המהר"ל מפראג התפרסם כבר בילדותו בקרב שלומי אמוני ישראל וגם בקרב גויי הארץ כילד פלאי. כישרונותיו וחדות לשונו עם ידיעותיו הרבות הקנו לו שם דבר כשרבים באים להנות מגאונותו ומשפר אמרותיו.
יהודים וגויים כאחד נהנו לבוא ולשוח עימו בדברי חכמה, כך שהילד הצעיר לימים כבר עמד גם מתוך ניסיונו על טיבו של העולם והאנשים המתהלכים בו.
פעם אחת התגלע וויכוח בין אנשי הכמורה לנציגי היהדות. כמקובל באותם ימים, היו עורכים מפעם לפעם, בעקבות אירועים שונים, ויכוחים ודיונים שהרבה מהם זלגו מהתוכן והכוונה המקורית והפכו להתנצחות על היהדות לעומת שאר הדתות.
באותה פעם החליטו המשתתפים ללכת ולשאול את פי הילד המופלא והמפורסם. הם באו לבית המדרש בדיוק כאשר עסקו הילדים בלימוד החומש בפרשת תולדות.
הצדדים החלו לשטוח את שאלותיהם וטענותיהם. יהודה ליווא הצעיר ישב והקשיב ולא אמר שום דבר. כאשר הם סיימו ביקש הינוקא הגאון לומר להם חידוש שעלה בדעתו כעת ממש מהפרשה בה הוא עוסק עכשיו.
התורה מספרת שכבר כאשר היו עשיו ויעקב בבטן אימם היה ברור לשניהם כל אחד להיכן פניו מועדות.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה". זה מפרכס לצאת לבתי מדרשות וזה רץ ומנסה לצאת לבתי עבודה זרה.
והשאלה ברורה, מילא יעקב פרכס ולא הצליח לצאת כיון שעשיו לא נתן לו, אבל עשיו מדוע היה צריך לפרכס? מדוע כשאימו עברה ליד בית הע"ז הוא לא קם ויצא? מי מנע ממנו?…
אלא שהתשובה ברורה, ענה יהודה הקטן בחיוך משמעותי, לעשיו לא היה עניין לצאת לבתי העבודה זרה אם יעקב לא יוצא יחד איתו, מה שווה כל העבודה הזרה אם אי אפשר במקביל להציק לאיזה יהודי… הוא ניסה לשכנע את יעקב לצאת איתו כדי שיוכל להקניט אותו ויעקב לא הסכים לכן הוא רק פרכס ולא יצא בפועל…
כך בלי להתייחס לגופו של וויכוח יצאו המקניטים בבושת פנים…
אין הדברים אמורים רק כלפי אומות העולם והצקותיהם לעם ישראל, גם בדורנו ניתן לראות אנשים שכל האידיאל שלהם עם כל הרעיונות העמוקים וכל הלאומיות משובבת הנפש, אין בהם ממש אם לא יהיה איזה לומד תורה להציק לו ולהקניט אותו… מה שווים כל הערכים אם אי אפשר בד בבד להטיל רפש על אותם הממיתים עצמם באוהלה של תורה.
הם בשלהם ואנו בשלנו, נצח ישראל לא ישקר!