כשהיה כבן עשרים וחמש שנה, כבר יצא שמו בשערים כאחד מגדולי התורה בדורו

הרב י. ארלנגר

 

בשנת ה'רנ"ה (1495) לערך, בעיר לובלין המעטירה, נולד תינוק שעתיד היה להעמיד עולה של תורה ולהצמיח דור שלם של גדולי ישראל. הילד שלום שכנא נולד לאביו רבי יוסף ולאמו מרת גולדה, למשפחה מכובדת שזכתה למעמד מיוחד בעיר. אביו, שעסק במקצוע המכס, היה בעל קשרים עם השלטונות וזכה להיתר מיוחד מהמלך זיגמונד הראשון להתגורר בתוך חומות העיר לובלין ולנהל בה את עסקיו – זכות נדירה באותם ימים שבהם הוגבלו מגורי היהודים לרבעים מיוחדים.

משחר נעוריו התבלט רבי שלום שכנא בכישרונותיו המיוחדים. הוא זכה ללמוד תורה מפי אחד מענקי הרוח של הדור, הלא הוא רבי יעקב פולק, שהיה ידוע כמייסד שיטת הפלפול. תחת הדרכתו של רבי יעקב פולק, שקד רבי שלום שכנא על תלמודו יומם ולילה, מעמיק בים התלמוד ומפתח את כוח החידוש והפלפול שלו. הקשר המיוחד בין הרב לתלמידו התהדק עם השנים, עד שרבי שלום שכנא נעשה לתלמידו המובהק וממשיך דרכו.

בערך בשנת ה'ר"פ (1520), כשהיה כבן עשרים וחמש שנה, כבר יצא שמו בשערים כאחד מגדולי התורה בדורו. באותה שנה התמנה לרבה של לובלין וגלילותיה, משרה רמה שהעידה על ההערכה העצומה שרחשו לו הן בני קהילתו והן חכמי דורו. בלובלין הקים ישיבה גדולה שמשכה אליה תלמידים רבים מכל רחבי פולין וליטא. בית מדרשו היה לתל תלפיות שאליו נהרו טובי המוחות של הדור, וכה גדול היה שמו עד שכינוהו "מאור הגולה". שיטת לימודו המיוחדת, שהייתה המשך ופיתוח לדרכו של רבו רבי יעקב פולק, נודעה בשם "חילוקים". שיטה זו, שהפכה למועדפת בישיבות פולין במשך שנים רבות, עסקה בניתוח מעמיק של סוגיות והשוואה ביניהן. תחת הנהגתו צמחו תלמידים רבים שהפכו לגדולי הדור הבא, ובראשם חתנו המפורסם, רבי משה איסרליש – הרמ"א, שנודע לימים כפוסק הראשי של יהדות אשכנז בהגהותיו על השולחן ערוך, ורבי חיים בן בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג.

מעמדו הציבורי של רבי שלום שכנא התחזק עוד יותר בשנת ה'ש"ב (1542), כאשר מונה לתפקיד רם ונישא. באותה תקופה הוציא המלך צו שחייב את הקהילות היהודיות לקבל אישור מהממשל לכל מינוי של רב ורושם נישואין. במסגרת צו זה, נבחר רבי שלום שכנא לאחד משני "רב כולל וזקן היהודים" ליהודי פולין כולה. גם לאחר שבוטל הצו המלכותי, המשיך לכהן כרבה הראשי של לובלין עד שהחליפו בתפקיד הרב יהודה בן אהרן. למרות גדולתו בתורה ומעמדו הרם, הוא סירב בתוקף לפרסם את חידושיו ופסקיו בספר. בנו, רבי ישראל, מעיד על כך בצורה מרגשת: "וחי נפשי עולמים דזימנין סגיאין בקשתי עם הרבה לומדים ממנו מאביו שיעשה פוסק, ותשובתו הייתה מחמת רוב חסידותו וענוותנותו אשר היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה… יודע אני דשוב לא יפסקו כי אם כאשר אכתוב מטעם הלכה כבתרא, ואין רצוני שיסמכו העולם עלי". בכך הלך בדרכו של רבו המובהק, רבי יעקב פולק, שגם הוא נמנע מלפרסם את חידושיו.

אף שלא השאיר אחריו ספרים, השפעתו על עולם התורה הייתה עצומה. הגהותיו על התלמוד הבבלי היו כה מדויקות ומאירות עיניים, עד שכאשר הדפיסו בלובלין מהדורה חדשה של הש"ס, בחרו להדפיסה על פי הגהותיו. ביום א' בכסלו שנת ה'שי"ט (1558) השיב רבי שלום שכנא את נשמתו ליוצרה. מצבת קברו, הניצבת עד היום בבית העלמין העתיק בלובלין, היא אחת המצבות היחידות שהשתמרו מאותה תקופה. בנו, רבי ישראל, המשיך את דרכו וכיהן אחריו בראשות הישיבה בלובלין.