אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ (לז טז)
יעקב א. לוסטיגמן
לפני כ 51 שנה דרכו רגליו של הרב אליהו מירב זצ"ל, על סף מפתנה של 'ישיבת הנגב'. המחזה שבה את לבו, עשרות צעירים, בחולצות לבנות מכנסיים שחורים, יושבים בבית המדרש, או עומדים ונשענים על ה'סטנדרים', ומנהלים מלחמה! לא פחות.
זאת לא מלחמה עם רובים וחרבות, גם לא עם טנקים ומטוסים. זאת מלחמה שמתנהלת בדיבור בלבד. דיבור עם המון המון מחשבה. הם מתווכחים, מתנצחים, שואגים את כאבם, לפעמים מוחאים כף מרוב התלהבות. 'מלחמתה של תורה'.
את התיאור הזה שמענו מפיו של הרב מירב בעצמו בשיחה שקיימנו איתו בשנה שעברה. ביום רביעי פרשת 'חיי שרה' י"ט בחשון, הסתלק הרב מירב לבית עולמו בשם טוב, וכעת אנחנו מפרסמים את הדברים ששמענו מפיו, בתוספת דברים ששמענו מפי בנו, אשר ידיו רב לו בזיכוי הרבים במסגרת עבודתו ב'דרשו'.
"זה היה מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים", סיפר הרב מירב לכותב השורות, שאז כינו אותו 'אלי מירב'. הוא היה טייס בחיל האוויר, בן קיבוץ, מה שנקרא אז בפי הציבור הכללי 'מלח הארץ'.
"אני זוכר את האופוריה שהיתה כאן בארץ אחרי מלחמת ששת הימים. הרגשנו שאנחנו נמצאים על פסגתו של כדור הארץ. ההרגשה היתה שעוד רגע אנחנו כובשים את וושינגטון, אם רק נרצה בכך. מי יכול עלינו? מי מסוגל לעמוד בפנינו? אנחנו בלתי מנוצחים!
"אף אחד, אף אחד! לא העלה אז את הרעיון שהניצחון הגיע בעזרתו של הקדוש ברוך הוא, לפחות לא אצלנו בקיבוץ, ולא בשום מקום שאינו דתי או חרדי.
"זה היה ברור לכולם שהצבא הישראלי הוא הצבא החזק ביותר בעולם, עם החיילים הכי חכמים והכי אמיצים, ועם התחבולות הכי מוצלחות שנראו אי פעם בשדה הקרב. עובדה! כבשנו חצי משטחה של סוריה, את כל חצי האי סיני, את כל שטחי יהודה ושומרון… כל זה בתוך שישה ימים. משהו לא הגיוני בעליל!!!
חטפנו כזאת מכה כואבת
"ואז, כשהגיעה מלחמת יום הכיפורים, חטפנו כזאת מכה כואבת, שהותירה אותנו מצולקים וכאובים. התברר שאנחנו לא כאלו מוצלחים, שהצבא 'המהולל' לא משהו. נכון שבסוף הצלחנו להדוף את המתקפה של האויב, אבל באיזה מחיר!!! זה היה כאב לב נורא. שבר עמוק ובלתי ניתן להכלה.
"פתאום התברר לנו שהניצחון בששת הימים בעצם לא היה כזה טבעי, אם אנחנו לא בלתי מנוצחים, אז איך הצלחנו לנצח כזה ניצחון ענק? אולי בגלל שמישהו נסתר ובלתי נראה עזר לנו???
"וכך, מתוך החושך הנורא שהכה בנו אחרי מלחמת יום הכיפורים, רבים רבים זכו לראות את האור. תנועת התשובה החלה לפרוח, ואני זכיתי להיות אחד הראשונים שפרצו את הדרך והובילו רבים אחריהם. לא חיכיתי יותר מדי, מיד אחרי שהסתיימה מלחמת יום הכיפורים, אני כבר התחלתי לגשש את דרכי בעולם התשובה. נשאבתי אליו במהירות, ומאז אני פה, בתשובה. נהנה מכל רגע.
"ב"ה הקמתי בית, הקב"ה העניק לי משפחה, ילדים, נכדים, נינים. כולם בדרך התורה והיראה. חטפנו מכות לפעמים, אבל אנחנו תמיד מרימים את הראש. יהודי לא מפחד מדרך ארוכה! לא מפחד! כשכואב בוכים, צועקים, אבל זוכרים שעוד מעט יבואו ימים טובים יותר. אנחנו לא מבינים חשבונות שמים, אבל אנחנו כן יודעים שגם מאחורי הדברים הקשים שעוברים עלינו – נמצא השם יתברך!
