הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: רבי שלום שבדרון זצ"ל אמר: ישנן שתי מצוות שאדם עושה בשמחה גדולה ומיוחדת- לימוד תורה בחשק, ואם מצליח ומקיים חסד מיוחד, גם זה נותן לו סיפוק רב. בדוק ומנוסה. והמציאות הטבעית הזו, רמוזה במילים הללו: "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", היינו: שני הדברים הללו- תורת חיים ואהבת חסד- יש אור ה' מיוחד וממילא הוא מביא סיפוק ושמחה.
את שניהם ראו בחייו של ראש ישיבת פוניב'ז זצ"ל: עמל התורה ושקידה עצומה מתוך שמחה אין קץ, וגמילות חסדים בעמל רב.
אספר סיפור. הרבי מקרלין זצ"ל, שכיהן כאדמו"ר לפני השואה בא לבקר את רבי חיים עוזר זצ"ל מוילנא. הרב לא היה בבית, והוא הלך אליו לבית המדרש. דברו יחד בצידי בית המדרש בדברים העומדים ברומו של עולם. לפתע הגיע אברך צעיר ניגש אליהם ושאל: "היכן נמצא בבית המדרש ספר פלוני…?" רבי חיים עוזר הדריך אותו כיצד להשיג את הספר במדף ההוא. האברך נפרד ומיהר לקחת את הספר.
אמר הקרלינר רב'ה: "כזו חוצפה? וכי אינו רואה שעומד כאן גדול הדור, האם אין לו את מי לשאול אודות הספר?!…"
אמר לו רבי חיים עוזר זצ"ל: "אתם יכולים להיות בטוחים שהוא כל כך שקוע בלימוד, שאינו יודע בכלל עם מי דיבר, תברר ותיווכח שצדקתי"… התפלא הקרלינר רבי: כיצד יכול להיות כדבר הזה? הלך לברר, והתברר שאכן כך ממש, אותו אברך היה כל כך שקוע בלימוד, שלא ידע עם מי דיבר ולא ראה כלום.
ככה? אמר הרבי לעצמו, לכזה אברך אני זקוק כראש ישיבה בישיבתנו- ישיבת קרלין. ואכן הרב שך הוכתר כראש ישיבת קרלין….
(מתוך 'יחי ראובן')
התפלא הקרלינר רבי: כיצד יכול להיות כדבר הזה?
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: פעם שאלו את הרה"ק ה'אהבת ישראל' זי"ע, מהו זה שאומרים שהשידוך בידי שמים, והרי יש לו שונאים, והם עומדים ומקלקלים לי את השידוכים, ענה הרה"ק, אכן, הכל מן השמים, אלא אם השידוך באשערט (הגון וראוי) ישלחו מן השמים את המחותנים אל האוהבים, והם יאמרו עליך כל הטוב, ואם לאו יגיעו אל השונאים והם יורידו את השידוך.
פעם קבל איזה 'מחותן' בפני ה'פני מנחם' כי זה לאחרונה לקח 'חתן' לבנו והכל 'מכרו לו כי החתן הנו ממש 'רבי עקיבא אייגער', ועתה משנגמר השידוך נתברר לו שלא מיניה ולא מקצתיה – לא רעק"א שבדור הקודם, ולא בדור הזה, לא תלמיד חכם ולא בן תלמיד חכם, כי אם כמעט עם הארץ גמור… (תחת מה שאמרו לו כי הוא 'נודע ביהודה' נתברר שהוא 'נודע בגויים').
נענה הרה"ק ואמר, הנה בבוא העת והזמן לגמור השידוך עם 'בת פלוני לפלוני' שהוכרז ארבעים יום קודם יצירת הוולד. נוטל הקב"ה את ה'שכל' מהורי המדובר, שלא יזיקו ולא יפריעו את הדבר מלבוא לידי גמר, ורק לכן הצליחו לפתותך בקל ש'חתן דנן' הנו רעק"א בכבודו ובעצמו… אמנם כעת משנגמר השידוך החזירו לך את השכל במתנת חינם מן השמים, וכי על זה דווה לבך, אם היה עדיפא לך להשאר מבלי שכלך… ימלא פיך תהילתו על שחזר אליך שכלך בשלימותו
(באר הפרשה תשע"ט)
במסגרת פעילותי אני נכנס לבתים רבים באשדוד וגלילותיה, ואותם האנשים 'בתיהם קבריהם'.., אני מבקש מהרבי ברכה
לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים (כד לא)
אביו חורגו של הגה"צ רבי ירחמיאל קראם, ר' מנחם גולדשטיין זצ"ל, היה מראשוני המתיישבים בישוב 'טלז סטון'. מקום ישוב פסטורלי ושקט, והכי חשוב, קרוב לירושלים ולמרכז. עקב מעלותיו הרבות, היו באים אדמו"רים רבים לנופש ומנוחה במקום ישוב זה.
