יעקב א. לוסטיגמן
לקראת יום ה'יארצייט' של מרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אשר התבקש לישיבה של מעלה לפני שבע שנים, בכ"ד כסלו תשע"ח, קיימנו שיחה מרתקת עם ראש ישיבת 'אמרי משה' הגאון רבי יהושע מישקובסקי והמשגיח הג"ר איסר זלמן שוב, המעלים יחדיו זיכרונות ומשמיעים אמרות טהורות שזכו לשמוע מפה קדשו של מרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.
לאחר שבשבועות קודמים פרסמנו מעל גבי 'לקראת שבת' שיחה מרתקת ומיוחדת שערכנו עם ראש ישיבת 'אמרי משה' הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א, התקבלו במערכת תגובות נלהבות, על כן ביקשנו לקיים שיחה נוספת, ובסייעתא דשמיא נאות הרב מישקובסקי, כשהפעם הוא צירף אליו לשיחה גם את ידידו ורעו הג"ר איסר זלמן שוב, משגיח דישיבת 'אמרי משה' – הישיבה אשר הוקמה על פי הדרכתו של מרן, ופועלת עד עצם היום הזה, לאורו ובדרך המיוחדת שהתווה מרן לתלמידיו, ראש הישיבה ואנשי הצוות שלה.
בסייעתא דשמיא מתפרסמים הדברים בגיליון של ערש"ק פרשת 'וישב', יהיו הדברים לזכר נשמתו הטהורה, ותעמוד לנו זכותו הגדולה להשפיע עלינו רוח טהרה שנזכה להידבק בדרכו ולצעוד לאורו הזך והטהור.
את השיחה פותח המשגיח דישיבת 'אמרי משה', ומי שהיה מסור בלב ונפש למרן במשך שנים והיה צמוד אליו שעות רבות מדי יום, הג"ר איסר זלמן שוב שליט"א:
"פעם הגיע כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א לביקור אצל מרן ראש הישיבה זצ"ל, אמר הרבי מסקווירא, שהוא רגיל לשנן באוזני תלמידיו וחסידיו, את מאמר הגמרא איזהו "העושה צדקה בכל עת", זה הזן ומפרנס בניו ובנותיו כשהן קטנים.
כלומר, הסביר הרבי, כשיהודי קם בבוקר, מתפלל שחרית ויוצא לעבודה כדי שיוכל לפרנס את אשתו וילדיו, הוא עושה צדקה בכל רגע ורגע, כל פעולה שלו בעבודה היא צדקה.
"כל היום אתם דואגים לעולם הבא שלכם", אומר הרבי מסקווירא לאלו מחסידיו שנאלצים לצאת ולעבוד כדי לפרנס את משפחתם, "עושים צדקה בכל עת! אבל מה יהיה עם העולם הזה שלכם? איך תוכלו ליהנות כאן בעולם הזה? בשביל זה צריכים לקבוע עיתים לתורה!".
"ראש הישיבה שמע את הדברים, שיבח וקילס בהתלהבות רבה את הגישה הזאת, שהיחס ללימוד גמרא עם רש"י ותוס' צריך להיות עניין של 'עולם הזה', פשוט ליהנות מהלימוד! שיהיה 'גימשאק', והנאה מרובה בכל פעם כשיהודי פותח את הגמרא.
ה'גישמאק' בלימוד וההשפעה שלו על האדם
ראש ישיבת 'אמרי משה' הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א, מרחיב בנושא היחס של מרן זצ"ל, לעניין של ה'גישמאק' בלימוד וההשפעה שלו על האדם.
