בהפטרה של פרשת השבוע, אנו לומדים דבר נפלא: "אהבתי אתכם אמר ה'", ואנו שואלים אותו "במה אהבתנו?", עונה לנו הקב"ה "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה', ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי".
נפלא מאוד. הקב"ה אוהב אותנו ושונא את עשו.
אבל על פניו, המילים הנפלאות והמרגשות הללו, כביכול אינן מחוברות לקרקע המציאות. הרי הנבואה הזאת נתנה לישראל ביד מלאכי, שהיה מאחרוני הנביאים.
מתי נאמרה הנבואה הזאת? עם ישראל עבר כבר גלות אחת והוא עומד לפני הגלות השנייה. הוא נמצא במצוקה נוראה, התחושה קשה מאוד: עשו יושב על זרי הדפנה, בהר שעיר במלון עשרה כוכבים, יש לו את הכוח להחריב לנו את בית המקדש, ואנחנו בידיים שלו מקווים שהשתדלנות תצליח והחורבן יידחה עוד קצת.
הקב"ה מנסה אמנם להרגיע אותנו: אתכם אני אוהב, ואת עשו אני שונא, יבוא יום ועוד תראו את זה, לכם יהיה עוד בית מקדש ואילו כל עריו ונחלתו של עשו יהפכו לשממה – אבל זה ממש לא מנחם את ישראל: הם לא רוצים לחכות אלפיים שנה! הם רוצים לראות היום "במה אהבתנו".
במעשה שסיפר כ”ק מרן אדמו”ר מלעלוב שליט”א
אני מבקש לפתוח במעשה שסיפר כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, סיפור ששמע מעד נאמן על יהודי חרדי בארצות הברית בשם מנחם שמואל בן טויבע:
היהודי הזה נשפט למאסר של שמונה וחצי שנים בכלא בארה"ב. התנאים בכלא באמריקה קשים בהרבה יותר מאשר בכלא בישראל, והאסירים נמצאים שם בתנאים מגבילים וקשים מאד.
אחד החוקים קובע, שגם דברים שמותר לאסיר להחזיק בחדר – אסור לו לשאת אותם עליו כשהוא יוצא מחדרו לחצר להפסקה. האסירים עוברים חיפושים בכיסים, שצריכים להיות ריקים לחלוטין.
ביום מן הימים ערכו חיפוש בכיסיו ומצאו באחד הכיסים בול דואר. הוא הועמד למשפט, והשופטים חמורי הַסֶּבֶר גזרו את דינו: ארבע-עשרה ימי כליאה בחדר. זאת אומרת שגם את הכמה דקות שנותנים לאסיר לצאת לחצר לראות את אור השמש שללו ממנו.
המשפט התקיים ביום שישי, סמוך לשקיעה, ומשהסתיים הורה לו השופט: "חתום כאן על הטופס שאתה יודע על מה קיבלת את העונש, ואתה מקבל על עצמך את פסק הדין".
היהודי הביט מבעד לחלון וראה שהשמש כבר שקעה. הוא אמר לשופט: "אדוני השופט! אני מתנצל בפניך! היות ואני יהודי, ואצלנו עכשיו שבת – אינני יכול לחתום"…
השופט התמלא זעם: "אין דבר כזה! בכלא כאן יש כללים! כשתהיה מחוץ לכלא – תהיה יהודי! כאן עליך לחתום!". והיהודי בשלו: "אדוני השופט, תעשה מה שאתה רוצה. אני לא חותם"!
"אם אתה לא חותם, בסיום ארבע-עשרה ימי הכליאה בחדר, הנך נידון לשלושים יום צינוק". נורא ואיום.
השופט הבין שליהודי לא יהיה נעים עכשיו לשבור את המילה שלו ולחתום בפניו, ולכן נתן לו דרך אלגנטית "לרדת מהעץ". הוא פנה אליו ואמר: "אני יוצא לכמה דקות. הטפסים כאן על השולחן. אני מקווה שלכשאחזור אראה אותם חתומים".
כשחזר, וראה שהטפסים לא חתומים, רעם: "מדוע לא חתמת?" והיהודי השיב: "אדוני השופט! אצלי זה לא עניין של כבוד. היום שבת, ובשבת אני לא חותם".
השופט התמלא קצף: "ארבע-עשרה ימי כליאה בחדר סגור, ובסיומם שלושים יום צינוק".
באחד הימים, בעודו מרצה את ימי הכליאה, שמע צעקות נוראות בוקעות מבחוץ, אך הוא לא יכול היה, כמובן, לקבל כל מידע מהנעשה בחוץ. הוא סגור הרמטי בחדר ורק פעמיים ביום נפתח סדק צר בדלת, דרכו מכניסים לו אוכל.
