הרב יאיר ארלנגר
דמותו של מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, מעוררת בלב כל צורב, מתעוררים געגועים עזים לדמותו המופלאה של ענק הרוח, אשר בכוח אמונתו העזה ומסירות נפשו הבלתי נדלית, הצליח להקים מחדש עולמה של תורה על אדמת אמריקה השוממה מרוחניות. דמותו הטהורה, שהאירה את שמי היהדות החרדית במשך עשרות שנים, ממשיכה להוות מגדלור של תורה ויראת שמים עבור רבבות בני תורה בימינו.
בעיירה סוויסלוץ' שבבלארוס, בשנת תרנ"ב, נולד רבי אהרון לאביו רבי שניאור זלמן פינס קוטלר, רבה של העיר. כבר משחר ילדותו ניכרו בו כשרונות מזהירים וחשקת התורה שאין לה גבולות. מספרים כי בטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, כבר ידע את כל התנ"ך בעל פה – עדות מופלאה לזיכרונו העצום ושקידתו הנדירה. סיפורי הפלא על התמדתו של הילד אהרן התגלגלו מפה לאוזן בעיירות ליטא, והגיעו עד לאוזניהם של גדולי הדור. בגיל אחת עשרה בלבד, נשלח הנער המופלא ללמוד בישיבתו של הגאון רבי זלמן סנדר כהנא שפירא בקרינקי, שם החל להתגלות כעילוי נדיר שכמותו לא נראה זה דורות.
אולם הגורל זימן לו ניסיון קשה – בגיל צעיר התייתם מהוריו. דווקא בשעה קשה זו התגלתה גדולתו המיוחדת. כדרכם של גדולי ישראל לדורותיהם, הפך את האבל והכאב למנוף של צמיחה והתעלות בתורה. בהגיעו למינסק, התגורר בבית קרוביו, ושם שהה בצילו של הגאון רבי רפאל ראובן גרוזובסקי. הלה, שהבחין מיד בכשרונותיו המיוחדים, הפנה אותו לישיבת כנסת ישראל – מקום שם עתיד היה להתגלות במלוא הדרו.
רק בן י"ג שנים היה רבי אהרון כשנכנס לישיבת סלבודקה, תחת שרביטו של הסבא, מרנא הגרנ"צ, החל אהרן לפרוח ולשגשג בתורה. הסבא מסלבודקה התבטא עליו באומרו כי "כדאי להחזיק את כל התלמידים בישיבה ולו כדי ליצור את הסביבה בשביל 'אהר'לה סוויסלוצ'ר'".
מסופר כי בשנת תרס"ח, כאשר ביקרו גדולי הדור בקובנה, ובהם הגאון רבי חיים מבריסק והגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"אור שמח", שלח הסבא מסלבודקה את העילוי הצעיר להיבחן בפניהם. התפעלותם של גדולי ישראל הייתה עצומה עד כדי כך שרבי חיים מבריסק, שנודע בזהירותו המופלגת בהערכת תלמידי חכמים, התבטא בהתרגשות: "מזה ארבעים שנה לא נזדמן לי לפגוש עילוי כמותו". ואילו ה"אור שמח" הפליג עוד יותר באומרו: "זה הקטן גדול יהיה כרבי עקיבא איגר בדורו".
נקודת מפנה משמעותית בחייו הייתה כאשר הגיע לפרקו. בגיל עשרים ושתיים, גיל צעיר במיוחד באותם ימים, נישא לבתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. מספרים כי חמיו לעתיד מיהר לסגור את השידוך מחשש שמא יקדימוהו אחרים, שכן שמעו של העילוי מסלבודקה כבר יצא למרחוק. בישיבת סלוצק, תחת הנהגת חמיו, החל רבי אהרן להרביץ תורה, כשכבר אז ניכרו בו סימני המנהיגות והאחריות לכלל ישראל. שיעוריו העמוקים משכו אליהם תלמידים רבים, וכבר אז החלו להתגלות בו הכוחות המיוחדים של העמדת תלמידים והרבצת תורה ברבים.