"סיפר לי הגאון רבי שמואל רבר זצ"ל, ראש ישיבת 'אוצר התורה', שפעם פנה אליו ראש ישיבה שפתח ישיבה גדולה חדשה, וביקש ממנו שישלח לישיבתו את אחד המצוינים שבתלמידי ישיבת 'אוצר התורה', שאמור לעלות לישיבה גדולה בזמן הבא. כמו שמקובל כשפותחים ישיבה חדשה, מנסים לגייס את טובי התלמידים כדי לתת לה בסיס התחלתי חזק שממנו תוכל להוסיף ולהתעלות. ראש הישיבה ביקש בכל לשון של בקשה לקבל את התלמיד הזה שהוא מצוין שבמצוינים, וכמובן שהציעו להשקיע בו ולטפח אותו באופן אישי כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל הגדול הטמון בו.
"אמר לי הגר"ש רבר, דע לך שהבחור המצויין הזה שהם רצו אותו כל כך, הוא מפירותיו של מרן הגראי"ל שטיינמן, ומעשה שהיה כך היה.
אותו בחור נכנס לישיבה קטנה והתקשה להסתגל לסדר היום ולאווירה בישיבה. בתוך זמן קצר הוא התדרדר לשולי השוליים, לא הפסיק לעשות מעשי קונדס, והיה בעייתי מכל הבחינות, עד שצוות הישיבה הגיע למסקנה שאין מנוס אלא להרחיק את הבחור הזה מהישיבה, ולשלוח אותו לחפש לעצמו איזו מסגרת טיפולית או ישיבה חלשה מאוד שתוכל להכיל את כל הבעיות שהוא עושה.
"כמובן שכשמדובר בדיני נפשות, אי אפשר להחליט לבד. נכנסו אל לשכת הגזית אצל מרן הגראי"ל, הצגנו את הבעיה כפי שהיא, ללא כחל וסרק, וביקשנו את רשותו להרחיק את הבחור הזה מהישיבה לצמיתות!
"מרן שמע בכאב רב את הדברים, ולאחר מכן שאל אותנו שאלה פשוטה. כשהבחור הזה כן לומד, האם הוא נהנה מהלימוד? יש לו 'גישמאק אין לערנען'??? השבנו בחיוב. כן, את מה שיש לו אי אפשר לקחת לו, אבל מה לעשות שהוא לא מרבה ללמוד, ושלפני ואחרי הוא לא מפסיק לעשות בעיות???
תשאירו אותו בישיבה
"אמר לנו מרן, "אם יש לו 'גישמאק בלימוד', תשאירו אותו בישיבה".
"כמובן שעשינו כדבריו, ואכן כעבור תקופה הבחור תפס את עצמו בידיים והתחיל להשקיע בלימוד, עד שהפך להיות מצוין שבמצוינים, וקיבלנו כמה וכמה בקשות מישיבות גדולות שונות שרוצות לקבל דווקא את הבחור הזה לשורותיהן".
"הרב רבר ביקש ממני שאספר את סיפור המעשה הזה למרן הגראי"ל כשתהיה לי הזדמנות", ממשיך הגר"י מישקובסקי, "ואכן, בפעם הבאה שבאתי למרן זצ"ל, סיפרתי לו את הסיפור הזה, וראיתי שמרן מקשיב ברוב קשב.
"מיד לאחר מכן עברתי לדבר על נושא אחר, ובעודי מרצה את דברי, עצר אותי מרן ואמר לי "תגיד לרב רבר 'יישר כח' על המעשה הזה!".
"ראיתי דבר מדהים! מרן לא רק שמע את הסיפור, הוא גם התעמק בו, וכשאני המשכתי לדבר על נושא אחר, הוא עדיין חשב על הסיפור הזה, ואף דאג שאמסור בשמו 'יישר כח', כהכרת הטוב, כי הדבר שימח אותו לדעת שמההוראה שלו יצאו כאלו פירות נפלאים!
"בהזדמנות אחרת, באתי למרן עם מקרה של בחור שלמד בישיבה אחרת, ולצוות היה קשה איתו מכל הבחינות, עד שכבר היו חלק מאנשי הצוות שטענו שהגיע הזמן לשקול את הרחקתו כדי שלא ישפיע לרעה על בחורים אחרים.