"לפעמים בתקופות קשות הלב כואב, קשה להכיל כל כך הרבה כאב. אבל אנחנו יודעים בוודאות ובלי שום פקפוק! גם שם נמצא השם יתברך, הוא לא עוזב אותנו אפילו לרגע. אנחנו צריכים להידבק בו, לצעוק אליו, אבא תרחם! אבא תושיע! אבא תקרב אותנו אליך בטוב, בחסד וברחמים.
70 שנה עבדתי את ה' בהליכה ובעמידה מעכשיו אעבוד אותו בישיבה
הרב מירב זצ"ל, לא אמר את הדברים מן השפה הוא היה דמות של חיוך ושמחה, גם כשהיה מסובל בייסורים. בשנים האחרונות היה משותק ברוב גופו, ורתוק לכסא גלגלים, אבל החיוך לא מש מפניו והצהלה ניכרה עליו בכל עת. אחד מידידיו בא לבקר אותו בתקופה בה חלה ההידרדרות הגדולה במצבו, והוא הפך משותק ברגליו. "מה אתה מתבלבל, 70 שנה עבדתי את ה' בהליכה ובעמידה מעכשיו אעבוד אותו בישיבה", אמר, ושחק לייסוריו.
גם את השיחה שקיימנו עמו, היינו צריכים לתאם בצורה דקדקנית, כי סדר היום שלו היה עמוס לעייפה. כמנהגו מזה שנים רבות, מאז שחזר בתשובה וביתר שאת מאז היה לחסיד ברסלב נלהב, לא ויתר הרב מירב על מקווה ועל התבודדות מדי לילה. הוא היה קם בחצות, ואנשים טובים באו לקחת אותו ברכב מיוחד להסעת נכים, מעמיסים אותו עם כסא הגלגלים שלו, הישר למקווה שבבית המדרש הגדול של בעלזא בירושלים, המונגש לנכים, שם היה טובל ולאחר מכן היה נוסע לשוח בשדה, התבודדות קבועה ב'פעלד' הסמוך לקבר שמואל הנביא, לילה לילה, בלי לוותר ובלי לדלג. הנהג היה משאיר אותו בתוך הרכב, בין העצים, ויוצא החוצה להתבודד בעצמו, והרב מירב היה 'מנהל שיחה' עם הקב"ה, ומתדבק בקונו בדביקות נפלאה.
לצד טיפולי הפיזיותרפיה והביקורים אצל הרופאים בגלל מצבו, היה הרב מירב שוקד על תלמודו רוב שעות היממה, בשמחה, בחיות ובהתלהבות שלא עזבה אותו אפילו לרגע קט.
לחוזרים בתשובה, יש טבע מאוד מעניין
באותה שיחה, שבמקורה הופנתה לפרסום בקרב ציבור של בעלי תשובה, סיפר הרב מירב בגילוי לב על ה'חיידק' המקנן בלבו של כל בעל תשובה. ה'חיידק' הזה, כך לדבריו, קינן בו מהיום שבו התחיל להניח תפילין, ומעולם לא עזב אותו.
אנו מביאים כאן חלקים נרחבים מאותה שיחה, כי גם מי שגדל כחרדי מינקותו יכול לשאוב ממנה הרבה מאוד חיזוק להתחדשות בעבודת ה',
"לחוזרים בתשובה, יש טבע מאוד מעניין", הוא אמר, "ברוב המקרים יש בהם מרדנות מסוימת. אף אחד לא יגיד לי מה לחשוב ובמה להאמין. אני אחליט לבד!
"דווקא בגלל זה הם עוזבים את החילוניות ומתחילים לחפש דרך עד שהם מוצאים את עולם התשובה.
"זה מה שקרה לי, וזה מה שקרה לעוד מאות אלפי חוזרים בתשובה לאורך שנים רבות.
