הרב יאיר ארלנגר
תמונה מופלאה מימי הזוהר של עולם התורה בליטא, מתגלה בסיפור שהיה מספר הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל. היה זה כאשר רבי ברוך בער זצוק"ל מסר את שיעורו בישיבת "כנסת בית יצחק". באותה תקופה, היו השיעורים בישיבת כנסת בית יצחק מתקיימים בשעה שונה מהשיעורים בישיבת כנסת ישראל, וכך היו גם בני ישיבת כנסת ישראל מגיעים לשמוע את שיעוריו של רבי ברוך בער.
בשורה האחרונה של בית המדרש, היה עומד רבי אהרן קוטלר זצ"ל, ומטיר גל בלתי פוסק של קושיות והערות חריפות בתוך השיעור. רבי ברוך בער היה משיב בעוז, וקולות הריתחא דאורייתא היו מרעישים את כותלי בית המדרש. המחזה היה מרטיט – שני ענקי עולם במלחמתה של תורה.
באותן שעות סוערות, היה זה רבי שלמה היימן, שהיה אז מהבחורים המבוגרים בישיבה ופארה של הישיבה עוד מתקופת הלוסק, שאץ לאחורי בית המדרש ועמד על יד רבי אהרן, בניסיון להגן על כבוד רבו ולהרגיעו. אך השתדלותו זו הועילה רק לדקות ספורות. מיד לאחר מכן, היה רבי אהרן מסתער שוב בסערה של תורה, לא יכול היה להתאפק מתוך ריתחא דאורייתא.
תמונה זו חזרה על עצמה כמעט בכל שיעור: רבי אהרן מסתער כדרכו בסופה וסערה, רבי שלמה שחרד על כבוד רבו משתדל להרגיעו ולהשתיקו, ובלית ברירה מגן על דברי רבו ומפריך דברי רבי אהרן, וחוזר חלילה. היה זה מחזה מופלא של מלחמתה של תורה במיטבה.
אותם רגעים של התנצחות בדברי תורה, היו לסמל של תקופת הזהב של עולם הישיבות בליטא. רבי שלמה, שעמד בתווך בין שני הענקים – רבו המובהק רבי ברוך בער מחד, ורבי אהרן קוטלר מאידך – הפך בעצמו לדמות מופת המשלבת את העמקות והחריפות עם הזהירות בכבוד התורה וכבוד הבריות.
שנים לאחר מכן, כשכבר כיהן רבי שלמה כראש ישיבת רמיילס בווילנא, היה מספר לתלמידיו על אותם ימים מופלאים. הוא תיאר כיצד המחלוקת בדברי תורה והוויכוחים הסוערים בין גדולי התורה, רק העצימו את כבוד התורה ואת אהבתה. "כשני גחלי אש המתחככים זה בזה ומגבירים את הלהבה", כך היה מתאר את אותם מעמדות.
בימי כהונתו בווילנא, התגלה פן נוסף באישיותו המיוחדת של רבי שלמה. רשכבה"ג מרנא הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, היה מגיע במיוחד לשמוע את שיעוריו. למרות טרדותיו הרבות בענייני רבנות ועסקנות, היה רבי חיים עוזר עוקב אחר חידושיו של רבי שלמה בעניין רב. "הרשב"א של דורנו", כך כינה אותו, ביטוי נדיר שמעיד על ההערכה העצומה שרחש לו.
באותה תקופה בווילנא, היה רבי שלמה מקיים שיעורים מיוחדים בביתו מדי שבת. לשיעורים אלו היו מגיעים לא רק תלמידי הישיבה, אלא גם בעלי בתים ולומדי תורה מכל רחבי העיר. הם היו עוזבים את עיסוקיהם ובאים לשמוע את דברי התורה היוצאים מפיו. השיעורים הללו נמשכו שעות ארוכות, כשרבי שלמה מעמיק בסוגיות ומאיר אותן באור חדש.
אחד מתלמידיו מאותה תקופה סיפר: "היינו יושבים בשיעור, והרגשנו כאילו הרשב"א עצמו יושב ולומד עמנו. כל מילה שיצאה מפיו הייתה מדודה ומדויקת, כל סברא הייתה בנויה לתלפיות. לא פעם היה מתעכב על מילה אחת ברש"י או בתוספות במשך שעה ארוכה, עד שהיינו מרגישים כי נפתח לנו שער חדש בהבנת דברי רבותינו הראשונים."