לרבים השואלים מה לברר בעיקר בתקופת השידוכים, מרגלא בפומיה דמרן פוסק הדור רבי משה שטרנבוך שליט"א להשיב, כי שמע מפי רבינו החזו"א בשעה ששאלוהו איזו מעלה הבחור צריך לחפש ולבדוק היטב שנמצאת בכלה שמציעים לו, שיש לבדוק ולחקור שני דברים, ראשית אם היא זהירה בכיבוד אב ואם, ושנית אם איננה עקשנית. [שכן אם היא נכנעת ואיננה עקשנית על דעותיה, היא תלך אחר בעלה ותעשה כדעתו ברוחניות ובגשמיות].
דיבר רבינו על מה שבחורי הישיבות דהיום יש להם השגות בדרישותיהם, זה דורש חצי מיליון שקל וזה דורש מיליון שקל וכדו', ואמר שפלא הוא בעיניו על מה הם דורשים, וכי הם יודעים ש"ס כל אותם שדורשים חצי מיליון שקל, והרי הרבה מהם אינם יודעים אלא לעשות קוועטש בסברא.
והוסיף בדרך צחות על כל אותם שממתינים לקבל שידוך עם כסף רב, שאצלם החתונה הוא מ"ע שאין הזמן גרמא, שאין הדבר תלוי אצלם כלל בזמן, אלא ממתינים רק לאחד שיסכים לשלם להם דירה ואז מיד הולכים להינשא.
(הלכות והנהגות גליון פרשת תולדות תשפ"ג)
כי שמע מפי רבינו החזו"א איזו מעלה הבחור צריך לחפש בכלה שמציעים לו
אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ (כז, יב)
המשגיח דישיבת מיר, רבי ירוחם זצ"ל, היה מאריך גדול בתפילות שמונה-עשרה של ראש השנה ויום כיפור. ליל ראש השנה אחד האריך מאוד בשמונה עשרה, הבחורים היו כבר אחרי האוכל, לא נשאר אף אחד בבית המדרש.
רבי נתן וכטפויגל ז"ל, לימים המשגיח של ישיבת לייקווד, אמר לעצמו: אני חייב לשמוע מה הרב עושה אחרי כזו תפילת שמונה עשרה!
ניגש לבית מדרש. רבי ירוחם עדיין עומד שם, לבד, שקוע בתפילה. הוא התחבא כמובן, שרבו לא יראה אותו.
כשסיים רבי ירוחם את תפילתו, ראה רבי נתן שהוא מתיישב ליד הסטנדר, מתחיל להתנדנד, ובניגון של לימוד מוסר מצטט את הפסוק הזה: "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע", וחזר עליו כמה פעמים.
אחרי תפילת השמונה עשרה הארוכה הזו, הוא כביכול דיבר עם הקב"ה ואמר לו: "אולי ימשני אבי", היינו הקב"ה. אולי ימשש אותי ויבדוק את מעשיי, "והייתי בעיניו כמתעתע".
מיירדיג!
(הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן בהוצאת 'יפה נוף')
מרן הגרי"ש אלישיב הקפיד לא לאכול בפני אנשים
הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א, על קדושת עבודת האכילה: מרן הגרי"ש אלישיב הקפיד לא לאכול בפני אנשים, כמובא ברמב"ם (הלכות דעות ה, ב). ואכן אף בשמחות צאצאיו לא אכל בציבור. לעתים לגם שם כוס שתיה קלה, ואם היה זה מחוץ לעיר הגישו לפניו כוס תה.
שונה היה חג השבועות. פעם בשנה, לאחר תפילת מוסף, קיבל הנהגה מאביו כרב קהילת תפארת בחורים קיבל את ההנהגה מאביו, לערוך קידוש בביתו לכל מתפללי בית מדרשו, בשנים המאוחרות יותר, התקיים הקידוש בבית הכנסת, שם קידש ואכל בפני הציבור.