אולם השעה הגדולה של רבי אהרן הגיעה דווקא בשעת משבר נוראה. כאשר הקומוניסטים השתלטו על רוסיה והחלו לרדוף את הדת ולומדיה, לא היסס רבי אהרן להוביל את תלמידיו במסע מסוכן ומפרך לקלצק שבפולין. היה זה מסע של הצלת התורה במלוא מובן המילה. בחסדי שמים, הצליחה הקבוצה להימלט מציפורני הקומוניזם, ובקלצק החלה תקופה חדשה. למרות הקשיים העצומים, פרחה הישיבה והפכה תוך זמן קצר למגדלור של תורה בפולין שלפני השואה. מאות תלמידים נהרו אליה מכל רחבי פולין וליטא, נמשכים כבמגנט לאישיותו הכובשת של רבי אהרן ולשיעוריו העמוקים. אך גם שלווה זו לא נמשכה זמן רב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החל מסע הנדודים של הישיבה. תחילה לווילנה, משם ליאנובה, ולבסוף – דרך סיביר ויפן – לחופי אמריקה. כאשר הגיע רבי אהרן לאמריקה בשנת תש"א, ראה לנגד עיניו שממה רוחנית. אמריקה של אותם ימים הייתה מדבר רוחני לחלוטין, מקום שבו התורה והיהדות המסורתית נראו כשריד מעולם ישן שחלף מן העולם. אך בעיני רוחו כבר ראה רבי אהרן את החזון – אמריקה יכולה וצריכה להפוך למקום תורה.
בשנתיים הראשונות לבואו, הקדיש את כל כוחותיו להצלת שארית הפליטה. כחבר פעיל בוועד ההצלה, פעל ללא לאות להצלת בני הישיבות שנשארו באירופה הבוערת. אך בד בבד, כבר החל לרקום את התכנית הגדולה – הקמת ישיבה באמריקה. לא סתם ישיבה, אלא מקום תורה שיצמיח את גדולי הדור הבא, שיהיה בית גידול לתלמידי חכמים מופלגים שיאירו את שמי היהדות באמריקה.
בחר בעיירה השקטה לייקווד להקים את ישיבתו. רבים תמהו – מדוע דווקא במקום נידח? אך רבי אהרן ראה את הנולד. הוא הבין שדווקא הריחוק משאון הכרך יאפשר לתלמידים להתמסר לתורה ללא הפרעה. בפסח תש"ג נפתחה הישיבה, ומה שהחל כגרעין קטן של תלמידים, רובם פליטי חרב מישיבת קלצק, הפך ברבות הימים לאימפריה של תורה המונה אלפי לומדים. שיטת הלימוד המיוחדת שהנהיג בישיבה – שילוב של עמקות ובהירות, של חריפות וישרות – משכה אליה את טובי הכשרונות. רבי אהרן דרש מתלמידיו מסירות מוחלטת לתורה, מושגים שהיו רחוקים מעולמה החומרי של ארה"ב, "אין חכמה כחכמת התורה", היה אומר תדיר, "ואין שמחה כשמחת התורה". הוא עצמו שימש דוגמה חיה לדבריו. גם בימי זקנותו, כאשר כוחותיו כבר לא עמדו לו, היה יושב ולומד בהתמדה עצומה, ממש כבחור צעיר.
מלבד הרבצת התורה, היה רבי אהרן מעורב בכל ענייני הכלל. כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה, עמד במערכות רבות על משמר היהדות החרדית. הוא נאבק בתוקף נגד כל ניסיון לפגוע בטהרת החינוך היהודי, ופעל רבות לביסוס מערכת החינוך העצמאי בארץ ישראל. בכל פעם שנדרשה הכרעה בענייני ציבור, היה קולו של רבי אהרן – קול של תורה צרופה, ללא חת וללא משוא פנים. עד יומו האחרון לא חדל ממאבקו להעמיד את התורה על תילה. גם כשחלה, המשיך למסור שיעורים בחירוף נפש ממש. בב' בכסלו תשכ"ג השיב את נשמתו ליוצרה, כשהוא מותיר אחריו מורשת אדירה של הרבצת תורה ויראת שמים. בהלווייתו, שהתקיימה בניו יורק, השתתפו רבבות יהודים שבאו לחלוק כבוד אחרון למי שהפך את אמריקה למקום תורה.
כיום, כשישיבת לייקווד מונה למעלה מששת אלפים וחמש מאות תלמידים ואברכים, והפכה לישיבה הגדולה בתבל, מתגשם חזונו של רבי אהרן במלוא הדרו. נכדיו ותלמידיו ממשיכים את דרכו, כשהם מנהיגים את הישיבה ברוחו הדולה תלמידיו ותלמידי תלמידיו פזורים בכל רחבי העולם היהודי, מרביצים תורה ומעמידים דורות של בני תורה. דמותו הטהורה ממשיכה להאיר את דרכם של אלפי בני תורה, וזכרו מהווה מגדלור של השקפה טהורה ואמונת חכמים.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.