הסתיימו ארבע-עשרה הימים
הסתיימו ארבע-עשרה הימים. הדלת נפתחה, נתנו לו כמה דקות להתאוורר לפני כניסתו לצינוק. והנה הוא פוגש בחוץ את אחד האסירים, כושי ענק מפחיד, שהתעניין היכן היה? הוא סיפר לכושי שבמשך ארבע-עשרה הימים האחרונים הוא היה כלוא בחדרו, והכושי אמר לו: "דע לך! אלוקים שלך אוהב אותך"! והכושי סיפר:
"לפני כמה ימים לבטח שמעת צרחות. דע לך! אחד מהחברֶה כאן, שונא יהודים, הסית כמה אסירים נגדך. כביכול אתה גנב, כמו כל היהודים הגנבים. והיות והוא קיבל כמה מאסרי עולם, לא היה לו מה להפסיד, הוא החביא בתוך בגדיו סכין, הגיע איתו לחדר האוכל, ורצה לטפל בך. הסוהרים חשדו בו וביקשו לבצע בדיקה בבגדיו. הוא התנגד וניסה לתקוף אותם, והם הגיבו בירי שנטרל אותו לתמיד. זה פשר הצרחות ששמעת.
"אני רואה שאלוקים אוהב אותך, ושלח אותך לארבע-עשרה ימים למאסר בחדר כדי להציל אותך! לא סתם קיבלת ארבע-עשרה יום – אלוקים רצה לשמור עליך. מהיום אני כאן שומר עליך! אתה מקבל את החסות שלי! אבל אני מבקש ממך שתלמד אותי אמונה"… עד כאן הסיפור.
אמר האדמו"ר מלעלוב: אדם חוטף מכה. עולמו חשך בעדו. עליו לדעת: הקב"ה מעמיד אותו בניסיון כדי שיוכל לרכוש הצלה. אין אפשרות לקנות גדלות עם דברים קטנים. לאותו יהודי היו לבטח התלבטויות, חשבונות. הרי בצינוק הוא לא יוכל להניח תפילין… אבל כנגד זה היה חשבון אחד פשוט: שבת היום! אני לא מוותר! וככל שהניסיון קשה יותר, מורכב יותר, כן ניתן לרכוש באמצעותו קניינים גבוהים ונעלים יותר.
את כל מסכת הגלגולים הקשה הזאת
חייו של יעקב אבינו היו מורכבים, מלאי ניסיונות. עשו אחיו שונא אותו ומבקש להורגו. הוא נאלץ לברוח מפניו לבית לבן. שם, בגיל מבוגר ביותר, הוא נכנס לשידוכים. את שידוכיו עליו להשיג דרך עבודת כפיים מאומצת, ודרך כל הרמאיות של לבן, שהחליף לו את רחל בלאה, ולחיות עשרים שנה במחיצת זה שביקש לעקור את הכל.
למה יעקב היה צריך לעבור את כל מסכת הגלגולים הקשה הזאת?
התשובה: כי יעקב, אבי האומה היהודית – מיועד לדברים גדולים! דברים גדולים רוכשים עם ניסיונות גדולים! דברים גדולים קונים עם קשיים!
עם ישראל מיועד לגדולות. עם ישראל נועד לחיות בעולם בו יכירו וידעו כל יושבי תבל בגדלותו וברוממותו. כולם ישרתו אותו! אי אפשר לקצר תהליכים, אי אפשר לזכות לזה "במזומן". העולם נמצא בתהליך מובנה, על ידי בורא עולם, כדי שיגיע בסופו של דבר לייעודו. צריך לעבור אלפיים שנה של גלות כדי להגיע ל"כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת" ולתשובת ה': "כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס".
אמנם כרגע זה נראה שהם גדלים וצומחים ואנחנו כביכול "באדמה", אך אל דאגה! הקב"ה מייעד אותנו לגדולות! כך הוא המהלך: מקשיים – צומחים! אי אפשר לקנות דברים גדולים בקלות.
בנסיון השיא של אברהם נאמר
חומש בראשית לכל אורכו מתעסק עם ניסיונות, יש שלא עמדו בהם והמיטו עליהם ועל העולם כולו אסון, ומי שעמד כמו נח מול העולם כולו שרד, למעלה ממנו אברהם שהתנסה עשרה ניסיונות שכל אחד טומן בחיקו אכזבה קשה יותר, הוא מצטווה לעזוב את כל עברו לארץ עלומה אך שם יקבל את כל הטוב, יעשה לגוי גדול, יתברך בממון בגדלות ויהיה מקור הברכות, אך מיד בהגיעו לשם לא רק שלא התקיים כלום הוא אף נזקק לגלות שוב למצרים בעקבות הרעב, הירידה למצרים היתה מלווה באיום מוות ושרה נאלצת לומר שהיא אחותו, זה לא עזר לקוחו אותה לבית פרעה… וכך פעם אחר פעם העמידה בניסיון לא היטיבה איתו לבטח לא במיידית. אבל לכן זכה ליטול את שכר כל הדורות שלפניו. וממנו עם ישראל, עם מקבלי התורה.
