יעקב א. לוסטיגמן
וְיָבוֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (לג יח)
וברש"י: שלם בגופו.. שלם בממונו… שלם בתורתו…
אצל מרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הכבוד לתורה וללומדיה היה נפלא ביותר, והוא קיים ממש בגופו את הכתוב "כל חפציך לא ישוו בה". לא עניין אותו כסף וזהב, לא עניין אותו כבוד או עניינים ציבוריים, הכל היה בטל ומבוטל לעומת לומדי התורה, גם אם היו אלו בחורים צעירים.
אני עצמי שובצתי בישיבת פונביז' ללמוד בשיעור של מרן הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל, אף שרציתי להיות אצל מרן הגראי"ל שטיינמן שאיתו היה לי קשר עוד משנות ילדותי. רציתי לבקש שיעבירו אותי לשיעור שלו, אבל מרן זצ"ל אסר עלי בכל תוקף לבקש בקשה שכזאת, ואמר לי שאדרבה, זו זכות גדולה ללמוד אצל מרן הגרמ"י לפקוביץ, ומידי יום אחרי השיעור אגש אליו ואספר לו מה אמר רבי מיכל יהודה בשיעור. כך זכיתי להישאר קרוב למרן, והייתי מלווה אותו מדי יום אחרי השיעור.
אגב אורחא אספר אנקדוטה משעשעת, שפעם אחת בעוונותיי, לא כל כך הקשבתי בשיעור של רבי מיכל יהודה, וממילא לא יכולתי לחזור על הדברים ששמעתי מפיו, בפני מרן הגראי"ל. מרן ידע שאני נמצא בישיבה באותו יום, והבחין שלא באתי אליו. הוא הבין בדיוק מה קרה פה, וביקש מבחור אחד שיאמר לי שהרב שטיינמן שואל: מישקובסקי חולה?
כך הוא העיר לי במרומז, שלא נעלם מעיניו העניין, ועל ידי כך דרבן אותי להתאמץ מחר ולהקשיב בריכוז מלא, כדי שהדבר לא יחזור על עצמו.
בכל אופן, באחת הפעמים שליוויתי את מרן אחרי השיעור, כדי לחזור באוזניו על מה שלמדתי אצל רבי מיכל יהודה, הגיע פתאום אחד מנבחרי הציבור, שלוחא דרבנן שהיו לו זכויות רבות בפעלו הברוך למען הציבור כשלוחם של גדולי ישראל. הלה הגיע למרן והחל להציג בפניו איזה נושא ציבור שביקש להתייעץ לגביו. מרן אחז בידו בעדינות, ואמר לו "לך לרב שך, לך לרב שך", ולאחר שהלה אכן פנה והלך לו, אמר לי מרן "… נארישקייט –(שטויות), ואילו אתה מדבר איתי על תוס'….".
הדבר היה לעיני בחורים רבים שהיו שם והתרגשו לראות את אותו איש ציבור שמגיע למרן, אבל ראש הישיבה נתן לנו באותו רגע שיעור חשוב, מה באמת חשוב ואת מה צריך לייקר ולכבד יותר.
השיב מרן בפליאה מה ההשוואה בכלל?
שנים רבות לאחר מכן, כשמרן היה בזקנה מופלגת, הגיע לביתו עשיר מופלג מאוד שחילק סכומי כסף גדולים מאוד למוסדות תורה. הוא ביקש להתברך מפי מרן, והגיע עם אשתו והילדים, כשהם מלווים במספר צלמים שהתאמצו לתעד מכל זווית אפשרית, איך שמרן מעניק להם את ברכתו.
ראש הישיבה היה חלוש, שכב במיטתו וכשאותו גביר התקרב אליו הושיט ראש הישיבה יד רפה, שאל אותו מה שלומו, ואך בקושי התייחס אליו. כעבור חמש דקות כבר נאלץ אותו גביר לצאת מהמקום כשאפילו לא חצי תאוותו בידו. מרן בירך אותו אבל היה כל כך חלש שלא יכול היה אפילו להאיר לו פנים כראוי לתומך תורה גדול שכמותו.
חמש דקות לאחר מכן הודיעו למרן שיש פה תלמידים של ישיבה חדשה שנפתחה בדרום, ולומדים בה כ-12 תלמידים בסך הכל. הם באו למרן כדי להיבחן אצלו ולהתברך מפיו.
