י. בנימיני
דומה שאין עט שתוכל לתאר את אצילותו וטהרתו של האיש הענק, רבי שלום זצוק"ל, שהיה רב ואב לאלפים, ושימש כדוגמה חיה לעבד ה' נאמן.
הגאון הצדיק רבי שלום לופס נולד בשנת תרס"א בעיר חלב, עיר שהייתה באותם ימים מלאה חכמים וסופרים. ואולם עוד בטרם הגיע למצוות, עליו לארץ הקודש אביו הגאון המקובל רבי יעקב זצ"ל עם בנו שלום ויתר ילדיו ובני משפחתו, הם עברו לגור בירושלים, שהייתה מלאה בבתי מדרשות ישיבות ותלמידי חכמים.
בירושלים היו באותה עת, גדולי עולם בנגלה כבנסתר, הם מלאו את בתי הכנסת ובתי המדרש, והעניקו לעיר הקודש את אווירת הקדושה המופלאה. שם, בתוך מקשה אחת של אהבת תורה ויראת שמים טהורה, בירושלים, בין תלמידי חכמים גדולי הדור ההוא של לפני תשעים שנה גדל וצמח הנער שלום לופס הצעיר, שהתאבק בעפר רגליהם של חכמי העיר יצ"ו.
באותם הימים התבשרה עיר הקודש על פתיחת בית אולפנא רבתי, הלא היא ישיבת "פורת יוסף" המעטירה ומהוללה, הייתה לו, לרבי שלום את הזכות להיות מראשוני תלמידי הישיבה וחובשי ספסליה. אביו ששאף כי בנו יגיע למדרגות מופלאות בתורה ויראה, לא הסתפק בלימודיו הרגלים של בנו וסידר לו לחברות את הגאון הגדול רבי עזרא עטיה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף. סדר לימודם החל בשעה אחת אחר חצות ונמשך עד אור הבוקר, שנים רבות אחר כך היה מספר הרב זצ"ל מתוך ערגה וגעגועים, על אותם לילות ארוכים בהם הוא הגה בתורה יחד עם רבו רבי עזרא עטיה זצוק"ל. מעניין לציין כי בסדר לימודם זה, הספיקו הרב ותלמידו לסיים את כל סדר נשים מתלמוד בבלי ואף חלק ניכר משו"ע אבן העזר…
כך, עלה ונתעלה רבי שלום, מעלה מעלה במעלות התורה והיראה ובשקידתו הרבה סיים כבר בצעירותו את כל הש"ס וארבעה חלקי שו"ע ואף נתמנה לדיין בבית דין בירושלים. מלבד התמדתו הרבה עוד גדולות ונצורות בקרב אחב"י להפצת תורה ולהשיב רבים מעוון. לפני למעלה משישים שנה, הקים יחד עם רעהו הגר"י צדקה שצ"ל את אגדות מקבציאל אשר הקימה רשת חינוך תורני ודאגה להפצת תורה והשבת רבים מאחב"י לכור מחצבתם.מעניין לציין כי עם תחילת גלי העליה הגדולים עם קום המדינה, נקרא רבי שלום זצ"ל אל ביתו קודש של מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל. מרן ציוה עליו לנצל את כושר הדיבור המיוחד שבו הוא ניחן, ואת יכולת ההשפעה הרבה שיש לו, ועימם ללכת אל מעברות העולים ולהשפיע עליהם לחזקם לתורה ולמצוות, באותם ימים, גברה פעילותו. רבי שלום היה מכתת את רגליו אל אחינו בני ישראל להשפיע עליהם ולקרב את לבם לאבינו שבשמים. פעולות אלו נעשו בד בבד עם שקידתו העצומה בשאר השעות בהן לא עסק בפעילות הענפה.
באותם ימים הגיעו אליו בקשות והצעות שונות לתפקידי רבנות בכמה קהילות בחו"ל, ראשי הקהילות ששמעו על גדולתו של רבי שלום, חפצו מאוד לקבל אותו כמנהיג ורועה רוחני, אולם רבי שלום לא רצה לוותר על ישיבת ארץ הקודש , והחליט כי הוא נשאר בארץ ישראל.
עם קום המדינה התמנו כמה ממחבריו לדיינים. רבי שלום, למרות שכבר שימש בעבר בתפקיד הדיינות, פנה דווקא אל משרת הרבנות בעיר עכו אחר שקיבל את עצתו של מורו ורבו הגר"ע עטיה זצ"ל, לא די שרבו הסכים עימו, אלא הוא גם האציל ברכה עליו ואמר: עכו ר"ת עמוד כגבר והתגבר!