בנסיון השיא של אברהם נאמר: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה… קח נא – אין נא אלא לשון בקשה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש (סנהדרין פט): (רש"י)
התמיהה ברורה, אברהם אבינו עובר כבר תשעה ניסיונות קשים מנשוא, וכמו שכבר הארכנו במכה מקומות, מה שייך לומר שאין בהם ממש, מה ניסיון העקידה יגלה על כל שאר הניסיונות שיש בהם ממש?
שמעתי מהג"ר יחיאל נוביק שליט"א מעשה שסיפר הרב וולרשטיין שליט"א מארה"ב.
מעשה היה בארה"ב, עם גוי אזרח שומר חוק ונאמן לארצו, שבנו היחיד הפך ל'היפי'. – אותם קבוצות אנשים זרוקים שלא איכפת להם מעצמם, הולכים מרושלים ישנים ברחוב וחיים בלי שום משמעות ומשמעת עצמית…
בימים ההם זה עדיין היה בושה לכל אבא נורמלי שבנו נפל להתנהגות חסרת עול שכזאת, וכך אצל האבא הזה, כמה שניסה הוא ורעייתו להחזיר את הבן למסלול רגיל הבן הלך והתרחק מהם יותר, עד שעזב את ארה"ב ונסע לאפריקה, ואף לא טרח לעדכן את הוריו היכן הוא נמצא, ואם הוא חי בכלל.
עברו שנים והבן לא מגלה בכלל סימן חיים
עברו שנים והבן לא מגלה בכלל סימן חיים, ההורים בכו וכאבו אבל די התייאשו ממציאתו. שלושים שנה חלפו להן, ובינתיים האבא עושה כמה עסקים מוצלחים והחל לטפס בסולם העשירות. ביום מן הימים קיבל האב התקף לב, הוא הובל לבית חולים פרטי, עבר ניתוח לב ובסיכומו מגלים לו הרופאים שמצבו לא מן המשופרים כלל… והוא הסיק את המסקנה המתבקשת.
הזמין האב את עורך דינו וביקש לכתוב צוואה. את רכושו הוא רוצה להעביר לארגוני צדקה… כמובן ש'עזר מציון' לא נכלל בארגונים שלו, הוא בחר בארגוני צער בעלי חיים, או ארגוני הירוקים שממחזרים פסולת בקפדנות רבה…
הארגונים קבלו את ההודעה וכמובן שכל אחד מהם הכין חומר שכנוע, פרוספקטים אלבומים ומצגות, הכינו אנשי יח"צ וכדו', והגיעו ביום המיועד.
הם ישבו סביב שולחן עגול, כל אחד מציע ומראה את גודל המוסד והתועלת, המאזנים הכספיים נפתחים, והעשיר המופלג מורה לעו"ד לרשום לזה מיליון דולר ולשני עשר מיליון…
יומיים לפני אותה אסיפה של כתיבת הצוואה, אחד ממכריו של אותו שמחזיק עסקים באפריקה, ישב במסעדה באפריקה, והנה הוא רואה מולו אדם שפניו מזכירים לו מישהו מוכר. הוא פונה ושואל האם לא קוראים לך ג'וני? והלה עונה אכן כן, האם נולדת בשכונה פלונית בארה"ב והוא עונה תשובה חיובית.
מספר לו איש העסקים כמה הוריו מתגעגעים אליו ושהם כבר ממש התייאשו מקיומו, הזיכרונות החלו עולים וצפים, והדמעות נשפכות על פניו, הוא נזכר איך הוריו נתנו לו חיים טובים והוא בפזיזותו עזב אותם וכל כך הכאיב להם…
הוא רכש כרטיס בטיסה הראשונה לארה"ב, ואחרי כל העיכובים והשהיות, הוא מגיע לבית הוריו, שכמובן כבר אוכלס על ידי דיירים אחרים משום שאביו התעשר ועבר להתגורר בבית רחב ידיים בשכונה יוקרתית…
התחיל הבן לצעוק
אחרי בירורים הוא הגיע לשכונה הנוכחית בה מתגוררים הוריו, הראו לו את הוילה של ההורים, אבל כשנקש בדלת, הודיעה לו המשרתת שהאבא מאושפז בביה"ח, והאם סועדת אותו.