ברגע שמרן שמע על בואם של תלמידי ישיבה, הוא נאזר בכח וגבורה, ואמר שהוא צריך ללבוש את החליפה שלו לכבודם, התיישב על מיטתו, והחל לשאול אותם שאלות כאילו לא היה מוטל רק לפני רגע באפיסת כוחות.
אמרו לו שאולי עלול הדבר לבייש את אותו גביר שעוד לא הספיק לצאת, וראה את התכונה ואת המאמץ שעושה ראש הישיבה לטובתם של כמה נערים בני 14, בזמן שאליו, יהודי נכבד ונשוא פנים, ראש הישיבה כמעט ולא התייחס…
השיב מרן בפליאה מה ההשוואה בכלל? הוא 'גביר' והם בני תורה, בוודאי שאתייחס אליהם בצורה מכבדת יותר, מדוע שמישהו יחשוב בכלל להיעלב מכך? הרי הוא גם יודע שהם לומדים תורה כל היום והוא לא.
בוא נתחיל קודם כל שתוותר
אחד התביעות שמרן זצ"ל היה תובע מכל מי שהסתופף בצילו ויצק מים על ידיו, היתה מידת הוותרנות. הוא היה מרבה לדבר על הצורך לוותר ולותר עוד ועוד.
אבי מורי אמר לנו בשמו, כי כשלא בטוח שאתה צודק, זה לא נקרא ויתור, מי אמר בכלל שאתה צודק? רק כשאנחנו בטוחים בוודאות שמישהו רוצה לקחת משהו שכן שייך לנו, והצדק באמת איתנו, בכל זאת צריכים לוותר, וזה נקרא להחזיק במידת הוותרנות.
באחת הפעמים שדיבר על זה שאלתי את מרן זצ"ל אם אכן לכך הוא מתכוון כשהוא דורש מאיתנו לוותר בלי סוף, ענה מרן "בוא נתחיל קודם כל שתוותר לפחות כשאתה לא בטוח שאתה צודק…".
פעם ביקשתיו בקשר לעבודה בתחום ההוראה לאשה אחת, וטענתי כי ראוי שיסדרו לה עבודה בחינוך העצמאי, ביודעי כי אביה מכתת רגליו ונוסע אל מעבר לים כדי לגייס כספים עבור החינוך העצמאי, ולכן מגיע לו שיסדרו לבת שלו עבודה.
השיב לי מרן: "לא! לא מגיע לו כלום. אתה יודע איזה 'עולם הבא' יש לו כשכר על מאמציו והטרחה שהוא טורח למען החינוך העצמאי? אני מבטיח לך שהוא לא ירצה להחליף את השכר הזה תמורת משרת הוראה לבת שלו!".
הוסיף מרן ואמר שהוא לא מבין את האנשים שמפעילים פרוטקציה כדי לסדר משרה למישהו מהמשפחה או מהחברים שלהם, שהרי זה בא על חשבון מישהו אחר. איך אפשר לעשות דבר כזה?
"מעולם לא ביקשתי משרה ולא הפעלתי פרוטקציה בשביל אף אחד, גם לא בשביל הנכדות שלי", אמר מרן. "איך אפשר לבקש? זה הרי על חשבון מורות אחרות". אולי הן יותר מתאימות למשרה!
שאלתיו בפרשת ויצא, כי בספר על התורה מרן כותב כי אצל יעקב אבינו כשהאבנים רבו הרי כי מכל האבנים נעשתה אבן אחת, ואילו אצל בני אדם נעשה מחלוקת וכנראה "מעורב מחשבה או פניה שאינה נקיה", ושאלתיו, האם הלשון בתירוץ הוא "דיבור בלשון נקיה" חייך טובא, ואמר לי, "הנה תראה איך כיום זה בדיוק ההיפך, במקום שמכמה אבנים נהיה אחד הרי כיום ישיבה אחת או חסידות אחת מתוך מחלוקות נהפכו לשנים, וכך על זה הדרך, אך איך אפשר להגיד על כולם שזה לא לשם שמים, ולכן נזהרתי".
תראה איך אנשים מפרשים כל דבר הפוך
פעם הגיע יהודי אחד למרן והתאונן באוזניו "מהשמים נלחמים בי", הוא טען וסיפר שהיה לו חיסכון של כ-70 אלף דולרים והשקיע את הכסף באיזה פרויקט שכשל, עד שהוא נשאר בלא פרוטה. לאחר מכן שב וחסך שבעת אלפים דולרים נוספים, וגם אותם הוא השקיע באיזה פרויקט של נוכלים, והפסיד את כל כספו.
השיב לו מרן זצ"ל, שאדרבה זה דווקא סימן שהקב"ה אוהב אותו, והביא שכתוב ב'שערי רחמים' מהגר"א שאין כפרה בלא ייסורים. אמר מרן, "רוב הייסורים זה מחלה, צרות ועוני כבד. אבל כשהקב"ה מרחם על האדם אינו גוזר עליו עניות, לא מחלה ולא צרות, אלא נותן לו כסף שלא הגיע לו, כדי לקחת אותו מידו ובכך יהיה לו צער וייסורים, ויתכפרו עוונותיו".
"תראה איך אנשים מפרשים כל דבר הפוך", אמר מרן בעקבות אותו מקרה, "הקב"ה עושה עמו כזה חסד גדול, והוא אומר שנלחמים בו חלילה".
והרב שך הכריע
פעם סיפרתי למרן שמגיד שיעור פלוני סיפר לי שהוא שאל את מרן הגרא"מ שך, שבשיעור שלו יש פערים גדולים בין הבחורים, יש כאלו שהם ממש מצוינים שבמצוינים, יש בחורים יותר בינוניים ויש כאלו שהם ממש חלשים, והוא לא ידע במי עליו להשקיע יותר, ולפי אילו בחורים הוא צריך לכוון את רמת השיעורים שלו, והרב שך הכריע שעליו להשקיע בעיקר בבחורים המצוינים, כי הם אלו שיגדלו למרביצי תורה ויושבי על מדין.
מרן ראש הישיבה ענה לי תשובה חריפה מאוד: "הרב שך ידע שבכל מקרה הוא ישקיע בעיקר במצוינים, ולכן אמר לו כך, שלפחות לא תהיה לו הרגשה רעה".
באחת ממוצאי השבתות של שנת תש"ס, נכנסתי למרן ועוד לפני שהתחלתי לדבר עמו הוא פנה אלי וסיפר שלפני שנכנסתי ישב אצלו מאן דהו, וביקש לשבח יהודי אחר, ואמר עליו כמה שבחים כמה שהוא חכם ומוצלח, וגם מאוד ביקורתי.
מרן הזדעזע מההגדרה הזאת של 'ביקורתי' כשבח. הוא דיבר ממש בסערת רוח ושאל אותי: "על עצמו הוא גם ביקורתי? רק על אחרים הוא ביקורתי! מידות רעות, מידות רעות! א נייער שבח (שבח חדש)… ביקורתי!!!
ואילו מנהל הישיבה הזאת גדול כוחו והוא יכול להבטיח משכורת חמש שנים קדימה
עוד מעניין ביטחון: מגיד שיעור מסוים נכנס למרן וסיפר לו שמאחר ונפתחת בקרוב ישיבה חדשה, הציעו לו לעזוב את המשרה בה הוא מכהן כעת בישיבה ותיקה, ולעבור לישיבה חדשה, שם המשכורת שלו תהיה גבוהה יותר.
אמר מרן, שצריכים להיזהר ממהלכים כאלו, כי ישיבה חדשה, מי יאמר לנו שהיא אכן תיפתח בסוף. רבים כבר ניסו ולא כולם הצליחו.
השיב אותו מגיד שיעור, שמנהל הישיבה העתידית נטרל את הבעיה הזאת, והבטיח לשלם לו משכורת למשך חמש שנים, בין אם תיפתח הישיבה ובין אם לא!
אמר מרן: "מעניין מה שאתה אומר. הרי הקב"ה מבטיח משכורת רק לשנה, כל שנה בראש השנה הוא מבטיח לנו משכורת לשנה אחת בלבד, ואילו מנהל הישיבה הזאת גדול כוחו והוא יכול להבטיח משכורת חמש שנים קדימה. כזה כח יש לו… מעניין מאוד!".
באתם לשאול אותי אם מותר לאכול בשר חזיר?
נכנסו אנשי קהילה אחת למרן ושאלתם בפיהם שגבאי בבית הכנסת שלהם, כיבד בעלייה את אחד מאלו שלחמו בגדולי ישראל, ולכן נמנו וגמרו מתפללי בית הכנסת להעביר את אותו גבאי ממשרתו, לאחר שלא חס על כבוד התורה ונתן עלייה לאדם הפועל נגד רבינו.
