

"מרן הגראי"ל שטיינמן היה מדבר רבות על כך שהזמן החשוב ביותר לפעול לעילוי נשמתו של מי שנסתלק, הוא בין ההסתלקות לקבורה, כי זה זמן הדין היותר קשה, ועל כן ביקש שגם אצלו לא יהיה בין הזמן הזה יותר משש שעות, וכפי שהיה באמת.

"אח"כ ניגשתי למרן הגראי"ל וסיפרתי לו שרבי מיכל יהודה זצ"ל קיבל כזאת מתנה נפלאה, 120 שעות של לימוד תורה לעילוי נשמתו, בזמן כ"כ חשוב !

"אמר לי ראש הישיבה: "אנחנו הרי שנורערס, קבצנים, לא עושים כלום כל החיים, ואנחנו רוצים שאחרי 120 יעשו מעשים טובים וילמדו שיהיה לנו עילוי נשמה. אבל רבי מיכל יהודה שכל חייו עסק בזיכוי הרבים, הוא לא היה שנורער. כל חייו העמיד תלמידים והרביץ תורה ברבים, הקב"ה שילם לו שכרו ודאג לו שבזמן חשוב זה ילמדו 120 בחורים במשך שעה תמימה לעילוי נשמתו.

"אף אחד לא מקבל מתנות בחינם!", הוסיף מרן, "אם אתה רואה שמישהו קיבל מתנה גדולה, דע לך שזה מגיע לו ביושר".

ה'שוחט' הגיע

עוד מוסיף הגר"י מישקובסקי: "ביום מן הימים, בעת שנסעתי לקריית ספר כדי למסור שיעור בישיבה, פגש אותי יהודי ירושלמי שהכיר אותי, ואמר לי: "אתה הרי נכנס לרב שטיינמן בתדירות, אני רוצה לעשות אותך שליח לספר לו סיפור בשמי".

"פתח אותו יהודי וסיפר לי מעשה שהמם אותי: "אחד מקרובי משפחתי, חשב לשלוח ידו במסחר, ולרוע המזל הוא נפל בידיהם של אנשים שאינם צדיקים מופלגים, בלשון המעטה. הם החתימו אותו על מסמכים שונים של הלוואות וערבויות, כשהם מבטיחים לו שמדובר בעניינים טכניים בלבד, ושאין בזה שום סיכון, לאחר מכן שלחו אותו גם ללוות כספים מהשוק האפור, ואז נעלמו עם כל הכסף, כשהוא נשאר שקוע בחובות של מיליונים, בלי שום אפשרות לשלם את כל החוב העצום הזה.

"הנושים החלו לחזר אחריו ובהמשך לרדוף אותו, הוא נאלץ לוותר על הבית, איבד את מקום העבודה שלו, והפך נרדף על צווארו. כל הבית עמד להתפרק, ולאיש מבני המשפחה לא היה אפילו שמץ של רעיון איך אפשר לעזור לו ולחלץ אותו מהפח העמוק אליו נפל.

"אחד מידידו של אותו קרוב משפחה שלי, קרוב מאד לראש ישיבה מסוים, שידיו רב לו בגיוס כספים והקמת מוסדות תורה. בהזדמנות כלשהי סיפר אותו קרוב לראש הישיבה ההוא, כמשיח לפי תומו, על כך שידידו הטוב נקלע לכזאת צרה נוראה.

"ראש הישיבה שמע, וביקש את פרטיו של האיש. פתאום, בלילה אחד הוא מופיע בביתו, בלי שום הודעה מוקדמת, ומודיע ליהודי האומלל הזה הודעה חשובה: "מכאן ואילך, כל מי שבא לגבות ממך חוב, תגיד לו שיפנה אלי. הנה הפרטים, שלח את כל בעלי החוב לכתובת הזאת, ואני אטפל בהם! אתה תסיר מלבך כל דאגה לגבי תשלום החובות! אני אבצע פריסת תשלומים ואדאג לתשלום החוב!

