הרב י. ארלנגר
כאשר הגיע הגאון רבי מרדכי יעקב ברייש זצ"ל לציריך בשנת תרצ"ה, מצא מציאות חינוכית מדאיגה. רוב ילדי הקהילה למדו בבתי ספר כלליים, כשלימודי היהדות הצטמצמו לשעות ספורות של לימוד חומש ומשניות. כמעט לא היה בנמצא ילד בר מצווה שלמד גמרא מימיו, והאידיאל החינוכי של רוב ההורים התמקד בהכשרה מקצועית שתבטיח את עתידם הכלכלי של ילדיהם.
במקום להתייאש מהמצב הקשה, החליט הגרמ"י זצ"ל לפעול בדרך ייחודית. הוא הבין שהמפתח לשינוי טמון במעורבות אישית עמוקה. וכך, למרות היותו עסוק בענייני הרבנות והקהילה, החליט להקדיש מדי יום שלוש שעות רצופות ללימוד עם הילדים. הוא חילק אותם לארבע קבוצות לפי רמתם, והחל ללמד אותם גמרא בדרך מיוחדת שפיתח.
שיטת הלימוד שלו הייתה מופלאה. בניגוד למקובל, לא התחיל מיד בלימוד הגמרא עצמה, אלא הקדיש זמן רב להקניית יסודות החשיבה התלמודית. היה מלמד את הילדים כיצד לשאול שאלות, כיצד לחשוב בצורה לוגית, וכיצד להבין את מבנה הסוגיה. תלמידיו מספרים שגם כשהיה צריך להסביר דבר פשוט עשרות פעמים, עשה זאת בסבלנות אין קץ.
המיוחד בגישתו היה שלא הסתפק בהעברת ידע. הוא ראה בכל ילד עולם ומלואו, והשקיע מאמצים רבים בבניית אישיותו. היה מספר לילדים סיפורי צדיקים, מחדיר בהם יראת שמים, ומלמד אותם מידות טובות. כל זאת עשה בחן מיוחד, כשהוא משלב הומור עדין בדבריו ויוצר אווירה נעימה בשיעור.
במקביל לעבודתו עם הילדים, פעל רבות בקרב ההורים. הוא הבין שללא שיתוף פעולה מצדם, לא יוכל להצליח במשימתו. בשיחות אישיות ובדרשות ציבוריות, היה מסביר להורים את חשיבות החינוך התורני. בחכמתו, ידע להתאים את דבריו לכל משפחה ומשפחה, כשהוא מדגיש שדווקא לימוד התורה יבטיח את הצלחת ילדיהם בכל תחומי החיים.
אחד ההישגים הגדולים של הגרמ"י זצ"ל היה שינוי התפיסה הרווחת בקרב בעלי הבתים בשווייץ. בתחילת דרכו, רוב ההורים ראו בלימודי הקודש מותרות שאין להן מקום בעולם המודרני. אך במשך השנים, בזכות עבודתו המסורה והתוצאות המרשימות שהשיג עם תלמידיו, החל המושג "בן ישיבה" להפוך למקור גאווה. בעלי בתים החלו להתהדר בחתן בן תורה, והשאיפה לגדל את הבנים לתלמידי חכמים הפכה לנחלת רבים.
המהפך החינוכי שחולל לא התמצה רק בלימוד התורה. הוא ראה חשיבות עליונה בבניית אישיות שלמה, המשלבת תורה עם דרך ארץ. בשיעוריו היה משלב הדרכה מעשית בהלכות שבין אדם לחברו, כיבוד הורים, והתנהגות ראויה. תלמידיו מספרים שהיה מקדיש זמן רב לשיחות אישיות, בהן היה מכוון כל תלמיד בדרך המתאימה לו.
גישתו לחינוך הבנות הייתה מהפכנית לזמנה. בניגוד לדעה הרווחת שדי לבנות בלימודי יסוד של יהדות, טען הגרמ"י זצ"ל שיש להשקיע בחינוכן באופן מעמיק. הוא הקים מסגרת מיוחדת לבנות, בה למדו הלכה, השקפה, ומחשבת ישראל ברמה גבוהה. במקביל, דאג שילמדו גם לימודי חול ברמה נאותה, כדי שתוכלנה להתמודד עם אתגרי התקופה.
מפעל חינוכי מיוחד שיזם היה הקמת ספריה תורנית עשירה. הוא הבין שכדי לגדל דור של תלמידי חכמים, חייבים להנגיש להם ספרי קודש איכותיים. בעצמו היה בוחר את הספרים, מסדר אותם על המדפים, ומדריך את התלמידים כיצד להשתמש בהם. במיוחד הקפיד על רכישת ספרי ראשונים ואחרונים, כדי שהתלמידים יוכלו להעמיק בלימודם.
יחסו המיוחד לתלמידים חלשים היה לשם דבר. בעוד שרבים התמקדו בתלמידים המצטיינים, השקיע הגרמ"י זצ"ל מאמצים מיוחדים דווקא בחלשים. היה אומר: "כל נשמה יהודית היא עולם מלא, ואסור לוותר על אף אחד". לעתים היה יושב שעות ארוכות עם תלמיד אחד, מסביר לו שוב ושוב עד שיבין.
פן מיוחד בעבודתו החינוכית היה הקשר עם הורי התלמידים. הוא קבע לעצמו חוק לבקר בבתי התלמידים לפחות פעם בשנה, כדי להכיר את הרקע המשפחתי ולהדריך את ההורים כיצד לתמוך בילדיהם. בביקורים אלו היה משוחח עם ההורים בגובה העיניים, מקשיב לקשייהם ומציע פתרונות מעשיים.
חידוש מיוחד שהנהיג היה "שבתות עיון" לתלמידים. אחת לכמה שבועות היה מארגן שבת מיוחדת, בה היו התלמידים לומדים, מתפללים ומתוועדים יחד. בשבתות אלו היה משתדל להיות עם התלמידים כל הזמן, שר עמם זמירות שבת, מספר סיפורי צדיקים, ויוצר אווירה משפחתית חמה.
השפעתו החינוכית לא הצטמצמה רק לציריך. רבנים ומחנכים מכל רחבי אירופה היו באים להתייעץ עמו בענייני חינוך, והוא היה משתף אותם בשיטותיו ובניסיונו העשיר. רבים מתלמידיו הפכו בעצמם למחנכים ומנהלי מוסדות תורה, כשהם ממשיכים את דרכו החינוכית.
כיום, עשרות שנים לאחר פטירתו, ניתן לראות את פירות עבודתו החינוכית. תלמידיו ותלמידי תלמידיו פזורים בכל רחבי העולם היהודי, רבים מהם משמשים ברבנות, בהוראה ובחינוך. כולם נושאים בליבם את דמותו המיוחדת של מורם ורבם, שידע לשלב אהבת תורה עם אהבת הבריות, ולהעמיד דורות של יהודים יראי שמים ובעלי מידות טובות.
מורשתו החינוכית ממשיכה לחיות ולפעום גם היום במוסדות התורה והחינוך שהקים ובדרך החינוכית שסלל, המשמשת השראה למחנכים רבים בדורנו.