וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט (לז, כה)
לשם מה נחוץ לנו לדעת את המשא שהיה על גמליהם של הישמעאלים?
פירש רש"י: "להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע" – הקב"ה הפך את הטבע, כך שערבים שנושאים תמיד נפט יבואו הפעם בלי נפט, ולא עוד אלא שניקו גם את הגמלים שלהם, כדי שלא יהיה ריח רע שיקלקל את הבשמים. כל זאת על מנת שכאשר הצדיק יסע למצרים יהיה לו ריח טוב במשך הנסיעה.
על דברי רש"י הללו – אמר הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר – ישנה שאלה מפורסמת:
מדברים כאן על אדם שמכרו אותו, והוא בדרכו למצרים, מקור הטומאה של העולם. הוא אינו יודע כיצד הוא ישמור שבת, איך יהיה לו אוכל כשר לאכול ומנין יהיו לו תפילין. בגדיו נקרעו, והוא הושלך לתוך בור מלא נחשים ועקרבים. הוא מנותק ממשפחתו, האם מה שמעניין אדם במצב כזה הוא הריח הטוב שישנו בכלי החוטפים?
נדמיין שבוי שנחטף ומועבר במנהרות החמאס. מה הוא חושב? על הריח הטוב שיש במנהרה, או על הדרך לצאת בחיים מידי שוביו? נקל לשער שהוא אינו מרגיש בשום ריח, ומוטרד ביותר ממצבו העגום.
שאלה זו תורצה בישיבות השונות, בהתאם למאפיין של כל ישיבה – אמר רבי אליהו ברוך, ופירט שבעה ביאורים לפי שבע שיטות שונות, כדלהלן:
- שיטת קלם – דקדוק ענשי שמים
ישיבת קלם היתה ישיבה שכולה סדר מופתי. היו חלונות בישיבה, אך איש לא הסתכל בהן, כי ההוראה הייתה שלא להסתכל. אחד שכח מטריה, וכעבור שלוש-עשרה שנה מצא אותה בדיוק באותו מקום ובאותה זווית שבה הניח אותה, כי איש אינו נוגע במטריה שאינה שלו.
החינוך הוטמע בתלמידי הישיבה, שהיו גדולי עולם, הם חונכו לשליטה מוחלטת. רבי אליהו לופיאן זצ"ל עמד פעם בתחנת אוטובוס והזיז את ראשו לראות אם האוטובוס מגיע, משום שמיהר לניתוח בירושלים. אלא שמיד עצר בעצמו ואמר: "בקלם הייתי מקבל 'מנה רצינית' על הזזת הראש הזו. וכי בהסטת ראש לעבר הכיוון שממנו עתיד לבוא האוטובוס, תביא את האוטובוס מהר יותר? אלו סתם עצבים, ואדם צריך לשלוט בעצמו!"…
על בסיס הגישה הזו תירצו בקלם, שהקב"ה אינו נותן לאדם דבר שאינו מגיע לו בדיוק נמרץ – לא יותר ולא פחות. ליוסף הגיע עונש שימכר לעבד, אך הרחת ריח רע לא הייתה כלולה בעונש, לכן דאג הקב"ה שלא יהיה ריח רע. כשאדם מעניש לא מעניין אותו כמה יסבול הנענש, אך הקב"ה נותן עונש בדקדוק הדין. הנענש מקבל רק מה שנגזר עליו בהתאם למעשיו.
- שיטת סלבודקה – גדלות גם בעת צרה
ישיבת סלבודקה חינכה לגדלות האדם. הנקודה היתה – אתה אדם חשוב, ועבורך כל העולם נברא. כדי שלך תהיה כוס קפה ותוכל לשמוע שיעור בראש צלול, בברזיל יש כמה מיליונים שמגדלים פולי קפה, ויש כמה מהנדסים בגרמניה שמתכננים מכונה שתטחן את הקפה הזה, וכמה מספנות בכמה מדינות שמייצרות ספינות שישנעו את הקפה, וכמה אנשים מייצרים את התנורים שיבשלו בהם את הקפה, וכמה בתי חרושת שייצרו מכוניות שיסיעו אותו – כלו אלו עבור בחור ישיבה שיוכל ללמוד עוד דקה אחת בצלילות הדעת! ראה כמה חשוב אתה לפני הקב"ה!
בני הישיבה היו הולכים בכבוד ובהדר, עד שהיו מכנים אותם 'התיירים מחברון'. כשהסבא היה רואה בבית המדרש בחור שאינו מסופר, היה שולח אותו להסתפר, באומרו: "אתה בן מלך, ועליך להיראות בהתאם!"
יחד עם זאת, הסבא היה נוהג לומר, שהכובע צריך להיות על הראש, ולא הראש בתוך הכובע, כלומר: הראש לא צריך להיות מונח בזה.