"הצגתי את הדברים בפני מרן, שהכיר היטב את אותה ישיבה ואת הנפשות הפועלות בה, וענה לי "בשנה הבאה הבחור הזה עולה למגיד שיעור ש'מחלק סוכריות' ונותן גישמאק מיוחד בלימוד – זה טוב גם נגד היצר הרע, שישאירו אותו בישיבה, והמאור שבתורה יחזירו למוטב!". כמובן שהבחור נשאר בישיבה ובשנה שלאחר מכן התחולל אצלו שינוי גדול מאוד לטובה, בזכות הארת הפנים של אותו מגיד שיעור שמכניס אותם לגישמאק של עיון, שמרבה להחמיא לתלמידיו ולקרבם לתורה בדרך של חיבה ואהבה".
אבל הבחורים החלשים? זה העולם הבא שלך!
הגרא"ז שוב: "סיפרו על הגאון רבי נחמיה קלויזנר זצ"ל, מוותיקי מרביצי התורה, שביום בו התמנה כמגיד שיעור בישיבת 'חוג חתם סופר', הוא פגש באקראי את מרן זצ"ל ברחובה של עיר, והחליט לנצל את ההזדמנות כדי לקבל איזו עצה טובה ולשמוע דברי הדרכה ממרן שכבר היה אז ראש ישיבה ותיק.
אמר לו מרן כך: "די גוטע בחורים", כלומר הבחורים הטובים בשיעור שלך, זה ה'עולם הזה שלך', מהם תרווה ויהיה לך סיפוק גדול מהעבודה איתם. על הלימוד עם הבחורים הבינוניים, אתה מקבל משכורת, ועליך ללמד אותם כדי להצדיק את השכר שמשלמים לך. אבל הבחורים החלשים? זה העולם הבא שלך!".
"ממרן ראש הישיבה עצמו שמעתי", מוסיף הגרא"ז שוב, "שפעם באו למרן החזון איש עם בחור שהיו לישיבה בעיות גדולות איתו וחשבו להוציא אותו מהישיבה. מרן החזון איש ביקש שישלחו אליו את הבחור, ושוחח איתו במשך כחצי שעה או ארבעים דקות, ולאחר מכן ביקש שיחזירו אותו לישיבה, ויתנו לו הזדמנות נוספת. ואכן, מאותו רגע השתנה הבחור לבלי הכר והיה שוקד על תלמודו בהתמדה נפלאה. שאלו את מרן החזון איש מה הוא עשה לבחור, מה הוא אמר לו שגרם לו לכזה שינוי דרמטי בחייו.
"אמר להם מרן החזון איש, שהוא פתח גמרא ולמד עם הבחור הזה, נתן לו להרגיש פעם אחת את המתיקות המופלאה שבלימוד גמרא, ועל ידי כך הבחור עצמו כבר השתוקק ללמוד עוד ועוד ושינה את דרכיו מן הקצה אל הקצה!".
האם צריך אני להתפטר מעבודתי, כי הרי איני יודע ש"ס
הג"ר איסר זלמן שוב מספר: כאשר התמנה הגאון רבי נחום ברנשטיין כמגיד שיעור בישיבת רוז'ין, חלשה דעתו כי הוא שמע ממורו ורבו מרן הגראי"ל שטיינמן שכדי להיות מגיד שיעור חייבים לדעת את כל הש"ס וממילא אולי אין זה ראוי שהוא יהיה מגיד שיעור בישיבה.
"ניגש הרב ברנשטיין למרן ושאלתו בפיו, האם צריך אני להתפטר מעבודתי, כי הרי איני יודע ש"ס, וראש הישיבה סובר שרק מי שיודע את כל הש"ס יכול להיות מגיד שיעור.
"ענה לו מרן, בוא נעשה חשבון: הרי את סדר נשים וסדר נזיקין למדת בישיבה, מסכת ברכות וסדר מועד כל בחור לומד לבד בכוחות עצמו, מה נשאר סדר קדשים ומסכת נדה שלא סיימת? הרי את הרוב מתוכם אתה כן יודע, וממילא אתה יכול להיות מגיד שיעור בישיבה!".
