הרב י. ארלנגר
בשלהי המאה התשע עשרה, כאשר העולם היהודי במזרח אירופה עמד בשיא פריחתו, נולד בעיירה סקוהל שבגליציה תינוק שעתיד היה להיות מגדולי פוסקי ההלכה בדורו. היה זה בשנת תרנ״ה, כאשר נולד רבי מרדכי יעקב ברייש זצ״ל לאביו רבי חיים, מחסידי בעלז המובהקים ומהמקורבים למרן המהר״י והמהרי״ד מבעלז זי״ע.
העיירה סקוהל, השוכנת בקרבת העיר בעלזא, הייתה באותם ימים מרכז תורני וחסידי תוסס. באותה תקופה כיהן בה כרב העיר הגה״ק רבי שמואל רוקח זצ״ל, בנו בכורו של מרן המהר״י מבעלזא. האווירה המיוחדת שאפפה את העיירה, שילוב נדיר של תורה וחסידות, השפיעה עמוקות על התפתחותו הרוחנית של הילד מרדכי יעקב.
כבר בילדותו המוקדמת ניכרו בו כישרונות מופלאים. בניגוד למקובל באותם ימים, שילדים היו מתחילים את לימודיהם בחדר ורק בגיל מבוגר יותר היו עוברים ללימוד גמרא מעמיק, הצעיר מרדכי יעקב כבר שקד על תלמודו בעיון עם תלמידי חכמים מבוגרים. בחשכת הלילה היה יושב בבית המדרש והוגה בתורה, כשהוא סופג את תורתם ויראתם של גדולי העיר.
רבו המובהק היה הגאון רבי שבתי הרציג זצ״ל, ראש הדיינים בסקוהל, שזיהה מיד את הפוטנציאל העצום הטמון בתלמידו הצעיר. בתעודה נדירה שכתב לו רבו בהגיעו לגיל עשרים, העיד עליו: "בידעי ומכירי קאמינא להעיד על דבר אמת על הבחור החריף השנון כמר מרדכי יעקב שיחי׳ שהיה תלמידי המובהק זה כמה שנים והיה אצלי שעשועי יום יום בהלכתא דמוסיף והולך בתורה אור בשקידה רבה עד להפליא."
הדבר המדהים ביותר שמציין רבו בתעודה הוא שעוד בטרם הגיעו לגיל בר מצווה, כבר ניכר בו כוח ההוראה המופלא: "ובעוד שהיה בר י״ג שנים נצנצה בו דעת הוראה, אשר בשמעו ממני שאלות מפי השואלים שבאו לפני בדיני איסור והיתר, והיה אומר להם כך וכך יהיה גורלם, והיה קולע אל השערה ולא יחטיא." מרוב ענוותנותו, מעולם לא הראה רבי מרדכי יעקב את התעודה הזו לאיש, ואף ברמז לא דיבר על כך.
שקידתו בתורה הייתה מופלאה ויוצאת דופן. עוד בטרם מלאו לו שבע עשרה שנים, כבר היה בקי בכל חושן משפט בעל פה, לאחר שלמד אותו חמש פעמים מתחילתו ועד סופו. באותה תקופה השלים את עצמו בדרך הכבושה למורי ההוראות הגדולים, כשהוא לומד ושונה את שו״ת נודע ביהודה, חתם סופר, ותשובות בית יצחק מהגר״י שמעלקיש.
תקופה מכוננת בחייו הייתה בימי מלחמת העולם הראשונה. כשקיבל צו גיוס לצבא האוסטרי, החליט לקיים בעצמו את דברי חז״ל "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות". במשך קרוב לשנתיים וחצי הסתגר בעליית הגג בבית הוריו, למרות הסכנה העצומה שהייתה כרוכה בכך כעריק מהצבא. רק אמו ידעה מהימצאו שם, והייתה מעלה לו את מזונותיו בזהירות רבה.
תקופה זו של בדידות מזהירה הייתה עבורו זמן של צמיחה והתעלות עצומה בתורה. מנותק לחלוטין מהעולם החיצון ומאורעות המלחמה, השלים את עצמו בלימוד ש״ס וכל הפוסקים. בכישרונותיו המופלאים ניצל את השקט והבדידות להרחיב ידיעותיו ולהעמיק עיונו, עד שזכה לקנין תורה בשלמות.
לאחר נישואיו התיישב בלבוב, שם המשיך להתעלות בתורה ובעבודת ה׳. בשנת תרפ״ו החל את דרכו ברבנות כשהתמנה לרב העיר אלעסק, בה כיהן בעבר הרה״ק ה״לב שמח״ מאלסק זי״ע. אולם בעקבות מאורעות המלחמה והקשיים הכלכליים, ירדה העיר מגדולתה, ולאחר תקופה קצרה קיבל על עצמו את הצעת הרבנות בעיר דיסבורג שבגרמניה.