אחד המיוחדים שהיה מגיע להתארח בבית ר' מנחם גולדשטיין הוא כ"ק האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' מגור זצוק"ל. הוא אהב את ביתו הגדול והמרווח של ר' מנחם, ובסלון ביתו אף היה מקבל קהל מצומצם שבא אליו לעצה וברכה בימי שהותו ב'טלז סטון' פעם כשהגיע רבי ירחמיאל קראם לבקר את הוריו והאדמו"ר התארח בביתם, נכנס לבקש ברכה על עצמו.
עם כניסתו חייך אליו האדמו"ר שהכירו ושאלו: 'מה קורה עם הפעילות'?
ענה ר' ירחמיאל: 'ברוך ה' שנותן כוחות לסדר עוד ועוד ילדים במוסדות תורניים. אולם הפעם בא אני בבקשה אל כבוד קדושת האדמו"ר':
'היות ובמסגרת פעילותי אני נכנס לבתי חילונים רבים באשדוד וגלילותיה, ואותם האנשים 'בתיהם קבריהם'… (כך התנסח ר' ירחמיאל), אני מבקש מהרבי ברכה שלא אנזק חלילה בראיות אסורות ואזכה לשמור על קדושת עיני'.
ענה לו ה'לב שמחה' בזה הלשון: 'כתיב: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', לכאורה היה צריך להיות כתוב איפכא, 'אחרי עיניכם ואחרי לבבכם', שהרי כבר דרשו חז"ל 'העיניים רואות והלב חומד'? 'אלא', ענה הרבי, 'כנראה שמה שהלב אינו רוצה לראות, אף העיניים לא יראו'…
'חזק את לבבך וממילא העיניים לא יראו שום דבר איסור חלילה'.
(מתוך הספר 'ירחמיאל')
רבי חיים צחק, מה יעזור שתתן לי, אני לא יודע מה לעשות עם זה…
הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: נפגשתי עם הגאון ר' אליהו מן, ובקשתי ממנו לספר לי סיפור מעניין על מרן שה"ת רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. וסיפר לי שבא יהודי לרבי חיים ואמר לו, אני רוצה להיות ה'רייכמן' של הדור הזה. שאל אותו ר' חיים, מה זה 'רייכמן' של הדור הזה?… אמר לו היהודי, רייכמן – נתן לרב שך פינקס צ'קים שרק חתום למטה, ואמר לו – תתן את זה למי שאתה רוצה, וכמה שאתה רוצה… גם אני רוצה – אמר היהודי – שיהיה לי הרבה כסף, ואני אוכל לעשות את זה עם הרב…
רבי חיים צחק, מה יעזור שתתן לי, אני לא יודע מה לעשות עם זה… תן את זה להרב מן, הוא יודע מה לעשות עם זה… ואח"כ אמר רבי חיים, אם כבר יש לך מושגים לבקש עשירות בשביל להיות מחזיק תורה גדול, אז למה אתה לא מבקש כבר להיות כמו החפץ חיים?… אמר לו רבי אליהו מן שעמד בסמוך – תפסת מרובה לא תפסת… אמר ר' חיים – טוב, אז כמו החזון אי"ש…! [החפץ חיים זה דור אחר, החזו"א זה כבר הדור שלנו…] ומוסיף הרב מן, שכמה פעמים רבי חיים אמר לו, שהשאיפה של בחור בדור שלנו שצריכה להיות היא – להיות כמו החזון אי"ש! ואין מי שמבין יותר טוב מה זה חזון אי"ש – כמו ר' חיים קנייבסקי. הבה ונחשוב לרגע: מה זה באמת להיות כמו החזון אי"ש?… ישנה הגדרה מאד מעניינית של מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א: הוא אמר את זה גם על רבי חיים מבריסק, אבל על החזו"א הוא אמר את זה בהיכרות אישית.