לעומת זאת, כשבא בפניו הגאון רבי ט.י, וכבר היה אז מגיד שיעור בישיבה בבני ברק, בירר איתו מרן אם הוא כבר יודע את הש"ס היטב, ולאחר מכן הורה לו להתפטר ממשרתו, ולהיכנס לכולל כדי להשלים את לימוד המסכתות הנלמדות הדק היטב בכוללים. במשך מספר שנים למד הוא בכולל פוניבז' עד שמרן אמר לו שעכשיו הוא כבר יכול לחזור ולומר שיעורים בישיבה".
הגר"י מישקובסקי: "פעם אמר מרן, בעת שדיברתי איתו על ישיבת ארחות תורה באופן כללי: "שמתי שם מגידי שיעורים שאין בהם אחד שאינו יודע את כל הש"ס", כך אמר לי מרן ואף ציין את שמותיהם: "רבי איתמר גרבוז, רבי דב דיסקין, רבי יחיאל קלרמן, כל אחד מהם יודע ש"ס!".
"אין צורך לציין שגם שאר מגידי השיעורים המכהנים ב'ארחות תורה' יודעים את הש"ס", מחדד הגר"י מישקובסקי, "אבל באותה עת שבה אמר את הדברים, הם היו מגידי השיעורים שם, ומובן מאליו שגם מגידי השיעורים שהתקבלו מאוחר יותר היו צריכים לעמוד ברף הגבוה הזה…
"בכל אופן, באותה הזדמנות הסביר לי מרן גם למה הוא מחזיק בעמדה הזאת שצריכים לדעת את כל הש"ס כדי למסור שיעור: "זה לא שאני חושב שמגיד שיעור בישיבה צריך למסור שיעורים בסדר טהרות, אבל אני אראה לך גמרא שממנה תראה שהדבר אכן נדרש שמגיד שיעור יידע את כל הש"ס.
"הגמרא (במסכת הוריות דף י"ג) מספרת שרבי מאיר ורבי נתן רצו להביא להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל מתפקידו כנשיא בגלל מעשה שהיה, ותכננו לשאול אותו שאלות במסכת עוקצין, ולאחר שלא ידע לענות, יעבירו אותו ממשרתו כי כתוב "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו", למי יש זכות לומר שיעורים? למי שיודע את כל התורה, את כל הש"ס.
"הגמרא ממשיכה שם שרבי יעקב בן קרשי שמע את דבריהם, ורצה להציל את רבן שמעון בן גמליאל מהבושה, ולכן ישב מאחורי רבן שמעון בן גמליאל וגרס את מסכת עוקצין שוב ושוב, ורבן שמעון בן גמליאל הבין שיש דברים בגו ושינן את המסכת היטב, כך שלמחרת כשהתבקש לומר שיעור במסכת עוקצין, הוא ידע היטב ולא בא לידי בושה.
"אמר מרן אני לא מבין את הגמרא הזאת! האם רבן שמעון בן גמליאל אמור היה לומר שיעור במסכת עוקצין? ודאי שלא, אחרת הם לא היו רוצים לשאול אותו דווקא ממסכת זו. אלא מאי? הוא בא לומר שיעור בבבא קמא או בבבא מציעא וכדו', והם ידעו שאם הוא לא ידע לומר שיעור על מסכת עוקצין, ממילא כבר ידיחו אותו מתפקידו.
"רואים מכאן, שכדי לומר שיעור ב'בבא קמא', צריכים לדעת גם את מסכת 'עוקצין'!
"אז מווייסט עוקצין", אמר ראש הישיבה, "איז דער בבא קמא אן אנדערע בבא קמא". מגיד שיעור שיודע את כל הש"ס ה'בבא קמא' שלו היא 'בבא קמא' אחרת, והיבמות שלו היא יבמות אחרת!