היה זה מחזה מפעים, אשר למדנו ממנו רבות בהלכות דרך ארץ. כל ביס נגס במתינות עד תומו, ולא כאותם האוכלים במרוצה, ולא מספיקים ליהנות מנגיסה אחת, עד שכבר נוגסים שוב במאכל, וכריסם מתמלאת לעייפה. היה נראה כי מקיים בזה בהידור "חציו לכם" כפי שנפסק בחג השבועות.
בעת שגלתה ישיבת מיר לשנחאי, התקיימה חתונה לאחד מבני הישיבה. באותה עת לא התקיימו שמחות רבות, וממילא הפכה השמחה לשיחת היום. המשגיח הגר"י לווינשטיין עורר את הבחורים לגדלות בני התורה והנאתם מהעולם הזה. ואמר להם: הבחנתי אתמול בחתונה, כי אלו שנהנו מהאוכל, היו רק הבחורים בני העליה, אשר אכלו במתינות ובדרך ארץ. ולא אותם בעלי הבתים אשר היו עסוקים במרדף אחר האכילה ולא נתנו ליבם ליהנות כראוי מהאכילה. מובן כי הדברים אמורים כלפי אכילה, וכלפי כל תענוגי העולם הזה, משום שהלכות דרך ארץ לא נועדו חלילה למעט את ההנאה, אלא להוסיף בהנאה. אם נתכונן קודם, נדע להעריך יותר את אשר לפנינו, ונבחין מה אנו טועמים, וממילא נהנה יותר.
(שואלין ודורשין תולדות תשפג)
המנהל אמר, גם לבני ברקים אין לי מקום, אז אתה רוצה שאחד שצנח פה מדימונה ייכנס לחיידר?!…
הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: הגאון הגדול רבי יהודה בויאר זצ"ל, זה דמות שיש הרבה מה לדבר על עמל התורה שלו.. הוא אמר לי פעם, אחרי שהוא קיבל את האירוע מוחי הראשון, שהוא בא אל רבו הג"ר חיים גריינימן זצ"ל ואמר לו עשיתי חשבון הנפש למה זה מגיע לי… שזו קפידה מן השמים, שהוא לא חושש לדעת הגר"א שאסור לחשוב בלימוד לפני ברכות התורה. מיד שהוא מתעורר הוא חושב בלימוד. זה החשבון שיצא לו… אמר לו רבי חיים גריינימן שהוא לא חושב כמוהו, ושיחפש דברים אחרים לתלות בהם (כנראה שהוא לא מצא דברים אחרים…) והוא גם לא מבין איך הגאון מוילנא בעצמו קיים את ההלכה הזו… איך אפשר להתעורר בלי לחשוב בלימוד?…
שאלו אותו במה הארכת ימים? (הוא נפטר בן תשעים) והוא אמר מגיל ארבעים [כשיכל] לא הסחתי דעתי מן התורה לרגע!. כעת אנחנו רוצים להגיע לבין אדם לחברו… היה אכפת לו מהשני, מהכאב של השני…
יש סיפור מעניין עליו שסיפר ת"ח נכבד שליט"א שפעם הגיע אליו שכן מדימונה לבית שלו הישן, והוא לא ידע איך לסדר את הילדים שלו בחיידרים, אז הוא הלך לבקש ממנו עזרה. הת"ח הנ"ל שאל את מרן הרב שך זצ"ל אם הוא מחוייב להשתדל בשביל השכן. אמר לו הרב שך, אם הקב"ה שלח אותו אליך הביתה ואין לו מישהו אחר – אתה צריך! הוא הלך לחיידר ודיבר עם המנהל, המנהל אמר, גם לבני ברקים אין לי מקום, אז אתה רוצה שאחד שצנח פה מדימונה ייכנס לחיידר?!… מה עושים, הולכים לרבי יודל בויאר. הוא היה יהודי מלא לב! הוא סיפר לו את הדברים, אמר לו רבי יודל, אני אלך למנהל! הוא הלך למנהל, כעבור חמש דקות הוא יצא ואמר הילד בפנים, אפשר להביא אותו.