בסלבודקה תירצו את הקושיה על פי דרכם – יוסף נמכר לעבד, ונזרק ממשפחתו. אדם רגיל במצב כזה מאבד את עשתונותיו. הוא לא שומע כלום, לא מריח ולא יודע כלום, ורק טרוד במה שעומד לקרות אתו, אך יוסף הצדיק שמר על גדלותו. הוא נשאר באותו ישוב הדעת, כאילו הוא נוסע כעת לירושלים… הוא לא אבד את דעתו מן הלחץ – מה יהיה איתי כעת. הוא בטח בה', וידע כי בשבילו נברא העולם והקב"ה נמצא עמו.
במצב כזה, של הרגשת הגדלות גם בזמן הצרות, ודאי שירגיש בריח רע והוא עלול להפריע לו, לפיכך דאג הקב"ה שיריח ריח טוב.
- שיטת נובהרדוק – פחיתות המתעניין בריח בעת שביו
ישיבת נובהרדוק חינכה בדיוק לקצה השני – הם עבדו על שבירת המידות. הם הראו כמה קטן האדם, ועד כמה הנאה קטנה של העולם הזה עלולה להוציאו מכל שיקול הדעת שלו.
בחור רץ לחפש פחית קולה, ומסוגל בשל כך להפסיד שיעור שלם… אדם רוצה לשבת קצת יותר בנוח, ועבור זאת נוסע לתל אביב לחפש ריפוד לרכב… כמה שעות מבזבזים בשביל ברז לאמבטיה… בשביל שטויות – יכולים לאבד את הכל.
בנובהרדוק חינכו לשבור את הרצונות. כל מה שאתה רוצה – תעשה ההפך. מי שאהב להתלבש יפה, חונך בנובהרדוק לקנות לעצמו כובע חדש, לשבת עליו ולרסק אותו, וכך ללבוש אותו…
על פי שיטתם זו תירצו בנובהרדוק– ראו כמה יכול אדם להיות קטן. הוא נמכר לעבד, ומה יכול לעניין אותו בזמן הזה? לא אבא ולא כלום, רק הריח שיש לו בנסיעה… משום כך צריך הקב"ה לדאוג לכך.
הם, כמובן, לא דברו על יוסף הצדיק, אלא על כך שאדם צריך להיות מודע למידות ולכוחות היצר, כלומר: לכוחות הכהים והאפלים שבו, כדי לשבור אותם. הקב"ה ברא אדם עם הכוחות הללו, שגורמים לו לשכוח את כל מה שיש מסביב בשביל איזו הנאה, ואלמלא ישבור אותן הוא עלול ליפול.
- שיטת בריסק – כדי שלא יופרע תלמודו
ישיבת בריסק היתה ישיבה שכולה תורה. הם לא למדו מוסר, אלא כל היום תורה. בבריסק נהגו שחתן בשעת חופתו נותן 'חבורה' מתחת לחופה בסוגיות של קדשים. כשעושים שם ברית מילה, מדברים אתו על הרמב"ם…
פעם פגשתי את ראש ישיבת בריסק בירושלים בחנות כובעים. הוא הגיע עם בנו לקנות לו כובע ראשון לכבוד הבר מצוה. במקרים אחרים יש בקנייה זו התרגשות גדולה, אך אותו ראש ישיבה דיבר עם בנו על הרמב"ם בהלכות ספק טומאת תהום, ואמר לו ששיטת תוספות בנזיר נראית לא כמו הרמב"ם, ורבי חיים אומר ככה… תוך כדי כך הוא מדד את הכובע, החליף למידה אחרת, ושילם…
בבריסק לא מתעסקים בכלום. יש רק משהו אחד שצריך לעשות בעולם – ללמוד.
לשיטתם אמרו, שאילו היה ליוסף ריח רע הוא לא היה יודע מה מקורו, וממילא לא היה יכול ללמוד… כדי שיוסף הצדיק יוכל ללמוד בשעת הנסיעה למצרים ולשנן את התורה שלמד, דאג הקב"ה שיהיה לו ריח טוב.
- שיטת טלז – הריח הוא אות משמים
טלז היתה ישיבה של ענקי המחשבה. בטלז הדלקת נרות חנוכה לא היתה פעולה שטחית של הדלקת אור, אלא מעשה שפועל בעולמות העליונים. בפעולה הזו מאירים את החושך שהוא היצר הרע! הם חינכו לתפוס בכל דבר את המחשבה שעומדת מאחוריו ואת העומק הטמון בו. לא היו בטלז שיחות מוסר אלא שיעורי מחשבה, להבין את העומק וההבנה שמסתתרים מאחורי הדברים, ולדעת מה אתה עושה ואיך אתה פועל.