בדיסבורג החלה תקופה חדשה בחייו. העיר, שקלטה יהודים רבים מיוצאי פולין וגליציה שהיו פליטי מלחמת העולם הראשונה, הייתה זקוקה למנהיג רוחני שיידע לאחד את הקהילה ולחזק את חומות היהדות. רבי מרדכי יעקב נרתם למשימה במלוא המרץ, והחל לפעול במישורים רבים לביצור חיי התורה בעיר.
אחד ממפעליו הראשונים היה הקמת עירוב בעיר, מפעל שהצריך ידע הלכתי עצום ויכולת ארגונית מיוחדת. לשם כך חיבר את ספרו הראשון "תיקון עירובין", שהפך במהרה לספר יסוד בנושא זה עבור רבני אירופה כולה. במקביל, פעל להקמת תלמוד תורה לילדי העיר, למרות התנגדות רבים שטענו כי עדיף לשלוח את הילדים לגימנסיות.
אולם השלווה היחסית הזו נקטעה באכזריות בשנת תרצ״ג, עם עליית הנאצים לשלטון. במוצאי שבת כ״א אדר תרצ״ג, נכנסו לביתו חמישה אנשי ס.ס והיכו אותו באכזריות עד שחשבו שהגיע לשערי מוות. ימים ספורים לאחר מכן, ביום כ״ה אדר, הוליכו אותו ברחובות העיר כשהמונים נגררים אחריהם. ליד התיאטרון העירוני, מול אלפי אנשים, תלשו את שערותיו וזקנו והעמידו אותו ליד מדורה בוערת. רק בנס, כאשר פקיד בכיר שעבר במקום התחנן בפני הרוצחים, שוחרר לנפשו.
לאחר הנס המופלא נמלט לאנטוורפן שבבלגיה, ומשם לעיר לאנז שבצרפת. למרות שידע כי שהייתו בצרפת זמנית, לא נח ולא שקט. מיד עם הגיעו החל בהקמת מקווה טהרה מהודר, למרות שרוב אנשי המקום הסתפקו במקווה שבפריז הסמוכה. באופן מופלא, למחרת חנוכת המקווה קיבל צו גירוש מצרפת, כאילו משמים רצו שיספיק להקים את המקווה לפני שייאלץ לעזוב.
בדיוק באותה תקופה הגיעה אליו הצעה שעתידה הייתה לשנות את חייו – לכהן כרב קהילת "אגודת אחים" בציריך שבשווייץ. כאן החלה תקופת הזוהר בחייו, שנמשכה למעלה מארבעים שנה. בציריך מצא קהילה מגוונת של יהודים יוצאי רוסיה, פולין וגליציה, אך המצב הרוחני היה ירוד. בפיקחות מיוחדת הצליח לגשר בין חלקי הציבור השונים וללכדם תחת הנהגתו הרוממה.
בתקופת כהונתו בציריך התגלתה גדולתו במלוא הדרה. מצד אחד, היה מסור בכל נפשו לענייני הקהילה, כשהוא דואג לכל פרט ופרט בחיי הדת. מצד שני, הפך לאחד מגדולי הפוסקים בדורו, כשרבנים מכל רחבי העולם שולחים אליו את שאלותיהם. בלילות היה יושב וכותב את תשובותיו ההלכתיות, שלימים כונסו בספרי השו"ת "חלקת יעקב" על ארבעת חלקי השולחן ערוך.
קשריו עם גדולי הדור היו מופלאים. מרן הגרא״י שטיינמן זצ״ל, שהתגורר בשווייץ במשך כשמונה שנים בתקופת השואה, היה משוחח עמו רבות בדברי תורה ואף היה מפנה אליו את כל שאלותיו בהלכה. הגרמ״י ברייש זצ״ל דאג לכל מחסורו של הגרא״י שטיינמן באותה תקופה, ואף סידר את קידושיו בנישואיו שהתקיימו בשווייץ.
ענוותנותו הייתה מופלאה. מעולם לא ביקש תוספת שכר מהקהילה למרות עבודתו המסורה מעבר לחובותיו. בהקדמה לספריו כתב: "אינני רשאי ליטול עטרה לעצמי להתהדר בה עם הבקיאות הנמצא בספרי הנוכחי… לדאבוני לא באתי לידי מדה זו, רק יגעתי ומצאתי – תאמין הבטיחו לנו חז״ל."
בי״ד בכסלו תשל״ז השיב את נשמתו ליוצרה, כשהוא מותיר אחריו מורשת עצומה של תורה והוראה. נטמן בהר המנוחות בירושלים, סמוך לקברי האדמו״ר מבעלז והרב מטשעבין זצ״ל. את מקומו ברבנות בציריך מילא בנו הגאון רבי שאול ברייש זצ״ל, וכיום ממשיך בנו רבי משה דן שליט"א את מורשתו בניהול כולל "חלקת יעקב" בבני ברק.
דמותו המופלאה, המשלבת גאונות בתורה עם מסירות אין קץ לכלל ישראל, ממשיכה להאיר את דרכם של רבים עד עצם היום הזה. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.