שח הרה"ג רבי משה יהודה שניידר שליט"א שהיה חברותא של מרן הגראי"ל שטיינמן עשרות בשנים:
מרגלא בפומיה דמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, בשם מרנא ה'חזון איש' זצוק"ל, שאמר שהוא לא מאמין 'שלקצות היה טעם בקוגל'… ע"כ. והיינו שמי שהתורה מתוקה אצלו כל כך, לא שייך שיהי' לו טעם בדברים גשמיים.
כלפי מה הדברים אמורים, כשחוזרים ובאים כעת 'לילי שבת קודש הנפלאים', מיד צפים ועולים לנגד עינינו 'העונג שבת' האמיתי, שזכינו לראות אצל רבנו הגראי"ל, האיך שיושב ולומד שעות ע"ג שעות גמרא, בלי הפסקה, בכזו מתיקות.. שהרגישו אצלו שזהו העונג שבת שלו.
מתוק האור
ופעם ראשונה שזכיתי לראות את זה בעינים, היה בליל שב"ק פר' שמות תשמ"ז, כשנכנסתי לרגע כשעה אחרי חצות הלילה לבית הכנסת 'ירחי כלה' ברח' הרב דסלר, לעיין באיזה ספר, והנה לנגד עיני, רבנו יושב סמוך לארון הקודש , תחת פלורסנט יחיד [שהיה פועל ע"י מצבר], ולומד בקול עם ניגון ערב ומתוק כל כך שלא ניתן לתאר…
ועל אף היותי עייף מאד, לא יכולתי לעזוב את המקום, וישבתי במרחק, ושבעתי 'עונג' מכל רגע ורגע, ובגמר לימודו קם ואמר הרבה תהלים, עד קרוב לשעה שלוש וחצי! שיצא לביתו.
שעות יקרות
וראינו בשנים אחר כך, כמה היה מחכה לשעות יקרות אלו, עד שהיה בודק כמה פעמים בשעון המעורר המיוחד לשבת [שעון מכני, בלי בטריות, שאמר לי בשם פוסק הדור מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל שזה מוקצה] לראות שהוא מכוון לשעה מוקדמת מאד. ומאחר שלא רצה להתקין בביתו תאורה אף לא מגנרטור, [מפני מראית העין], היה הולך לבית המדרש ללמוד, ומתחילה היה הולך לכולל פוניבז', ואח"כ כשהתחילו לבא בחורים עם שאלות, עבר לירחי כלה כנ"ל.
ובשנים היותר מאוחרות, היה דואג להכין לו גמרא זבחים עם אותיות בהירות, בבית הכנסת 'יוצאי פוניבז" שהיה קרוב לבית, והיה יושב שם כמה שעות, ולומד לבד גמרא רש"י תוס', בלי הפסקה. [וזכור לטוב הגבאי המסור ידידנו הרה"ג ר' יהושע לשינסקי שליט"א שדאג להתקין תאורה חזקה מעל מקום ישיבתו של רבנו, להקל עליו בקריאה].
חבל על כל רגע
וכבר הבאתי פעם, שבאותם שנים, עדיין לא התקיים מנין בביתו, והיה הולך להתפלל מעריב בבית הכנסת, והרבה פעמים כשהיה מגיע, היה רואה שהרב לא סיים עדיין את הדרשה, ולא היה רוצה להיכנס, כדי שלא להפסיק את הרב, אלא היה נשאר לעמוד בחוץ, לפעמים עשרה רגעים או יותר. עד שאמר לי בצער קצת, בזמן הזה שאני מחכה, כבר הייתי יכול לגמור את סעודת שבת… [וכך יוכל לישון מוקדם ולקום ללמוד], ואז הצעתי שיעשו מנין למעריב בבית, ושמח על הרעיון, אך הגיב מיד האיך יהיה מנין? מי יבוא? וב"ה רצון יראיו… והתחיל מנין מעריב בליל שב"ק בבית כל שבוע, והיתה הרווחה.
מעין עולם הבא
ובשנים היותר מאוחרות, כשהסכים להתחבר לגנרטור [מפני סיבות שונות], היה יושב אחרי הסעודה, ולומד עם נכדו החשוב ידידנו הרה"ג ר' גדליה הוניגסברג שליט"א כמה שעות, וזכינו להיות שם ב"ה לפעמים, והיה מעורר ומקשה הרבה דברים תוך כדי הלימוד, ואחרי שבת היה כותב מה שנתחדש, ופעם אחת יצא למעלה מעשרים הערות! ומילא בכתי"ק שתי דפים גדולים ממה שנתחדש.
כמו כן היתה תקופה, שקבע עמנו לימוד בשו"ת רעק"א על הסדר, בליל שב"ק לפני התפילה, והי' מעמיק הרבה בדבריו, וגם זה היה כותב אחרי שב"ק מה שנתחדש, ובכל אותן שעות, היו יכולים להרגיש בחוש מעין עולם הבא.
מתי יש לראש ישיבה זמן…
ואסיים בדבר מעניין, כאשר בראשית שנותיה של ישיבתו הק' ארחות תורה, ביקש המשגיח הגה"צ ר' חזקיהו מישקובסקי שליט"א אם יכול רבנו ללמוד עם א' התלמידים היקרים פעם בשבוע, כדי לעודדו.. אמר לו רבנו, אם הוא רוצה לבוא בליל שבת בשעה אחד וחצי, זה הזמן שיש באפשרותי ללמוד אתו.
(עטרת תפארת)