פרשה חיים ארוכה ומופלאה היא ימי היותו בתפקיד רב העיר עכו, במשך קרוב ליובל שנים, עד יומו האחרון ממש. שנים אלו היוו תקופה מופלאה בחייו שבה הוא נשא בגאון את דגל התורה בעיר שהייתה מדבר שממה רוחני שעה שהוא הגיע, רבי שלום, בעוז ובגבורה אופיינים, התמסר בכל כוחותיו להפצת תורה ויראה והעמדת חומת הדת על תלה, ידוע היה בנחישותו וצדקותו כאשר הוא לא נשא פנים ולא חת מפני איש. כאשר למרות מאור הפנים הנדיר והענווה המופלאה, הרי שכשנגע הדבר לעיקרי הדת הוא נלחם בעזות דקדושה בכל אותם נושאים שהוא ראה לנכון לחזקם ולבצרם. לא פעם היו אינשי דלא מעלי שחשבו כי יוכלו לעמוד בדרכו, אך הוא עמד עד שלו בכל כוחו!
כך גם היה מאבקו על נושא החינוך הטהור, היה זה אחר שבמזרח העיר עכו הוקמה מעברה לעולים מצפון אפריקה שנקראה בשם היומרני, "מעברת נאפליון". שלטונות המדינה, הקימו לעולים בית ספר חילוני מובהק כאשר רבים מההורים נתפתו מי בתמימות ומי באיומים, לשלוח את ילדיהם לחינוך החילוני.כאשר נודע הדבר להרב לופס, הוא נטל עמו עוד שניים מאנשי חינוך תורני, ואכן עמלו נשא פרי, כבר למחרת נרשמו ממעברה זאת לבית הספר של החינוך העצמאי כ-150 ילדים עד שבסופו של דבר נסגר בית הספר החילוני. בשלב כל שהוא, כאשר היה חסר תקציב לכתה נוספת עבור הגיל הרך נטל הרב זצ"ל על עצמו את ההוצאות הנוספות, כדי שלא ישאר ולו ילד אחד שלא יזכה לחינוך הראוי. "אין ספק שלזכותו של הרב נזקפים אלפי בתים של תורה, שנבנו מאותם גדיי צאן קדשים. שהתחנכו בבתי ספר אלו" אומר אחד מתלמידיו, לימים סיפר רב העיר, כי באותם ימים ראשונים לא היה בית בו לא דפק למטרה קדושה זו של החינוך הטהור.
סדר יומו התחיל בחצות הלילה, כך לאחר תיקון חצות, שהיה עורך לא שח ולא דבר דברים בטלים. הוא היה יושב ועמל בתורה ועבודת ה', עד ליל המחרת. במשך היום, ישב מעוטר בתפילין, כשאת עניני רבנות העיר האפשריים, היה מנהל מבית הכנסת בוהותקן עבורו קו טלפון לשם כך. כולם ידעו שלמרות היותו רב העיר עיקר חייו הם התורה הקדושה וביתו הוא בית ה'. רבי שלום היה נוהג מאהבתו השלמות, להגיה דרך לימודו כל טעות, שנתקל בה. היתה לו ספריה גדולה מלאה היתה בספרים רבים מוגהים מתחילתם לסופם. ידע כל מחבר כי כשישלח את ספרו לרבי שלום הוא יקבלו לאחר זמן עם הגהות מרובות על כל ספרו.
תפלתו הייתה ממש כבן המתחנן לפני אביו וכעבד המבקש מלפני רבו היה מתפלל בדביקות ובהתלהבות ובערגה ובכיסופין לחוש את קירבת ה'. הוא עצמו היה מתאר בהתרגשות על אביו הגדול בתארו איך הוא היה אומר את שירת הים כל יום בהתלהבות ודביקות, עד שהיה יוצא אל מרפסת ביתו ומשקיף אל הים ומגביה את שולי בגדיו בתחושה אמיתית כאילו כעת ממש חוצה הוא בתוך ים סוף יחד עם כל בני ישראל, כך בכל יום ויום ממש. ואף הוא, כאביו, היה שר את שירת הים בתפלתו בהתלהבות מצרפה לתפילתו הנרגשת, שהייתה כפי שאמרו חז"ל כמונה מעות,גם בימים בהם היה חולה ותשוש, הוא קם במלוא ההתלהבות, כמו נער צעיר. זאת בנוסף להקפדתו הגדולה על ענין תפילת הוותיקין, והדרישה שלו ליסד' מניני וותיקין בכל אתר ואתר, ואכן מנינים רבים של "ותיקין" ברחבי הארץ יסודם בהררי קודש במה שעורר רבי שלום זצוק"ל. ידוע היה כי תפילותיו היו מתקבלות לפני אבינו שבשמים וברכותיו היו נשמעות. רבים ששמו הגיע אליהם הטריחו עצמם אליו ונהרו להתברך מברכות פיו. הם אכן זכו להיוושע אף בדרכים פלאיות בעקבות ברכותיו ותפילותיו. מקורביו מספרים כי רבי שלום היה מלומד בנסים ואף זכה לגילויים רבים בחלום, אולם הוא עצמו לא ייחס חשיבות לכך ותמיד תבע מעצמו עוד ועוד ליה בעבודתו בדבקות בתורה ויראת שמים צרופה וטהורה.
