סיפור תיעודי מראשיתה של תל אביב.
עם עלייתו לארץ ישראל התיישב ר' מרדכי קורנפלד ז"ל בתל אביב והמשיך באורח חיים חסידי מובהק. באחת השבתות, אחרי גמר התפילה בביה"ח דגור ברחוב גרוזנברג, במחיצתו של מרן זקן גאוני הדור רבי שאול משה זילברמן, אבד"ק וויירשוב זצ"ל – הלך ר' מרדכי לביתו, כשהוא מעוטף בטליתו וחבוש ב"שטריימל" של שבת, והוא מקיים "פוסעים בו פסיעה קטנה" וזיוו של שבת מופץ על ידו בכל הליכותיו.
הוא צועד לאיטו עם ילדיו – ובעקבותיו צועד ג"כ "חלוץ", גלוי ראש, לבוש בחולצה המיוחדת עם השרוך, ולבוש מכנסיים קצרות.
ר' מרדכי צועד ומתקדם – ו"החלוץ" מתקדם יחד איתו, צמוד אליו, כצילו של אדם. ר' מרדכי הרגיש בכך – אך המשיך בהליכתו, כאילו הוא מתעלם מהנצמד אליו.
אך כאשר האלמוני המשיך להישאר בצמידתו, הפסיק ר' מרדכי לפתע את צעידתו נעמד על עומדו ופנה לצעיר:
"ידידי הצעיר – הטרם ראית איש כמוני?
-מה ראית בי כי נצמדת אלי?
הצעיר נעמד כאילו תקף בהלם, ולא יכל לפתוח את פיו. כאן בא ר' מרדכי לעזרתו, ופנה אליו ברוך אבהי:
"אל תפחד, התאושש והגד כל מה שיש על ליבך. רואני כי הנך צמוד אלי, כנראה יש בכך ענין נפשי עמוק, אל תהסס, פתח פיך – וכולי קשב לדבריך".
וכשכולו נסער ומזועזע, התחיל הצעיר לזרוק משפטים, ברעד רב ובגמגום עצבני. – "אתה עלית מפולין. אתה חסיד גור – לפי לבושך ומראך… אתה גר בתל אביב החילונית. יש לך פרנסה… ואתה גם מחנך את ילדיך ברוחך.
האם זה אמת – או שאתה תייר זמני בארץ?
-ולאחר שנרגע קצת המשיך "החלוץ" האלמוני במונולוג הנסער שלו: "קיבלתי היום "חופש" ע"י סדרן העבודה של קיבוץ "השומר הצעיר" במרחב התל-אביבי, בו הנני חבר. יצאתי לסייר בעיר העברית החדשה ההולכת ומוקמת – והנה פגשתי בך, ונסערתי כולי.
"גם אני בן למשפחה חסידית מובהקת – מחסידי גור גם אבי – מראהו ודמותו כמוך. גם הליכותיו כמוך, גם דמותו בשבת – היא כדמותך, ולפתע – ראיתי בך את אבי, ובילדיך את אחי הקטנים – אשר מהם ניתקתי עצמי, וחשבתי לתמיד".
והוא המשיך "נמאסו עלי החיים בין הרשעים הפולניים והחלטתי לעלות לארץ ישראל, בה מקימים יהודים יישובים עצמאיים. הורי לא יכלו להשיג רישיון עליה, ולכן עזבתים והצטרפתי ל"הכשרה" של "השומר הצעיר". עליתי ארצה עם כל החבורה, ישר לקיבוץ. כל הזמן סופר לי ש"נותקנו מהחיים המסורתיים של ההורים והמשפחה. אין לנו יותר קשר עם התורה" (רח"ל). אנו מקימים ישובים עבריים חדשים. ציוניים-מרקיסיסטיים".
"השלמתי עם החיים החדשים השתלבתי בהווי החילוני וניתקתי את עצמי כליל מהורי וממשפחתי – חדלתי לכתוב אליהם והוצאתי את עובדת קיומם מתודעתי.
-והוא הכריז בסערת נפש עזה – "ראיתי אותך – וקיבלתי "הלם נפשי עמוק" לא, אינני יכול להשתייך יותר ל"חברה החדשה" שבה הנני נמצא – נצמדתי אליך, "אתה אבי", אתה "הבית השבתי שלנו"… והוא פרץ בבכי סוער.
ר' מרדכי הרגיעו "כבן תהיה לנו, מחסורך הנפשי והחומרי ימולא בעז"ה על ידינו. אתה לא חוזר ל"חברה" החילונית, ברגע זה הנך חוזר לשורשך לבית החסידי החם ולעם התורה".
ר' מרדכי הוציא כיפה מכיסו, הלבישה לצעיר ואמר לו "אתה מצטרף אלינו לסעודת שבת, וביתנו – ביתך" פני הצעיר צהלו – הוא "נולד מחדש", ומה גדלה ההתרגשות ההדדית, כאשר בהילוכם יחדיו, התברר שאבי הצעיר הינו מחשובי חסידי גור ומידידיו של ר' מרדכי.
-"הבאתי אורח לשבת" – אמר ר' מרדכי לרעייתו, שקידמה בברכה את הבאים. למחרת השבת, צירף ר' מרדכי את הצעיר לצוות העובדים שעבדו בהתקנת האינסטלציה בבית הגדול שהקים ר' יוסף נחמן קליקשטיין ז"ל, שהוא היה האחראי עבורה.
ור' מרדכי כתב מיד לידידו החסיד בפולין על האירוע המרגש עם בנו – והקשר המשפחתי – חסידי חודש.
הצעיר רכש את המקצוע, בטיפולו האבהי של ר' מרדכי, אשר דאג גם לסידורו. לא ארכו הימים וצעיר הקים בית יהדותי נאמן בתל אביב, וצאצאיו קשורים בכל מהותם לאורחא דמהימנותא.
***
בפרוץ המשבר הכלכלי החמור בארץ חזר ר' מרדכי ז"ל לפולין – ודעתו לחזור עם קצת כסף, אך לא זכה וניספה על קידוש השם בשואה שניתכה על יהדות אירופה, הי"ד.
(אריה אלברט שערים תש"ן)