הוא ממהר לנסוע לביה"ח, מבקש להיכנס לחדר אבל הרופאים עוצרים בעדו, הוא לא מוזמן לאסיפה המיוחדת המתנהלת כעת בחדרו של החולה הנוטה למות.
התחיל הבן לצעוק, מה פירוש אני לא מוזמן? אני בנו של המאושפז, וכך פותחים בוויכוחים עד שהאבא שומע את הקולות ומבקש לדעת מה הצעקות בחוץ.
כשהוא שומע שיש שם מישהו הטוען שהוא בנו, הוא מבקש להכניס אותו מיד, הפגישה מרגשת מאוד, והם מתיישבים בשולחן צדדי, הבן שואל אותו "אבא מה אני יכול לעשות עבורך?"
והאבא, אמריקאי שורשי, אומר לו: "אני רוצה לאכול אתך פיצה כמו שאכלנו פעם יחדיו"…
הבן מזמין פיצה והם יושבים יחד ומתרפקים על החיים של לפני למעלה משלושים שנה… ובסיום שואל שוב הבן: "אבא מה אני יכול לעשות בשבילך?"
והאבא – תקרא לעורך הדין, והוא מבקש ממנו לערוך צוואה חדשה ולכתוב, "אני… מוריש את כל רכושי ונכסיי לבני יחידי ג'וני".
אנשי הארגונים ראו שהכסף נוזל להם בין האצבעות, הירושה הולכת לטמיון, אחד מהם קם ולחש באוזני האב: סלח לי, נכנס כאן אדם וטוען שהוא בנך, לא ראית אותו שלושים שנה מי אמר שזה הבן שלך?!!
האב לא שם לב לדבריו, הוא ממשיך בשלו, ואז השאלה מצד הבן מגיעה בפעם השלישית: "אבא מה אני יכול לעשות בשבילך?"
האבא מיישר עיניו לתוך עיני בנו ואומר לו: "קום, תוציא את הצוואה מהכיס שלי, אותה צוואה שבה כתבתי שאני מוריש לך את כל אשר לי, קרע אותה לגזרים, זרוק את הגזרים לשירותים ותוריד עליהם את המים…", והבן קם ומבצע את בקשת אביו.
או אז פונה האב אל ראשי הארגונים ושאל: אם הייתי מבקש מכם לאחר סיום הצואה לקרוע את הצואה הייתם קורעים אותה?
אין תשובה…
"הוא כן קרע את הצוואה", מכריז האב בגאווה, "הוא הבן שלי!!!".
אברהם אבינו מתנסה בתשע ניסיונות קשים מאוד, אמנם אברהם גילה שיש לו דבר אחד שהוא חפץ להשיג מעבר לכל דבר בעולם, הקב"ה אומר לאברהם אבינו אחר מלחמת המלכים "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אלה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר".
הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו "שכרך הרבה מאוד" האם יש לנו שיעור מה פירוש שכר של הקב"ה? מה פירוש שכר רב, ומה פירוש שכר רב מאוד, הרי מדובר כאן על עולם הזה ועולם הבא לנצח נצחים, ועם כל זה טוען אברהם אבינו לעומתו: "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", איזה מן טענה זו מה תתן לי – כלומר אינך נותן לי כלום שהרי אני הולך ערירי מה פירושם של דברים?
אומר מרן הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד זי"ע: אברהם אבינו שומע אמנם מהקב"ה ששכרו הרבה מאוד אבל האם האדם בא לעולם בשביל לקבל שכר? ברור שלא! האדם בא לעולם לעשות תפקידו בשלמות, אומר אברהם אבינו להקב"ה תפקידי המרכזי הוא "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות מצדקה ומשפט" אם אנכי הולך ערירי אין לי למי להעביר את האמונה הלאה, אין מי שימשיך זאת בעולם, למה אם כן אני חי?!!
הדבר היחיד שהוא מבקש! לא עשירות, לא כבוד, לא הצלחה, לא ברכה, לא בתים ועבדים ושפחות. הוא רוצה בן!
זה עדיף לו מה"שכרך הרבה מאוד" של הקב"ה.
בכל הניסיונות ישנה הבטחה לאחר מכן שהוא עתיד להוליד ילדים, פעם הם כעפר הארץ ופעם ככוכבי השמים, אבל הצד השווה של ניסיונו האלו יהיה מטרה שתתגשם, הצוואה בידו!
וכאן אומר לו הקב"ה, קח את בנך יחידך והעלהו לעולה. ואברהם משכים בבוקר והולך לעשות זאת בשמחה – – –
זאת קריעת הצוואה הנצחית שלו!!!.
מכאן ליישום ההבטחה הגדולה: "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:
לע"נ אבי מורי ר' נתן ב"ר יחיאל מאיר זצ"ל וזוגתי מרת רבקה ב"ר יהודה ע"ה