אוי, כמה מסכנים החילונים!!
אנו יושבים לכ-25 שעות שבועיות, בהם אנו מנותקים כליל מכל מה שמתרחש מחוץ לדל"ת אמותינו. כל מלאכתנו עשויה. האוכל לשלש סעודות השבת מוכן, על השולחן פרוסה מפה, במקרר מצטננים להם בקבוקי השתייה והקינוחים. אנו מנותקים לחלוטין מכל העולם שמבחוץ, מהחדשות, מכל הרחש-בחש הבלתי פוסק. יושבים בנינוחות עם האשה והילדים, לפעמים עם בני המשפחה המורחבת, עם סבא וסבתא, הנכדים. שרים זמירות, מדברים יחדיו, מאזינים לסיפורי פרשת השבוע של הילדים, אומרים דברי תורה ושמחים יחד, לומדים עם הילדים ובעיקר, מקדישים תשומת לב לאלו שיקרים לנו ביותר, בני המשפחה. ומה עושים אלו שלא זכו בינתיים ליהנות מקדושת השבת ומיום המנוחה האמיתי והמופלא הזה, "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושמה שבת"? ממשיכים את שגרת החיים. אותן החדשות, דיווחים על אותם המחבלים והטרוריסטים, על אותם נתניהו וגנץ, לפיד ו"אחים לנשק". הם מאזינים לאותם חדשות לעוסות, טוחנים את "תיקי האלפים", מדשדשים באותה המדמנה עליה הם שמעו כל השבוע החולף, מתרגזים, נאנחים, מחוברים לרעל האין סופי המקיף אותם כל ימות החול. וחוזר חלילה.
כמה מראשי המחבלים הארורים נהרגו בשבת. מספר התפתחויות דרמטיות במהלך המלחמה אירעו גם כן בשבתות. כל אלו שאינם שומרים שבת, היו מחוברים במהלכה כל העת לכלי התקשורת, ידיעה ראשונה הגיעה על תקיפה, והם כוססים ציפורניים, דרוכים, חוששים. עוד ידיעה מגיעה, מחכה לאישור, רצף של דיווחים, פרשנויות, מלל בלתי פוסק של אולפני החדשות וים של מלומדים לדעת-עצמם מקשקשים ללא הרף, רק כדי להעביר את הזמן בדרך לדיווח הסופי והאישור המיוחל. אבל כל שומרי השבת חגגו ברוב שמחה את השבת, בנחת וברוגע נפשי מבורך, ובמוצ"ש, לאחר שבת רגועה ושקטה, נודע לכולנו על העובדה המוגמרת, הצורר נהרג, הארכי מחבל מת. שמחנו ועלצנו, בהודאה על ההווה ובתפילה לישועות. ברוגע. בניחותא.
לא נעסוק כעת ברוממות וקדושת שבת קודש, חיזוק האמונה בבריאת העולם על ידי בורא עולם ית"ש, ומעלותיה הרוחניות העצומות, המגיעות אלינו בכל שבוע מחדש. אלא על הרוגע ומנוחת הנפש שבשבת קודש. על כוח ההתחדשות הנפלא הזה, הטמון בכל שבת. אנו מתנתקים בכל שבוע מכל מה שמתחולל סביבנו, ממלאים מצברים מחדש ומתחדשים לקראת עבודת ד' שלנו בשבוע
החדש.
ואוי, כמה מסכנים החילונים!!
מלבד כל שלל המעלות של שבת קודש, אנו זוכים לאגור בה כוחות גוף ונפש ולהתחיל מחדש. ההתחדשות היא דבר נפלא ומבורך מאין כמותו, גם בחיי העולם הזה. בוודאי בעבודת ד' שלנו.
(מתוך מאמר נרחב יתד נאמן י"ז כסלו תשפ"ה)