רבי חיים מבריסק – יש תמונה שלו, ובתמונה הוא נראה זקן כמו יהודי בן תשעים. אבל רבי חיים בריסקער נפטר די צעיר בגיל שישים וחמש (!) רק כיון שהעמל שלו היה כ"כ גדול, והוא מיצה את כל כוחותיו, הוא היה נראה באמת זקן. החזון אי"ש – אמר ר' דב לנדו – הוא היה אדם שמיצה את הכחות שלו עד תום!
ידוע הסיפור שסיפר הג"ר שמריהו גריינימן, שפעם אחת החזון אי"ש ישב ולמד, ולפתע שמעו קול נפילה מחדרו. מיהרו לחדר וראו את החזון אי"ש שרוע על הרצפה. נבהלו ושאלו אותו אם לקרוא לרופא. אמר החזון אי"ש – זה לא כלום פשוט טעיתי בשיקול הדעת… תמיד אני לומד עד שנשאר לי כח רק בשביל להגיע על המיטה. היום טעיתי בשיעור הזמן הזה… חשבתי שיש לי יותר כח ולא היה לי, אז נפלתי… לא קרה כלום…
הגאון ר' גדליה נדל אמר, למה פעם היו יותר למדנים מהיום? לא רק בגלל שפעם למדו יותר שעות – אלא בגלל שפעם למדו עם ריכוז של מאה אחוז רק בלימוד! היום רק קצת אחוזים בלימוד, וכל השאר – חושבים על הרבה דברים נוספים…
תנצל את הכוחות – עד תום, זה חזון אי"ש ולזה צריכים לשאוף! וכ"א שינצל עד תום – יגיע הרבה…
(ארחות חיים- תשפ"ג)
אם המצב שלפני המלחמה היה נמשך עוד שבועיים, היה כל עם ישראל חוזר בתשובה
הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל:
לפני מלחמת שת הימים, עם ישראל היה נתון בפחד נורא, כאשר חמשה צבאות ערב התאגדו לחסל חלילה את עם ישראל. מי שהתרברב יותר מכולם, ואיים לזרוק את כל היהודים לים, היה נאצר שליט מצרים. עם ישראל על כל חלקיו היה שרוי בפחד נורא. מדי יום התאספו בבתי הכנסיות יהודים מכל גווני הקשת, חרדים, דתיים וחילונים, שהתפללו, אמרו סליחות ושלש עשרה מידות, וקרעו את השמים בתחינותיהם. ואכן הקב"ה שמע את תפילותיהם, והניסים שאירעו באותם ימים היו מעל ומעבר למה שיכלו לחלום.
באותם ימים שהייתי בחו"ל וקבלתי מכתב מבנו של הרב מבריסק, רבי רפאל סולוביצ'יק זצ"ל, שכתב לי כי אם המצב שלפני המלחמה היה נמשך עוד שבועיים, היה כל עם ישראל חוזר בתשובה. אבל רשעי ישראל שפחדו שעם ישראל יחזור בתשובה, לקחו את כל הכבוד של הניצחון לעצמם ושטפו את המוחות של הישראלים, שהיו במצב רוח מרומם, במחשבות כפירה של: "כחי ועצם ימי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז)
[אריה שאג פרשת חיי שרה]
אמרה לו הרבנית ע"ה הלא אמרתי לך שלא תרים הטלפון
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (כד, א)
כשהיה מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל מבוגר בשנים ותש כוחו, רצתה הרבנית ע"ה להקל על מרן זצ"ל והחלה לענות לטלפון כדי לשמור בריאותו.
פעם היתה הרבנית ע"ה צריכה לצאת מן הבית, ואמרה למרן זצ"ל שלא יענה לטלפון. כשהיתה בדרך צילצלה ומרן זצ"ל הרים הטלפון, אמרה לו הרבנית ע"ה הלא אמרתי לך שלא תרים הטלפון. השיב לה מרן זצ"ל "שמעי נא, הלוא אני זקן בא בימים, ואיזה זכות יש לי מלבד מה שאני עונה לבני אדם שצריכים אותי, ואם לא אענה להם מי יודע מה זכות תהיה לי".
[דרכי משה, פרשת חיי שרה]