"ויחלם והנה סלם מצב ארצה" [כ"ח י"ב]
התעורר משנתו בדק בספרים שאלות שחלם ששואלים אותו
קרה הרבה שבשעה שמרן רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, התעורר משנתו בדק בספרים שאלות שחלם ששואלים אותו, וזכר מה השיב ובדק לראות אם השיב כהוגן. היו כמה פעמים שבשעה שקם משנתו טעם מעט יין, ולא היה מובן, עד שפעם אחת בחולשתו נאלץ להטריח את נכדו להביא יין, וביקש לפייסו וביאר לו כי מקפיד תמיד בעת סיום לשתות משהו הגפן, ועתה בעת השינה למד וסיים מסכת שלימה, ולכן שותה יין. (אלא ד' אמות).
הרבנית קנייבסקי אמרה, שכמה פעמים שמעה את בעלה מרן שר התורה אומר דברי תורה מתוך שנתו, 'אסור' או 'מותר', 'עשה שוגג כמזיד', 'חייב בחלה' ועוד.
שנתגלה לו בחלום פירוש על פסוק
בספרי רבותינו מצאנו דברים שמקורם מחלומות, ונביא מהם, בהגהות אשרי בע"ז (ב' מ"א) שהורו לרבינו אפרים בחלום שטעה במה שהתיר דג מסוים וחזר בו ואסרו. בשם הגדולים (מערכת גדולים א' קצ"ט) הביא את חלומו של הראב"ן לאסור כלי יין. הבית יוסף (או"ח תרנ"א) מביא שצריך להסמיך את האתרוג לשאר המינים ע"פ דברי רבי מנחם מרקנ"ט שהראו לו כן בחלום. הט"ז כותב (באו"ח תקפ"ה ז') שנתגלה לו בחלום פירוש על פסוק ותירוץ על קושיה. הש"ך (בחו"מ של"ג כ"ה) הביא לגבי פסק הרמ"א במלמד שחלה, את ההגהות מיימוניות בשם מהר"ם שהגיד לו כן בעל החלום, והש"ך חולק עליו שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ובנודע ביהודה (תנינא יו"ד ל') כתב שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ומעולם לא שמע להוכיח דין מבעל החלומות הזה, וחלומות שוא ידברון, ורבינו אפרים צדיק וחסיד גדול היה ולכן חשש לחלומו.
שהשכינה שורה רק מתוך דבר שמחה של מצוה
א"ר יונה א"ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר "ושבע ילין בל יפקד רע" וכו' (ברכות י"ד.).
אמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים, מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב. ופירש רש"י צריכים לבקש רחמים שיבואו, לפי שהם בידו של הקדוש ברוך הוא ואין להם רשות לבא אלא ברשותו (ברכות נ"ה.).
הגמרא בשבת (דף ל:) אומרת שהשכינה שורה רק מתוך דבר שמחה של מצוה, ורב יהודה אמר שגם בדבר הלכה צריך לפתוח במילי דבדיחותא ברישא, ורבא אמר וכן לחלום טוב, ופירש רש"י שאם בא לישטן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב.
יש אומרים שהצנוע בבית הכסא חלומותיו מיושבים עליו, שהמזיקין לא מבהילין אותו. (ברכות ס"ב.).
וכי זו העת והעונה לתלמוד תורה, הלא בן ששים ושלוש שנה היה, ולא היה לו עדיין שום זרע
וַיִּשְׁכַב בַּמָּקוֹם הַהוּא כח, יא
וישכב במקום ההוא, לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה.( רש"י)
ועתה נדבר אודות יעקב אבינו עליו השלום, דהנה ידוע בעת שהלך מבית אביו לחרן, היה בן ששים ושלש, כפירוש רש"י, ובן שבעים ושבע היה כשבא לבית לבן, ואיה היה ארבע עשרה שנים שבינתיים? אמרו חז"ל (בראשית רבה סח, ה), שהיה אצל שם ועבר ולמד שם בבית מדרשם.
והנה לכאורה קשיא על יעקב אבינו עליו השלום, וכי זו העת והעונה לתלמוד תורה, הלא בן ששים ושלוש שנה היה, ולא היה לו עדיין שום זרע, ובפרט שאומה הישראלית הקדושה, הצריכה לצאת על פני האדמה, רק הוא מוכשר לזה, ולא איש אחר, וכל זה ידוע היה ליעקב אבינו, כמו שפירש רש"י על הפסוק (בראשית כט, כא): "כי מלאו ימי", ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים? עיין שם. והנה אם כן בוודאי מצוה גדולה, שילך תיכף אל בית לבן, כמו שאמר לו יצחק, ולישא אשה ולא להתעכב ולהפריש את עצמו לתלמוד תורה ארבע עשרה שנה.
ולתרץ כל זה נראה בפשיטות, דהנה יעקב אבינו ידע בלבן, כי בוודאי לא יתרצה לתן לו בתו, בלתי שיקבל עבור זה מתנה גדולה, וכמו שכתוב (בראשית לא, טו): "הלוא נכריות נחשבנו לו" וגו'. וידוע, שיעקב אבינו נעשה עני בדרך על ידי אליפז, אם כן בוודאי יהיה מוכרח לעבד אצלו עבודת עבד ולישא מבנותיו, כמו שצווה לו יצחק, וכמו שהיה לבסוף. והיה ירא יעקב אבינו לרדת אצלו ולהתעכב שמה, כי ידע את לבן כי רמאי הוא, וגם ירצה להאבידו מן העולם, וכמו שהעיד עליו הכתוב לבסוף, שרדף אחריו ורצה להרגו, לולא שאלוקי אברהם היה בעזרו והצילו, וגם ביתו מלא טומאת תרפים, ואין בכוחו לעמוד נגד טומאה רבה כזו, בלתי בזכות קדשת התורה, ובבית לבן לא יהיה באפשרותו להיות דבוק לתורה.
ועל כן הקדים את עצמו ונס אצל שם ועבר ארבע עשרה שנה ולמד שם בהתמדה רבה, כי כל הארבע עשרה שנה לא שכב לישון פעם אחת שנת קבע, כמו שהעיד עליו הכתוב (בראשית כח, יא): "וישכב במקום ההוא", וכפירוש רש"י שם. ובלימוד כזה, אף כי יתעכב אחר כך בבית לבן איזה שנים, לא יזיק לו מאומה.
ובדברנו יהיה נכון מאד החשבון ארבע עשרה שנה, שהם תמורת השנים שהוא מוכרח להיות אחר כך בבית לבן, וידע שבבית לבן יהיה על כל פנים ארבע עשרה שנה, כמו שידוע, שאי אפשר היה לו לשוב לביתו כל זמן שלא נולד לו לו יוסף, כי הוא כלהבה ובית עשו לקש, וכמו שכתוב (בראשית ל, כה): "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר וכו' שלחני ואלכה" וגו', וכפירוש רש"י, וידוע, שיוסף נולד בזמן שנת ארבעה עשר, וכמו שכתוב (בראשית לא, מא): "עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך" וגו'. לכך למד מתחילה ארבע עשרה שנה בתכיפות, כדי שזכות אלו הארבע עשרה שנה יעמדו לו בבית לבן, וכנזכר לעיל.
שמירת הלשון חלק א' שער התורה פרק ט'