זה ענין אותו מה הסוד… הוא נכנס למנהל, זה היה מנהל שאפשר לדבר אתו, והוא שאל אותו אני לא מבין, אני באתי והתחננתי אליך יותר מחמש דקות, ואתה אמרת לי שוב ושוב לא שייך לא שייך, והסברת לי גם למה. ור' יודל בא תוך חמש דקות אתה מסכים לו?! ואז הוא עוד היה אברך צעיר, עוד לא גאון עולם כמו שהיה בסוף ימיו… אמר לו המנהל, אתה דברת עם שכל אז עניתי לך בשכל. הוא בא ובמשך חמש דקות הוא בכה, אז מה אתה רוצה שנשמה יהודית תלך לאיבוד?!… ראיתי שזה בוער בו כמו אש – אני לא יכול לעמוד מול כאלו דמעות!
וזה אחד מהדברים שהם סגולה להצלחה – שיכאב לך ההצלחה של השני, שיהיה אכפת לך ממנו
(ארחות חיים וירא תשפ"ה)
בית הכנסת היה מלא מפה לפה, אנשים צבאו על החלונות והפתחים, גם עזרת הנשים היתה גדושה
וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (כז, ד)
הגאון רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א : מדוע יצחק הורה לעשו לשרת אותו ולהכין לו מטעמים לפני שייתן לו את ברכתו? הנה סיפור שיבהיר לנו את העניין:
הרב קלור מבני ברק התגורר בילדותו בוילנא, ירושלים דליטא. הוא סיפר שיום אחד הגיע ה"חפץ חיים" זצ"ל לעיר. כל בני המקום נהרו לבית הכנסת הגדול לראות את גדול הדור, לשמוע את דרשתו ולהתברך מפיו.
הרב קלור, שהיה אז ילד קטן, השתוקק אף הוא לראות את הצדיק. הוא ביקש מאביו רשות ללכת לבית הכנסת, אך האב סירב באמרו שאין זה אירוע מתאים לילדים קטנים. תהיה שם צפיפות רבה, הוא לא יוכל להקשיב לדבריו של הצדיק, וממילא לא תהיה לו תועלת מהשתתפותו בדרשה.
בית הכנסת היה מלא מפה לפה, אנשים צבאו על החלונות והפתחים. גם עזרת הנשים היתה גדושה בנשות ישראל הכשרות שבאו לראות ולשמוע את הצדיק. ה"חפץ חיים" דרש בפני הנוכחים והשמיע דברי חיזוק והתעוררות. לאחר שסיים את דרשתו בירך את כל הנוכחים באריכות ימים.
כשנודע הדבר לאביו, הוא חש צביטה בלב. אולי לא צדק כאשר לא אִפשר לבנו ללכת לבית הכנסת. הרי היה יכול לזכות בברכה מה"חפץ חיים"! וכי קלה היא בעיניך?!
לימים עלה הרב קלור לארץ ישראל והתגורר עשרות שנים בבני ברק. יום אחד, לעת זקנותו, הוא כינס את בני משפחתו ואמר להם: "אתם זוכרים את הסיפור על ה'חפץ חיים' שהגיע לדרוש בעיר מולדתי וילנא ובירך את כל הנוכחים באריכות ימים? ובכן, ברצוני לספר לכם כי לאחרונה נפטר היהודי האחרון שנכח באותו מעמד. הוא היה אז ילד קטן, בן גילי. למרות שאני עצמי לא זכיתי להשתתף במעמד, ברוך ה' אני חי וקיים, אחרי שכולם כבר נפטרו מן העולם. התדעו למה? כי שמעתי בקול אבי שלא התיר לי להשתתף בדרשה בגלל גילי הצעיר!"
ללמדך, שמעלת מצות כיבוד אב ואם גדולה ביותר ושכרה רב ועצום.
לפי זה תבואר בקשת יצחק לעשו בנו: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה", ומדוע? "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות", שזכות מצות כיבוד אב תעמוד לך ותחול עליך הברכה.
(מתוך ספרו של הרב מרגלית שליט"א, בהוצאת 'יפה נוף')