על קדושת כל היוצא מפיו, ורצון יראיו יעשה מעיד המעשה הבא:
היה זה כאשר נלחם הרב זצ"ל על קדושת העיר. כאשר אנשי זדון החליטו, מסיבות שבממון, להקים בריכת שחיה מעורבת בלב לבה של העיר עכו בצמוד לבית ספר חינוך העצמאי סמוך ונראה לביתו של הרב. באותם ימים הרב זצ"ל נלחם כאריה בעוז ובגבורה על חומת הצניעות והקדושה ודרש בכל תוקף, לבטל את התוכנית. אחרי שכל מאמציו עלו בתוהו, כאשר כל התחנונים נפלו על אזנים ערלות והמאבקים העלו חרס. נקט הרב בדרך האחרונה, מנהמת ליבו הטהור הוא האציל קללה נמרצת לבעלי הבריכה שכל חלומם הכלכלי ינפץ והם לא ירויחו מאומה מהענין. בעלי הבריכה שמעו את דבריו שנאמרו בלהט דקדושה וצחקו. הם ביהירות ועקשנות אופינית פתחו את הבריכה לשרות הצבור. זמןלא רב חלף, זרם הבאים התדלדל לבודדים בלבד והנהלת הבריכה נאלצה לסגור אותה על מנעול ובריח והמקום הפך לשממה מוחלטת, לאחר שנים מאותה פרשיה אומללה בהשתדלות חברי מועצת העיר החרדיים ומנהל בית הספר חינוך העצמאי הסמוך ועל אותו שטח המריבה של הבריכה נבנו כתות בית הספר של אגף הבנים.של החינוך העצמאי!
בשנותיו האחרונות, כאשר חלה ונחלש מאוד וקשתה עליו הדרך מביתו לבית הכנסת, נרכש עבורו קראון, שהועמד בצמוד לבית הכנסת וכך התאפשר לו להמשיך במנהגו, לישב בבית ה' כל ימיו חייו פשוטו כמשמעו בלי גוזמאות.באותן שנים, כאשר תש כוחו הוא היה מתאונן בפני מקורביו, כשהוא נאנח ואומר להם – "אוי, איפה הן השנים הטובות של צעירותי, שלא עבר עלי כמעט שבוע בלי סיום מסכת, איפה הם הימים ההם?" וחוזר לתלמודו… באותם שנים חלה רבי שלום, הוא שהה בבית חתנו (הראשל"צ הרב בקשי דורון זצ"ל) בחיפה, בהגיע חג הפסח הודיע הרב, שהוא חוזר לעירו עכו לבני עדתו. בני המשפחה ניסו בכל יכולתם להניא אותו מכך שכן חולשתו הייתה רבה והוא עדיין לא החלים ממחלתו. התגובה הייתה אופיינית: "וכי יכול אני להתחשב רק בעצמי? והלא שם ממתין הציבור ומחכה לעצה ולהדרכה…
בטחונו בה' היה באופן מופלא ביותר, אף בעתות חולי ומכאוב לא איבד את אמונו וביטחונו בבורא עולם. מופלא ביותר היה המעשה אשר אירע עימו בסוף ימיו היה זה כאשר הוא נתקף במחלה קשה רח"ל. לדעת הרופאים היו ימיו ספורים. אולם לפליאתם הרבה הוא החלים ממנה, וחי לאחריה עוד חמש שנים.
באותה תקופה קשה החליטו בני משפחתו לרמוז לו ולשאלו מה רצונו שיעשה עימו באחריתו, כיון שמעולם לא ציוה ולא דיבר על כך מאומה. חיכו הם לשעת הכושר, וכשזו באה הם ניסו לשאול אותו, התשדובה שנאמרה בצלילות היתה מדהימה
" מעולם לא חשבתי על כך, ואין זה מעניני מה יעשה באחריתי בינתיים כל עוד אני חי מוטל עלי תפקיד בעולם הזה" בני משפחתו שבאו במבוכה וחשו שלא בנוח לנוכח תשובתו אמרו לו כדי לפייסו ולהניח דעתו שכאשר הוא יבריא יתפרו לו חליפה חדשה שיכול להתהלך בה. והנה לפליאת כולם, למחרת היום ביקש הרב שאכן יתפרו לו חליפה חדשה , דבר שלא הסכים לו כל ימיו, עד שלמשפחה נדמה היה שזו משאלה בעלמא "אולי נזכה לקבל פני משיח צדקנו, ואם כן זקוק אני לשם כך לחליפה חדשה בה נקבל את פניו." אמר הרב, בני המשפחה ראו שאכן הוא איתן בדעתו והביאו למיטת חוליו חייט שבקושי רב הצליח לקחת את מידותיו של הרב החולה, תוך שהוא מודד ומשתאה לדעת מה לחולה אנוש זה ולחליפה חדשה.