למעשה אותו אחד היה רודף את רבינו, אבל ידעו שהוא יסרב לשמור על כבודו שלו ולכן הדגישו יותר את העניין של הפגיעה במרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל.
שאלו את מרן אם אכן ניתן להעביר את הגבאי ממשרתו, אבל ראש הישיבה הזדעזע מעצם השאלה: "אני לא מצליח להבין", אמר, "באתם לשאול אותי אם מותר לאכול בשר חזיר? חלילה וחס! אני לא נותן כאלו היתרים".
תוך כדי שאל ראש הישיבה אם כבר היה 'צאת הכוכבים', ואותו רב קהילה שאל אם הראש ישיבה שואל כדי לדעת אם עדיין יום מאחר ואסור לדון בלילה, וכאן שואלים שאלה קשה מאוד שצריכים להושיב עליה מושב בית דין… נענה מרן ואמר "שאלות כאלו של דיני נפשות, אני פוחד לענות עליהן גם ביום וגם בלילה".
הציעו השואלים אולי להרחיק את הגבאי ממשרתו רק למספר שבועות, כדי להעביר מסר של שמירה על כבוד התורה, אבל ראש הישיבה התנגד בכל תוקף: "אני אומר לכם שלהדיח את הגבאי זו אכילת חזיר, אז אתם רוצים להדיח אותו רק לתקופה, לאכול רק חצי כזית של בשר חזיר, הרי 'חצי שיעור אסור מן התורה'".
בשמים מחשיבים את התפילות של אדם כמו שהוא עצמו מחשיב אותן
פעם שאל אבי מורי שליט"א את מרן, הכיצד ייתכן שיש כל כך הרבה צרות רבות ורעות בעם היהודי ובציבור החרדי ביתר שאת, והרי כל כך הרבה יהודים מתפללים יום יום, על החולים שיתרפאו ועל הבריאים שלא יחלו, ועל הפרנסה ועל השלום והשלווה ואריכות ימים ושנים, ובכל זאת, צרות רבות באות על ויהודים. כיצד ייתכן הדבר???
השיב מרן, בשמים מחשיבים את התפילות של אדם כמו שהוא עצמו מחשיב אותן. אם הוא בא בזמן ומתנהג בכובד ראשו, התפילות שלו עושות רושם בשמים כראוי, אבל אם הוא מגיע באיחור ואינו מוכן לתפילה כראוי, ממילא גם ההתייחסות אל התפילה שלו היא בהתאם…
מבחן לביטחון
נכנס מאן דהו אל מרן וביקש לשאול שאלה בגדר של מידת הביטחון, משום שכעת בונים השכנים בבניין שלו ומרחיבים את דירותיהם. הוא אינו זקוק כרגע להרחבת ביתו, אבל מצד שני אם ירחיב עתה יחד עם שכניו הוא יצטרך לשלם מחיר זול יחסית, ואם ירצה לבנות בעוד מספר שנים לבדו, המחיר יהיה גבוה הרבה יותר.
שאל השואל, האם יהיה זה יותר נכון להימנע מהבנייה עכשיו, ולבטוח בקב"ה שכשיצטרך להרחיב את ביתו, הקב"ה כבר ישלח לו די מחסורו אשר יחסר לו לבנות את הבית ולהשלים את הרחבתו.
השיב לו מרן, שזה תלוי במידת הביטחון: "אם אתה בוטח מאוד, אל תבנה עכשיו, אבל אם הביטחון שלך אינו מושלם, עליך לבנות עכשיו בזול ולא להמתין לפעם אחרת".
הוסיף השואל ושאל, איך אדע אם הביטחון שלי חזק די הצורך או שאני עדיין זקוק להשתפר במידה זו ביתר שאת?
ענה לו מרן ראש הישיבה שאפשר לעשות לזה מבחן מאוד פשוט: "אם היה לך עכשיו עסק כלשהו, ובא יהודי אחר ופותח בסמוך עסק מתחרה, באופן המותר על פי דין תורה – אם היית מתנגד ומנסה למנוע זאת ממנו או שהיית בא לעזור לו ולתת לו עצות טובות איך יוכל לפתח את העסק שלו? לפי התשובה לשאלה הזאת, תדע אם אתה באמת בוטח בה' או שחלילה לא".