"במקביל, כדי שיהיה לך אפשרות לפרנס את משפחתך, אתה מתחיל ממחר בבוקר לעבוד אצלי. עליך להתייצב בשעה כך וכך במשרד פלוני, ושם כבר יגידו לך מה תפקידך. המשכורת תינתן לך מדי חודש בחודשו, בלי שום קשר לחובות שלך, שכאמור אני אטפל בהם!".

"הוא פשוט הציל את קרוב משפחתי"

"הוא פשוט הציל את קרוב משפחתי", סיפר אותו יהודי. "הציל אותו ואת המשפחה שלו, חילץ אותו מחובות של מיליונים, והחזיר את הבית כולו ליציבות בריאה ותקינה.

"אני מרגיש הכרת הטוב עצומה כלפיו", הוסיף היהודי לספר, "וכבר כמה שנים שאני חושב לעצמי, איך אני יכול לשלם לו לפחות במשהו על הטובה שגמל עם קרוב משפחתי? הרי כסף אין לי לתת לו והוא גם לא זקוק לכסף שלי, הקב"ה נתן לו כל המצטרך, איך אני יכול לגמול עמו טובה? רק דבר אחד אני דואג, מדי שנה אני מבקש מנוות ביתי שתאפה עוגה גדולה ויפה במיוחד לפני פורים, ואני שולח אותה ביום הפורים לראש הישיבה ההוא כמשלוח מנות, לאות הוקרה כדי לבטא את רחשי הלב על החסד העצום שגמל עם קרוב משפחתי.

"עכשיו כשפגשתי אותך", השלים את דבריו, "חשבתי לעצמי שיש לי עוד דרך לגמול לו טובה. אם אני אדאג שמרן הגראי"ל שטיינמן ישמע על כך, יהיה זה מעין תשלום קטן על הטובה הגדולה שגמל עמנו".

"כמובן שנצרתי את הדברים בלבי", מספר הגר"י מישקובסקי, "ובהזדמנות הראשונה שביקרתי אצל מרן זצ"ל, סיפרתי לו את הסיפור כולו בלי להשמיט אף פרט.

"מרן זצ"ל שמע את הדברים ברוב קשב, ולאחר מכן אמר: "אנשים רואים שהוא (אותו ראש ישיבה) מצליח, ולא מבינים. הרי אף אחד לא הצליח כמוהו להקים כל כך הרבה מקומות של תורה, לגייס כל כך הרבה כסף מגבירים. חושבים שזה סתם, יש לו הצלחה. אבל האמת היא שאין הצלחות בחינם. אם הוא הצליח, זה מגיע לו, ובפרט שזו מצוה שנעשתה בלי שום פרסום!".

דברי מרן היו ממש על דרך הדברים הידועים שבשעת 'חנוכת הבית' של 'ישיבת חכמי לובלין', שנעשתה בקהל גדול ורב, פנה הרה"ק רבי ישראל מטשורקוב זיע"א לנדיב שזכה לתרום את הבנין הענק והמפורסם בו שכנה ישיבתו של רבי מאיר שפירא זצ"ל, ואמר לו: במצוה הזו שזכית לתרום בית זה אני לא מקנא בך כי יש לך מזה הרבה כבוד, במה אני כן מקנא בך, במצוה שעשית בסתר שגררה אחריה את המצוה הגדולה הזו.

אגב אורחא אציין שמרן היה מכנה את אותו ראש ישיבה בחיבה בכינוי 'השוחט', וזאת, משום שהוא יודע להוציא מיהודים עשירים סכומי עתק להחזקת תורה, והרי הממון חביב עליהם כנפשם, ובכל זאת הוא מוציא אותו מהם, ממש כמו שוחט…

אבא שליט"א התרגש מאוד לשמוע את הדבר

שוב היה מעשה, בו שמעתי ממרן התבטאות דומה. היה זה בתחילת דרכי כמגיד שיעור צעיר בישיבת 'דרך התורה'.