"מאחר ושמעתי ממרן כדברים הללו, אמרתי לו, הרי אני מגיד שיעור בישיבה, ולב יודע מרת נפשו, אני ממש לא יודע את הש"ס! אם כן אולי אני נדרש להתפטר מתפקידי?
"השיב לי מרן מיניה וביה: "בישיבה קטנה זה שונה. "דער עיקר איז געבן א טעם אין לערנען" – בישיבה קטנה העיקר הוא לתת לבחורים טעם בלימוד!".
פעם כשנכנסתי למרן, הוא פנה אלי בשאלה נוקבת
עוד מספר הגר"י מישקובסקי: "פעם כשנכנסתי למרן, הוא פנה אלי בשאלה נוקבת: "האם אתה יודע את הש"ס?".
השבתי לראש הישיבה בדרך שאלה: "וכי לא די הביזיונות שיהיו לי כשאבוא לשמים וישאלו אותי אם אני יודע ש"ס? הראש ישיבה רוצה לעשות לי ביזיונות כאלו גם כאן בעולם הזה???".
"הוא לא ענה והמשיך לדבר עמי בנושא אחר, אבל אחרי כמה דקות הוא חזר בחדות לאותה שאלה בחדות: "האם לפחות חצי ש"ס אתה כן יודע? עניתי למרן את אותה התשובה בדיוק כמו בפעם הקודמת: "לא די בביזיונות שיהיו מנת חלקי כשאבוא לשמי מרום, ראש הישיבה רוצה שאתבייש גם כאן בעולם הזה???".
"בתגובה אמר מרן בתקיפות: "כאן אתה יכול לענות לי עם בדיחות, שם בשמים זה 'ביזי בזיונות'! מדארף קענען ש"ס! צריכים לדעת את הש"ס!".
"ואז המשיך מרן ראש הישיבה ואמר, יוסף קטנן של שבטים היה ולא יכלו לעמוד בפניו מפני הבושה… איזו בושה נוראה! ועכשיו אני כמו קטנן של שבטים…!!!
"כשראה מרן שאני בוש ונכלם.. ריכך את הדברים. הוא אמר לי "למעשה אתה אומר שיעורים בישיבה, אז לפחות את ה'ישיבישע מסכתות' אתה כן יודע, גיטין, קידושין, יבמות, כתובות… אבל חשוב לא רק את הדפים שעליהם אומרים שיעור, אלא את כל המסכת".
כשהתמניתי לר"מ בישיבה קטנה אמר לי מרן, שרבים שואלים מה עדיף למסור שיעורים בישיבה קטנה או בישיבה גדולה, הוא היה בדעה שבישיבה קטנה עושים מגידי השיעורים עבודה חשובה יותר.
מרן היה מביא דוגמה מצבא של מדינה, והיה אומר שלכל צבא יש חיל אוויר ויש חיל רגלי. "את ה'מבצעים' החזקים עושה חיל האוויר", אמר מרן, "הם מפציצם מלמעלה וכולם שומעים ורואים ומעריכים את פועלם. אבל האמת היא שבלי חיל רגלי, אי אפשר לכבוש שטח!
"ישיבה גדולה זה כמו חיל האוויר. הם עושים 'גרויסע מבצעים'… מבצעים גדולים, מתרצים רמב"ם ואומרים מערכות גדולות ויפות בסוגיות הש"ס.
"אבל בישיבה קטנה עושים עבודה כמו בחיל רגלי, רש"י אחרי רש"י 'תוספות' אחרי 'תוספות', כל 'מהר"ם שיף' במסכת גיטין, כל 'עצמות יוסף' בקידושין, זה חיל רגלי, בנוסף לכך גם הבחורים עצמם לא מוותרים ורוצים לדעת כל דבר ודבר בבירור, ולא נותנים מנוחה לר"מ עד שיודעים הדברים על בוריים, ולכן מסירת שיעורים בישיבה קטנה טובה יותר מישיבה גדולה!".
המשך השיחה יפורסם בעז"ה בגיליונות הקרובים