הרב יאיר ארלנגר
לא היה קל לראשי ישיבת "מתיבתא תורה ודעת" שבברוקלין להשיג את הסכמתו של רבי שלמה היימן זצוק"ל לבוא ולשמש כראש ישיבה. במשך שנה תמימה התנהל משא ומתן אינטנסיבי במכתבים, לא רק עם רבי שלמה עצמו, אלא אף ובעיקר עם מרן הגרח"ע גרודזינסקי זצ"ל ואישים נוספים.
המכתבים ששרדו מאותה תקופה מגלים תמונה מרתקת. רבי חיים עוזר, למרות רצונו העז שרבי שלמה יישאר בווילנא, הבין כי דווקא הוא האיש המתאים להצליח בקרקע הבתולה של אמריקה. במכתביו, מציין הגרח"ע כי הוא מכיר את הקשיים שהיו במתיבתא תורה ודעת עם ראש הישיבה הקודם, ולדעתו רבי שלמה מתאים מאוד להיכנס לתפקיד, בהיותו "אדם נוח, קל מזג ומתחשב עם הזולת, ואין לו שום עניין להתערב בהנהלת הישיבה."
עם בואו של רבי שלמה לישיבת תורה ודעת בברוקלין, נפתח פרק חדש בממלכת התורה שבארצות הברית, שהייתה באותם ימים בשפל המדרגה. בהופעתו ראו לומדי התורה שבארה"ב את התגשמות דבריו של מרנא הגר"ח מוולוז'ין זיע"א, שעתידה התורה להגיע לאמריקה.
תלמידו, רבי יעקב ליפשיץ, מתאר את סדר יומו המופלא: "שיעורו בבית המדרש היה בכל יום חמישי לאחר הצהריים, זאת בנוסף לשיעור הדף שאמר לקבוצה הגבוהה בבוקר ארבע פעמים בשבוע. יום שישי הקדיש לכתיבה. בשבת קודש, כשעה לפני תפילת המנחה, התאספו התלמידים, בוגרי הישיבה, בני תורה בכלל ובעלי בתים מוויליאמסבורג בדירתו של הרב פייוול מנדלוביץ זצ"ל, מנהל הישיבה."
המראה בשבתות היה מרהיב. קהל עצום היה מתאסף לשמוע את שיעורו, והמחזה של רב האוכלוסין שיצאו מהשיעור, צועדים דרך החצר ועולים שלוש קומות שלמות למנחה ברוב עם, היה מחזה שלא נראה כמותו באמריקה של אותם ימים.
גם בחגים היה ביתו הומה אדם. בסוכות היה דורש תמיד בעניין שני סוגי הפטור של מצטער בסוכה – אחד של הגברא המצטער ואחד של החפצא דסוכה. בשבועות היה מרצה את מאמרו המפורסם על שתי הלחם, ובפסח היה דורש בעניין אפרן של חמץ. הרבנית הייתה מכינה את מיטב המטעמים של החג לתלמידים היקרים, ועמדה עליהם מהחדר השני, צופה מדי פעם במהלך העניינים בעונג ובשמחה רבה.
רבי שלמה היה הראשון שהפיח את רוח הישיבות של אירופה בתוך בית המדרש האמריקאי. השפעתו חרגה מגבולות ישיבתו והשפיעה על שאר בתי המדרשות. באותו זמן, היה זה המקום היחיד שבו התקיימה דרך הלימוד הליטאית המסורתית במלוא הדרה.
הוא הדריך את תלמידיו והעמידם על רגליהם, לימדם איך להקשות קושיא, איך להעיר הערה, איך להביא ראיה, איך לומר סברא, איך ליישב עיקולי ופשורי ואיך לכתוב מאמרי חידושי תורה. הוא דירבן אותם לכתוב חידושי תורה, והיה נושא ונותן עמם בצורה כזו עד שהם עצמם כיוונו לומר את מה שהיה צריך לומר, ועל כולם אף נתן להם את ההרגשה שהכל היה תורתם משלהם.
לא זו בלבד, אלא שאף השיג עבורם במה לפרסום מאמריהם, תחילה בכתב העת "המסילה" שיצא לאור על ידי ועד הרבנים של ניו יורק רבתי, ולאחר מכן בכתב העת "המתיבתא" שיצא לאור במתיבתא תורה ודעת עצמה.
מסופר כי פעם, כשביקר רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד באמריקה, הגיע לבקר את רבי שלמה במחנה הקיץ של המתיבתא. השניים בילו יחד שעות ארוכות במלחמתה של תורה ובדברים דחופים שעמדו אז על הפרק. היה זה מפגש סמלי בין שני עולמות – עולם התורה הישן של אירופה, והעולם החדש שהלך ונבנה באמריקה.