באותה עת, סיפרתי לאבי מורי שליט"א, שראש ישיבת 'דרך התורה' הגאון רבי מיכאל גרוס שליט"א, מאוד רוצה שאצליח בתפקיד, ועושה כל מאמץ אפשרי כדי לסייע לי. כך למשל מינה הגר"מ גרוס בחורים שיכתבו את השיעורים שמסרתי בישיבה, ולא הסתפק בכך, אלא שגם מימן מכספו הדפסת קונטרס עם השיעורים שלי, אפילו שלעצמו לא הדפיס קונטרס כזה. עד כדי כך היה טורח ומאמץ לסייע לי בתחילת דרכי.

אבא שליט"א התרגש מאוד לשמוע את הדבר, והורה לי לספר על כך למרן ראש הישיבה זצ"ל. שאלתי אותו, אבל אבא, מה אספר לו? הרי אין כאן שום שאלה שאני צריך להציג בפני מרן כדי לקבל את תשובתו, השיב אבי מורי, "תספר לו את זה! את מה שסיפרת לי עכשיו, תספר לראש הישיבה!".

לאחר מכן הסביר אבי מורי מדוע הוא רוצה שאספר זאת לראש הישיבה: "אתה יודע כמה אנשים מגיעים אליו מבוקר ועד ערב ומתלוננים על סכסוכים, על מתיחויות בין אנשים? מותר לו לשמוע פעם אחת שיש גם אנשים שמתנהגים בצורה יוצאת מן הכלל, ויש להם עין טובה. למה שלא יהיה לו קצת נחת?".

"עשיתי כמצוות אבי מורי, והגעתי לראש הישיבה. היה זה במוצאי שבת, מעט לפני חצות הלילה. נכדו הגרי"ש אדלשטיין שליט"א אמר לי שמרן אוכל כעת 'מלווה מלכה' ולכן אמתין מעט עד שיסיים.

"כשהורשיתי להיכנס סיפרתי לו את הסיפור, על טובת העין שנוהג בי ראש ישיבת 'דרך התורה', וראיתי מיד שאבי מורי ידע על מה הוא מדבר… נהרה עילאית נשפכה על פניו של מרן, הוא זרח מאושר, ולאחר מכן אמר: "הרב גרוס הצליח להקים ישיבה מהטובות ביותר שיש כיום בעם ישראל. הקב"ה נתן לו מתנה, ולכל מתנה יש סיבה!".

בהזדמנות אחרת נכנסתי למרן זצ"ל עם בחור שהיו לו ספקות לאיזו ישיבה כדאי לו ללכת, ואחת האופציות היתה ישיבת 'בית מתתיהו', בראשות הגאון רבי ברוך וייסבקר זצ"ל. מרן דיבר בשבחו של הגר"ב וייסבקר באופן מיוחד, ואמרתי שהוא מאוד מצליח כי הוא למדן עצום. מרן זצ"ל תיקן אותי ואמר: "זה נכון שהוא מצליח, וזה נכון שהוא למדן עצום, אבל לא בגלל שהוא למדן עצום הוא מצליח, אלא בגלל שהוא 'בעל מידות' לא רגיל. יש לו מידות טובות באופן מיוחד, וכבר כשהיה אברך צעיר הפליגו בכולל פוניבז' בשבח המידות המיוחדות שלו, וגם אח"כ סיפרו על הנהגה מיוחדת מאוד עם חמותו ע"ה לעת זקנתה".

"הוסיף מרן ואמר: 'התפארת ישראל' כותב בפירושו על מסכת 'אבות', כי משה רבינו ע"ה לא זכה להיות סרסור בין ישראל לאביהם שבשמים אלא בזכות מידותיו היקרים".