ואכן נתפרה החליפה ולתדהמת הרופאים קם הרב ממטת חוליו וחי כאמור חמש שנים אח"כ בהן זכה ללובשה בחתונות נכדיו וכן בעשרות בריתות בהם שימש כסנדק…
מעניין לציין את נפשו הטהורה וכאבו על כבוד שמים שהתבטא בזמן עלייתה של ממשלת השמאל. המצב הסעיר את רוחו וטרד את מנוחתו, באותם ימים מי שנכנס לחדרו היה תיכף נשאל באת לבשר לי כי נפלה הממשלה שלוחמת בתורה?.
ברצותו לחזק את ידי מרן הגרא"מ שך זצ"ל במאבקו בממשלת השמאל ובשותפיה, הודיע לפתע באחד הימים למקורביו שהוא מבקש מאוד לנסוע לבני ברק להפגש עם מרן ראש הישיבה זצ"ל. מרן זצוק"ל הודיע שהוא מוכן בשמחה לקבל את פניו עוד באותו יום. ואכן כך היה והרב זצ"ל הטריח עצמו והוא כבן תשעים וארבע שנים חולה ותשוש נסע לבית מרן זצ"ל, כשהוא רתוק לכסא גלגלים וכך נכנס לביתו, כשמרן מקבלו בחביבות ובחמימות רבה. הרב אמר לו שהוא בא במיוחד כדי לחזק את ידי מרן במאבקו בממשלה הזאת ובגרורותיה. ושחייבים להפילה בכל דרך אפשרית. לאחר השיחה ביקש מרן זצ"ל את ברכת הרב זצ"ל וליווהו עד היציאה מביתו, הרב זצ"ל חזר לביתו שמח שמחה גדולה שהצליח לנסוע נסיעה קשה זו לעמוד לימינו של מרן זצ"ל במאבקו.
פזרנותו לצדקה הייתה עצומה ולשם דבר. במשך שנים רבות החזיק כולל של בני תורה על שם אביו זצוק"ל בעיה"ק ירושלים, ומלבד זאת תמך בעשרות רבות של חתנים בני תורה מכל רחבי הארץ וכן בשאר נצרכים ונזקקים רבים. אף את דירתו הדלה ציוה לתת אחר מאה ועשרים לצרכי צדקה.
מצוות החסד שקיים חרגו מגבול ההבנה והיכולת האנושית, ערימות של מכתבי תמיכה לנצרכים הציפו את ביתו הדל, כאשר מעולם הוא לא השיב שום מעטפה ריקם! פעם אחת נכנסו לביתו מקורבו עם אחד מבניו. הבן הביט סביבותיו בבית הרב, ולנגד עיניו נתגלה מחזה מפעים ומתמיה מדפים שלמים מתוך ארון הספרים של הרב היו מלאים המאות מאות מעטפות סדורות אחת ליד השניה, כך בארון וכך גם על גבי השולחן, מלבד מעטפות רבות, שהיו מפוזרות בסמוך לרב, ששכב חלש וחולה על מטרתו. הבן לא ידע את נפשו מרוב תמיהה, כל כך הרבה דברי דואר מקבל הרב לופס במשך השבוע? נכון, שהוא רב העיר, אבל עד כדי כך? כזה היקף של מכתבים? כשיצאו מבית הרב שאל הבן את אביו –כיצד זה שרב העיר מקבל כל כך הרבה מכתבים, מה הן ערימות המכתבים הללו? האב, כששמע את תמיהת בנו הצטחק ואמר: אין זה דואר רגיל. כל אלו הם בקשות לעזרה, שהרב מקבל מדי שבוע בשבוע! כשכאמור לא הייתה מעטפה שלא קבלה סכום כלשהו מהרב!
הוא עצמו חי את חייו בפשטות בל תתואר ממש, ואף מרצפות לא היו לו בביתו! כל עוד מכרו קרח הוא לא רכש מקרר, כל אורח חייו התנהל בהסתפקות במועט שבמועט, ולא מפני שחסרה לו פרנסה. אלא שמחמת שנטל לעצמו מעשר מן המעשר ואת כל שאר חילק לצדקה וחסד.
הייתה זו דמות אצילית עם הוד קדומים, של דורות עברו…
הרב שלום לופס זצוק"ל בדברי חיזוק:
הרב שלום לופס זצוק"ל: (התמונות מארכיון הרב שמעון חזן שליט"א)
עם מרן הרב שך זצוק"ל:
