בשבת קודש פרשת לך לך תשע״ו ביקשו מתפללי בית הכנסת משכנות יעקב בבני ברק מהמשגיח הגה"צ רבי אברהם פולק זצ"ל לומר דברים אודות החזון איש לרגל יום הזכרון הס״ג, וכה היו דבריו (מובאים בחלקם):
ברשות חכמי ועמלי התורה מתפללי ביהכ״נ, הנני ניגש באימה וביראה, בחרדה ובהכנעה, להביע דברי הערכה אודות האי גברא רבא הגאון והחסיד האמיתי החזון איש זצ״ל.
אינני ראוי לשרטט את דמותו המופלאה, כי לא זכיתי להמנות בין תלמידיו, וגם לא הייתי בין בני ביתו המקורבים אליו, הייתי רק תלמיד ישיבה מן המנין, אשר פנה אליו בשאלות שונות, מספר שנים. ע״כ תמה אני על עצמי היאך אני הקטן מעיז להשמיע את דעת התורה שלו ובפרט בפני גדולים וטובים ממני?!
הנני לומד זכות ע״ע בהסתמך על דבריו של החזו״א זצ״ל בעצמו, באגרת ס"ב ח"ג שיש לעמלי תורה לאמיתתה כח רוחני להשפיע שפע של קדושה וטהרה, הממלאים את כל חלל העולם ואפילו בדרך בלתי ישירה מצילים את הילדים והמבוגרים מהרהורי עבירה וכפירה, וממילא תהיה תועלת גדולה בסיפורים ממנו.
אין בכוונתי לספר ״מופתים״ ואף לא את גדלותו בעמל התורה ורוממות נפשה, ברצוני להשמיע גם לאחרים את תשובותיו המחכימות לשאלות הזמן של בני תורה.
היה זה בחורף תש״י ואני לומד בישיבת סלבודקה קרוב לשנתיים. הוריי ע״ה הגיעו לארץ ישראל ולא היה ביכולתם להשיג דיור ופרנסה הולמת, במקום החדש. חשבתי לבקש רשות מהנהלת הישיבה לעזור להם במשך 5-6 שבועות להסתדר.
פניתי אל מורי ורבי הגאון ר׳ יצחק אייזיק שר זצ״ל ואמר לי שדעתו נוטה להסכים, כי אין בזה ביטול תורה, אבל הוא מסופק אם אין לחשוש לדעת הרב בעל התניא בה׳ ת״ת פ״ג א׳ וז״ל ״כל מי שדעתו וכח זכרונו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע״פ לא ישא אשה (וכל מ״ע שאי אפשר לעשות ע״י אחרים נכללים בזה) עד שילמד תחלה תורה שבע״פ כולה, שהן פירוש כל התרי״ג מצוות בתנאיהן ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים ואח״כ ישא אשה״… עכ״ל.
כי לדעתו של הרב, רק מצות לימוד התורה הנלמדת מהפסוק והגית בו יומם ולילה, נדחית מפני מ״ע שא״א לעשות ע״י אחרים ולא מצות ידיעת התורה דעדיפא מינה״, מורי ורבי הפנה אותי לבקש את הכרעת החזו״א זצ״ל.
תשובת החזו״א היתה ״הלא זה טבעי שהבן נוהג כך״.
חזרתי עם התשובה למורי ורבי, אשר הסביר לי שכוונת החזו״א לא היתה ללמדני את טבעם של הבנים, אלא שההלכה היא שכל דבר שמקובל שהבנים עושים להוריהם אין בזה ביטול תורה.
לאחר שהורי ע״ה התישבו בב״ב בשכון ה׳ הייתי אוכל את סעודות השבת בביתם, בקשוני כמה שכנים צעירים עובדים, קרובים לנוער המזרחי, ללמוד איתם בשבתות לימוד תורני, קבענו ללמוד בליל ש״ק את הקדמות הרמב״ם ובצהרים ללמוד את פרק אלו מציאות, השעורים התקיימו בביכנ״ס פא״י בשכונה.
והנה פנה אלי אחד המתפללים מספר פעמים שאין ללמוד איתם תורה כי הם בגדר של ״תלמיד שאינו הגון״ בגלל שהם מבקרים במועדון של המזרחי שאינו מקום כשר.
פניתי אל החזו״א זצ״ל והורה לי להמשיך, והסביר לי שהם אינם בגדר של תלמידים שאינם הגונים. הכוונה בתלמיד שאינו הגון הוא כאשר היה בימי חז״ל שכל אנשי היישוב הלכו לשעורי רבם מרצונם ללמוד תורה, והנה קרה שאיש אחד מהמשתתפים לא רצה ללמוד אלא שהלחץ החברתי – בשפה שלנו – מחייב אותו להשתתף בשיעור נגד רצונו, זהו התלמיד שאינו הגון, אבל אותם הצעירים אשר בקשו מיוזמתם ורצו ללמוד, אינם בגדר של תלמיד שאינו הגון . ויעץ לי לעורר אותם ביראת שמים ואמונה. כאשר אמרתי לו שאנו לומדים את הקדמות הרמב״ם היה מרוצה.
(ע"פ עלון נפש אברהם)