הגאון רבי ברוך בער זצוק"ל התייחד והתפרסם בדקדוקו הגדול במצוות כיבוד אב ואם, ותלמידיו שזכו לראות זאת עין בעין היו מרבים לספר על הידוריו ודקדוקיו במצווה זו. בייחוד ראו זאת תלמידי הישיבה בתקופת כהונתו כראש הישיבה בעיר קרמנצ'וג ובווילנא, שכן בתקופה זו התגוררו הוריו בביתו והיו רואים את התנהגותו אליהם.
הוריו של הגאון רבי ברוך בער היו עשירים. במלחמת העולם הראשונה ירדו מנכסיהם ונאלצו לבוא ולהתגורר בבית בנם הגאון רבי ברוך בער והוא היה דואג לכלכלתם ולכל מחסורם. מדרך הטבע, העניות קשה שבעתיים עבור אדם עשיר שירד מנכסיו, אולם הגאון רבי ברוך בער הצליח בעמל רב לתת להוריו תחושה נעימה כדי שלא יכאבו את מצבם. למשל, כאשר היה נוטל משהו מהבית היה מבקש מהם את הדבר כאילו שייך הוא להם, וכל מי שהיה בביתו הרגיש שהוא עצמו מסתובב כאורח וכבן הסמוך על שולחן אביו.
באופן כללי נדמה היה לבני הישיבה שיומו של הגאון רבי ברוך בער סובב כל העת סביב צרכיהם של הוריו. מפעם לפעם ניגש היה לראות האם זקוקים הם למשהו, ועל כל בדל רמז שצריכים הם משהו, תיכף ומיד היה דואג שיקבלו, ומברר היטב אם הם שבעי רצון.
כשהיה הגאון רבי אייזיק שר זצוק"ל ראש ישיבת סלבודקא, מספר על הנהגות אלו לתלמידיו, היה אומר שאחד מגדולי הדור תמה פעם מתי הגאון רבי ברוך בער מספיק גם ללמוד, אם כל היום עובר עליו בחישובים של כיבוד אב ואם.
פעם בעת חירום, לא שילמו לו ראשי הקהל בקרמנצ'וג את משכורת רבנותו, והיה רעב ללחם במשך תקופה מה, ואמר אז לראשי הקהילה: אם עבור עצמי, ניחא, אבל הקפדתי היא בגלל אבי שאין לי כיצד להאכילו לחם.
האב הרב רבי שמואל דוד, (על שמו קרא הגאון רבי ברוך בער שם ספרו 'ברכת שמואל') מגיע היה בקביעות לשיעורי בנו, ולפני שהחל הגאון רבי ברוך בער למסור את השיעור, ניגש היה אל אביו ומבקש ממנו רשות. כשסיים את השיעור ניגש היה שוב אל אביו ואומר לו: טאטינקע, האב איך גוט געזאגט דעם שיעור? (אבא יקר, האם אמרתי טוב את השיעור?) הג"ר אפרים אשרי זצ"ל סיפר שראה פעם את המחזה איך שהגאון רבי ברוך בער הולך עם אביו לישיבה ונראה היה כהולך אחריו, כילד ההולך אחר אביו. באחד הימים הסתכל תלמיד הישיבה רבי שלמה היימן מהחלון וראה את הגאון רבי ברוך בער הולך עם אביו בדרכו לישיבה ולא הרחק מהם הבחין בקבוצת גויים פורעים. דפק רבי שלמה בחזקה על החלון וסימן בידו להגאון רבי ברוך בער שיראה שיש סכנה ויזדרז לרוץ עם האבא, והשיב לו הגאון רבי ברוך בער "אינך רואה שאבא לוקח אותי עכשיו לישיבה?!"
ומעין זה מסופר כי בזמן הפוגרום בקרמנצ'וג אירע פעם שהלך עם אביו ברחוב וכולם ברחו מאימת הפורעים אולם הגאון רבי ברוך בער בשלוות נפש חיכה לאביו וטיפל בו במסירות, עד שהביאו למקום בטוח.
הגאון רבי ברוך בער היה מספר על נס שהיה לו, שנכנס חייל ורצה לקחת מאביו את השעון שלו, ורבי שמואל דוד לא הסכים לוותר. ואותו פורע נאבק עם האבא ובאמצע הוציא פגיון ורצה להורגו. ומיד קפץ הגאון רבי ברוך בער ונאבק בו ואמר "אין מיר, נישט אין אהם" (תפגע בי ולא בו), ולפתע הגיע גנרל זקן בפתח וצעק על החייל שיעזוב אותם. ותלה את ההצלה המופלאה בזכות מצוות כיבוד אב במסירות נפש.
(עלון 'הורינו')