ענבי הגפן בענבי הגפן – שלושה יסודות לבית יהודי
מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל מגלה שלושה עומקים נפלאים במה שהמשילו חז"ל את זיווג איש ואשה לענבי הגפן:
היסוד הראשון:
עץ הגפן אינו יכול לעמוד בפני עצמו, אלא חייב תמיד להיתמך בעצים אחרים, כפי שמצינו במשנה "המדלה את הגפן" (כלאים פ"ו מ"ג).
זהו שבח גדול לאיש ולאשה כאשר ביתם נשען ונתמך כל העת בדרכי האבות והאימהות הקדושים, כמו שנאמר "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". בית יהודי צריך תמיד להיות מחובר למסורת, לשורשים, ולא לנסות לעמוד לבד.
היסוד השני:
הגפן שונה מכל הפירות בכך שהמשקה היוצא ממנו משתבח ומתעלה, עד שמברכים עליו "הגפן" ולא "שהכל" כשאר משקי הפירות שנחשבים כזיעה בעלמא.
כך גם בזיווג – התקווה היא שפירות הנישואין, הדורות הבאים, ישתבחו ויתעלו מדור לדור, יהיו טובים יותר מהוריהם.
היסוד השלישי והעמוק ביותר:
פרי הגפן יכול להפוך ליין משובח – המשקה המעולה ביותר, או חלילה לחומץ – הגרוע מכל.
כך גם היין עצמו: כששותים אותו בדעת ובתבונה, הוא "מפקח" את השכל כדברי חז"ל "חמרא וריחני פקחין".
אך אם שותים ללא חשבון, הוא משכר ומקלקל. כלשון חכמינו: "יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו".
כך בדיוק בחיי הנישואין – הכל תלוי באופן שבו מנהלים אותם. אותם דברים בדיוק יכולים להביא לאושר עליון או חלילה להיפך.
צריך "לשתות" את חיי הנישואין בחכמה, במתינות, בשום שכל. לא להיגרר אחרי רגשות בלי מחשבה, אלא לנהל את הבית בדעת ובתבונה.