"אבל כאן מגיע השלב הבעייתי… מה קורה אחרי שאתה חוזר בתשובה? פתאום אתה הופך להיות ילד טוב שמציית לכל מה שאומרים לו? לא! בוודאי שלא! הרי אם היית 'ילד טוב', היית עכשיו מוציא תואר שני באוניברסיטה, או מטפס מדרגה לדרגה בשירות קבע בצבא. הסיבה שאתה מניח תפילין ושומר שבת, היא בגלל שאתה לא 'ילד טוב', אלא ההיפך הגמור…
"אגב, לא פעם בעלי תשובה מספרים שקשה להם להיטמע בציבור החרדי, וזאת אחת הסיבות. אנחנו בעלי התשובה, אנחנו 'עם קשה עורף', הקהילות החרדיות בחלקן הגדול מקיימות סוג של אורח חיים שהוא הרבה יותר רגוע, יש כללים ידועים של מה כן מקובל ומה לא מקובל ואנשים לא סוטים מהכללים האלו בדרך כלל אם אין להם סיבה מיוחדת לעשות זאת.
"לעומת זאת, אנשים עם חיידק של מרדנות, יעשו את ההיפך. דווקא בגלל שכולם עושים כך, אנחנו חייבים לנסות משהו אחר, שונה. זה מי שאנחנו!
"דווקא בגלל זה, כל חוזר בתשובה חייב שיהיה לו מדריך, ודווקא אחד כזה שבעצמו חזר בתשובה, או שצבר המון ניסיון עם חוזרים בתשובה.
"אני לא מדבר דווקא על רב רוחני, מי שזכה למצוא רב שמתאים לו, אשריו ואשרי חלקו, אבל אפילו לא רב, אלא רק מדריך, אח גדול שחזר בתשובה, או חבר טוב שכבר עשה את התהליך, זה יכול להקל מאוד, ובעיקר להקנות יציבות.
"ואני אסביר למה אני מתכוון כשאני מדבר על יציבות. הרי החזרה בתשובה כרוכה באינסוף שינויים שהאדם עושה בחייו, במחשבה שלו. אפילו הסיפורים שהוא הכיר על חנוכה, מה שהגננת סיפרה לו בגן, מתבררים לו כשגויים. הסיפורים על פסח, על חג השבועות, הכל מתהפך. כי החילונים הפכו את חגי ישראל לחגים שאין להם שום קשר לתורה, למרות שהמקור שלהם הוא בתורה והתורה גם מסבירה למה נקבע כל חג וחג.
"אדם רגיל להתלבש בדרך מסוימת ופתאום מתברר לו שצריך קודם ללבוש שרוול ימין ואז שרוול שמאל, וכשהוא מתפשט אז להיפך, קודם שמאל ואחר כך ימין.
"ובמטבח, צריך לזכור אם המזלג הזה הוא בשרי או חלבי, וכשאתה אוכל, אתה צריך לזכור לברך לפני ואחרי, ואתה גם צריך לדעת איזו ברכה אומרים על כל דבר. אני לא מדבר על שבת שזה מאוד מתסכל לאנשים בתחילת הדרך, כל הזמן נכשלים בדברים שאסור לעשות אותם.
זה נראה מפחיד, נורא מפחיד
"יש דברים שאסור לומר, יש דברים שאסור אפילו לחשוב! יש מקומת שאסור להסתכל. זה נראה מפחיד, נורא מפחיד. והכי גרוע זה שאתה אף פעם לא מצליח לעמוד בכל 'רשימת הדרישות' הזאת.
"וכשאתה נכשל, אתה בטוח שהקב"ה עומד מעבר לפינה ורק מחכה לשנייה שתיכשל כדי להפליא בך את מכותיו, כי הרי עברת על רצונו!!! זה מכניס אנשים ללחץ, להיסטריה, לפחדים, מייצר טראומה, ומרחיק אותם מהקב"ה.
"אבל האמת? הקב"ה ברוך הוא הוא טוב ורחמן. ולשמור מצוות זה לא כזה קשה כמו שנראה, זה פשוט עניין של הרגל. לוקח זמן לקנות את ההרגלים הטובים הללו, ובתקופה הראשונה נכשלים המון! אסור להיבהל מזה! אסור גם לזלזל בזה. צריכים להתייחס לזה בכובד ראש, אבל לא בהיסטריה. משתדלים להתקדם, כל אחד בקצב שלו, ומבינים שאי אפשר לעשות כזה שינוי ענק ביום אחד.
"והכי הכי חשוב, לדבר עם ה' יתברך, לייצר איתו קשר. תשתף אותו במה שעובר עליך, ספר לו מה אתה מרגיש, תבקש ממנו שיעזור לך שיפתח לך את העיניים, את הלב, שיוליך אותך בדרך הנכונה.
