בת פלוני לפלוני – סוד ההכרזה
במסכת סוטה (דף ב.) אומר רב יהודה בשם רב: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני". יש להבין מדוע דווקא "בת פלוני" ולא אמרו "פלונית לפלוני"? במהרש"א שם כתב לבאר שהוא משום שהבת קול יוצאת קודם יצירת הזכר, ולפעמים הנקבה עדיין אינה בעולם. לכן לא שייך לומר עליה "פלונית לפלוני", ולכך מכריזין שהבת שתהיה לאדם פלוני (שאביה כבר בעולם) מיועדת לפלוני.
האלשיך (פרשת חיי שרה) מעמיק יותר: חז"ל אומרים שמכריזין "בת פלוני לפלוני" ולא "פלונית לפלוני" או "פלונית לבן פלוני", והוא משום שהאישה אינה חשובה מצד עצמה ולכך מייחסים אותה אחר האב לומר "בת פלוני". אך האיש, שהוא חשוב מחמת עצמו, מכריזין שמו ואין אומרים "בן פלוני".
הבן יהוידע מביא שני ביאורים נפלאים: ראשית, בשם בנו, שאין זה דרך ארץ שתזכיר בת קול את שם הנקבה, ולכך העלימו שמה וזכרוה על שם אביה. שנית, הנקבה בתחילתה בטלה היא לגבי אביה, שאין לה רשות על עצמה ואינה יכולה לקדש עצמה ורק אביה יכול לקדשה. לכן מזכירין אותה על שם אביה כי הוא העיקר ובידו היא תלויה. לעומת זאת הזכר, מתחילתו אינו בטל לגבי אביו, שאין אביו יכול לקדש לו אישה ואין לו רשות עליו, ולכך מזכירים אותו בשמו.
בת פלוני לפלוני
בגמרא (קידושין ב' עמוד ב') שואלים חז"ל שאלה יסודית: "מפני מה אמרה תורה 'כי יקח איש אשה' ולא כתב 'כי תלקח אשה לאיש'?" ומשיב רבי שמעון: "מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש. משל לאדם שאבדה לו אבידה – מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו".
הבן יהוידע מקשה שתי קושיות חזקות על משל זה: ראשית, לכאורה אין המשל דומה לנמשל כלל. שהרי אבידה אין בה דעת שתוכל לחזר אחר בעליה, אבל האשה הרי יש בה דעת ויכולה היא לחזר אחר בעלה. שנית, הדמיון תמוה – האשה נולדה להוריה והייתה אצלם, ולא הייתה מעולם אצל האיש. אבל האבידה הייתה אצל בעליה בתחילה ואבדה ממנו, ולכן הוא מחזר להשיבה למקומה הראשון. ומתרץ הבן יהוידע ביאור נפלא באמצעות משל: היה רב אחד בעיר גדולה שלעת זקנותו רצה לעבור להיות רב בעיר קטנה, כדי שלא יטרד בענייני ההמון. שאל את ראשי העיר אם מסכימים, והם אמרו לו "הטוב בעיניך עשה". אך כשבאו אנשי העיר הקטנה לקחת את הרב, נתקבצו גדולי העיר הגדולה ואמרו "לא ניתן לרב שלנו לצאת מן העיר" והייתה מריבה גדולה.
שאל אותם הרב: "הלא שאלתי את פיכם ונתרצתם, ולמה עתה חזרתם בכם?" השיבו לו: "חלילה לנו מלחזור בנו! רק אנו עושים כן לטובתך ולכבודך, שלא יחשבו בעיר הקטנה שאין אנו רוצים בך ולכך באת אצלם. עשינו כך כדי להראות להם את חיבתך אצלנו ושקשה עלינו פרידתך, ואז יכירו בכבודך ויזהרו בך תמיד". והנמשל מאיר עיניים: הנה אבי הבת לא די שנותן את בתו לחתן בחינם, אלא אדרבה – מביא לו ממון רב בנדוניה. יש בזה פתחון פה לומר שכל כך היא רעה בעיניו עד שמוכן הוא ליתן ממון הרבה כדי שתצא מביתו ותלך לאיש אחר.
לכן כתבה תורה "כי יקח" – ללמדנו שצריך האיש להיות מחזר על האשה ליקחנה, ולא יהיה האב מחזר לתת את בתו להשיאה. והכל כדי שלא יאמרו שהיא מאוסה אצל אביה ורוצה להוציאה מביתו ומחזר אחר איש שיקחנה. חסה התורה על כבודה של האשה. לכך גם תיקנו חכמים לתת לבתולה שנים עשר חודש קודם הנישואין להכין צרכי קישוטיה, אף שהוא זמן ארוך מאוד. כל זה להוכיח ולהראות שהיא חביבה ויקרה על אביה, ודואג הוא לטובתה למלאות חפצה ורצונה. לכן נותן ממון רב ביציאתה מביתו.