בטלז תירץ רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל תירוץ מדהים –
שני אנשים דוקרים בן אדם בסכין – אחד מהם הוא רוצח שפל, והשני הוא מנתח בבית חולים. מהו ההבדל ביניהם? הרוצח סכינו מלוכלך. מעולם לא ראינו שרוצח שדוקר אנשים לוקח אלכוהול ומחטא את הסכין שלו בין דקירה לדקירה… לעומת זאת מנתח בבית חולים, שמטרתו לרפא אדם, מחטא את הסכין היטב, כך שיהיה סטרילי לגמרי ולא יעביר חיידקים.
יוסף לא ידע אם מכירתו מגיעה משום שדיבר לשון הרע על אחיו, וכביכול רוצה לזרוק אותו מעל פניו, או שמדובר בניתוח שנועד לתקן את מידותיו ולרומם אותו. מהו המבחן? אם מנקים את הסכין או לא, כלומר: איזה ריח יש לו בדרך. אם יש לו ריח רע, סימן שהקב"ה אומר לו 'לך למצרים, ומגרש אותו כפי שגירש את ישמעאל שונאו על שיצא לתרבות רעה. אך אם יש ריח טוב, מעיד הדבר שיש כאן משהו טוב, תהליך שיביא לתיקון ולריפוי.
זה היה האות שנתן לו הקב"ה בריח הבשמים!
- שיטת מיר – גילויי השגחת ה'
בישיבת מיר היו עובדים תמיד על אמונה. במיר הצליחו לעבור את השואה בכח האמונה, בידיעה שיהודי אף פעם אינו לבד, ותמיד הקב"ה נמצא עמו.
רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר, נהג לומר: כשילד נכנס לניתוח הוא רואה את כל הרופאים עם מסיכות, בגדיו מוסרים ממנו, והוא מושכב על מיטה קרה כשמעליו דולקת מנורה גדולה. הילד מבוהל ביותר, אך הנה הוא מבחין מבעד לחלון באמו שעומדת ומנפנפת לו לשלום. האמא אינה מורידה בפועל משהו מן הכאב, אך הילד רגוע – אם אמא אתו והוא לא לבד הכל בסדר.
על פי זה ביארו במיר – הקב"ה מראה ליוסף, שעל אף שהוא נמכר כעת לעבד, ואינו יודע מה יאכל וכיצד יקיים מצוות, ומה בכלל יקרה אתו, מכל מקום ה' אתו. הקב"ה הראה לו: תראה, אני חושב עליך. לערבים אין אף פעם ריח טוב באמתחתם, והנה פתאום הם נושאים בכליהם בשמים. תזכור שאינך לבד, אלא עם הקב"ה. גם כי אלך בגיא צלמות – לא אירא רע כי אתה עמדי.
- שיטת החסידים – בנשמה אי אפשר לגעת
החסידים מחנכים לפעול עם לב. הם מדריכים לקיים מצוות עם כל הלב, בהתלהבות דקדושה. לחיות עם שמחה, ולא לפעול כמו רובוט.
את קושייתנו ביאר רבי יצחק מוורקי זצ"ל על פי שיטתם באופן הבא –
כל ההנאות שבעולם: אכילה, שתיה, רחיצה ושינה – הן הנאות גשמיות. יש הנאה אחת שהיא רוחנית: הריח, כפי שאמרו חז"ל (ברכות מג ע"ב) איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו? זה הריח. זוהי הסיבה להרחת הבשמים במוצאי שבת – כשהנשמה היתירה מסתלקת מן האדם.
בריח הטוב אומר הקב"ה ליוסף: הם יכולים למכור את גופך, לקרוע לך את הבגדים ולזרוק אותך לתור בור. בגוף הם יכולים לענות אותך, אך בנשמתך הם אינם יכולים לגעת. שם תמיד ישאר ריח טוב. על הנשמה שלך תשמור כעל בבת עיניך.
עד כאן דבריו של רבי אליהו ברוך פינקל.
לחטוף כל דבר טוב
כאשר אמרתי את הדברים לפני בחורי הישיבה שלנו, הם שאלו: ומהו התירוץ לפי דרך הישיבה שלנו?
נעניתי ואמרתי להם:
יש לכם רב שמשנן לכם כל הזמן: תתפסו מה שאפשר לתפוס. אתם יכולים לחטוף ברכה אחת טובה? מצוה אחת קטנה? שתי דקות מהשיעור? תעשו כל מה שאתם יכולים לעשות.
לפי זה נבין מה רמז הקב"ה ליוסף הצדיק. הקב"ה אמר לו: נכון, הכל שחור, אבל משהו טוב אתה יכול לחטוף. יש לך ריח טוב במקום ריח רע – קח ותיהנה לפחות מזה. אל תאמר: אם הכל רע לי, כבר לא שווה כלום. יהודי צריך להעריך אפילו דבר קטן כמו ריח טוב בדרך למצרים!
(מתוך הספר נאה דורש בהוצאת 'יפה נוף')