"הקדוש ברוך הוא נגיש לכל אחד. לא צריך להיות צדיק גדול כדי שהוא יקשיב לך. הוא מקשיב גם למי שרחוק מדרגת צדיק. הוא פשוט שומע אותך, מקשיב ומאזין.
"צריך להסתכל על החילוניות כמו על התמכרות", הוסיף הרב מירב. "יש את שיטת 12 הצעדים כדי להיגמל מהתמכרות. כדי להיגמל מהחילוניות צריכים הרבה יותר מ-12 צעדים. זה לוקח זמן, ובמשך תקופה ארוכה מאוד אתה תראה שבעצם אתה עדיין קצת מכור, ועדיין צריך להתגבר על כל מיני רצונות, ולפעמים יש נפילות קטנות או גדולות ועדיין צריכים להתגבר ולהמשיך עוד צעד ועוד צעד. אלו החיים, זה התפקיד שלנו כאן בעולם הזה!
"ועוד נקודה קטנה וחשובה מאוד מאוד!", הוסיף הרב מירב בדברי ההדרכה שלו לבעלי התשובה (שטובה גם עבורינו..), "אל תזלזל במצוות שאתה עושה. יש להן חשיבות עצומה. הנחת תפילין היום? תשמח! זכית! שמת לעצמך בצד מיליון דולר! יש לך ציצית עליך? איזו זכות! אתה עושה את המעשה הנכון.
"זאת צריכה להיות הגישה. לייקר כל מצוה, כל מעשה טוב, להחשיב אותו, לייחס לו חשיבות, וגם לעצמך על כך שזכית לעשות עוד מצווה. כך תוכל להתקדם עוד ועוד, ובעז"ה להיות אדם חדש".
למעשה, התיאור שמתאר הרב מירב של חיפוש מתמשך גם אחרי החזרה בתשובה, שיקף מאוד את הדרך שהוא עצמו עבר. ההיכרות הראשונה שלו עם עולם התורה היתה בביקור בישיבת הנגב. הוא נכנס, ראה את בית המדרש הומה מאדם, והחליט שזה מקומו. ראש הישיבה הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, סירב תחילה לקבל אותו לישיבה, והסביר לו שיש לו כברת דרך לעשות לפני שיהיה מסוגל לשבת ליד גמרא מבוקר ועד ליל, אבל הקיבוצניק הצעיר לא הסכים לשמוע 'לא', והתעקש בכל תוקף. משראה רבי יששכר מאיר שאכן נפשו של הצעיר חשקה בתורה, החליט לקבל אותו והצמיד לו חברותות שילמדו אותו את יסודות היהדות ואת הדרך ללמוד גמרא, והרב מירב אכן שקד על תלמודו ולא נח ולא שקט עד שסיים את כל התורה כולה, ש"ס בבלי וירושלמי, מדרשי חז"ל ושולחן ערוך על ארבעת חלקיו. באותה תקופה היה תלמיד נאמן של הגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל, וקיבל על עצמו את כל החומרות הנהוגות בקרב תלמידי החזון איש.
אבל גם לאחר שלמד את כל חלקי תורת הנגלה לא נח על זרי הדפנה, ופנה ללימוד תורת הנסתר, כשבמשך שנים היה לומד יום יום עם הגאון רבי יעקב הלל שליט"א, במוסדות 'אהבת שלום' שבראשותו, והיה מתנהג אז בכל הליכותיו כדרך המקובלים.
לבסוף, לאחר שנים של התעלות בעבודת ה' בדרכים שונות, מצא את אשר אהבה נפשו בתורת ברסלב, בה למד 'לזרוק את השכל', ולהתנהג עם הקב"ה בפשטות, בתמימות ובעיקר בשמחה שקשה לתאר במילים. מכסא הגלגלים שלו היה צחוקו העליז נשמע למרחוק, את הכל קיבל באהבה, ותמיד השפיע אהבה לכל סביבותיו.
מכריו של הרב מירב מתארים אותו כ"מישהו שתמיד טוב להימצא בסביבתו", ואכן רבים היו עולים אליו לביקורים תכופים, יושבים לצדו, לא רק כדי לבקר אותו ולשמח אותו, אלא בעיקר כדי לשאוב ממנו חיזוק ושמחה.
יעמדו הדברים הללו לזכותו, ויהא מליץ יושר על משפחתו, על תלמידיו וידידיו, ועל כל בית ישראל.