אחד מתלמידי החכמים שהיה איתנו נסער מאוד, הוא פשוט לא יכל להכיל את האפשרות שהוא יתפלל חלילה מנחה ללא מנין, הוא ממש היה מבוהל, ראו על פניו אימה ויראת שמים, חרדת הפסד, לחשוב שחלילה הוא עלול להפסיד תפילת מנחה במניין

מאת: הרב צבי גטקר

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה  (כד סג)

יצחק תקן תפילת מנחה שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפילה.

יצחק אבינו ע"ה, תיקן את תפלת מנחה, בטרם נבוא לדבר ולספר על תפילת מנחה, ישנה שאלה שאני אוהב לשאול נערים וגם תלמידי חכמים, כי זו שאלה שכאשר שומעים אותה, חושבים, וואי, איך לא חשבתי ע"ז.

השאלה היא למה קוראים לתפלת 'מנחה' מנחה.

הרי אנחנו יודעים שתפילות כנגד תמידים תיקנום, אז שחרית זה כנגד תמיד של שחר, מובן קוראים לתפילה תפילת שחרית. מנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים, אז לכאורה היה צריך לקרוא לה תפילת ערבית, ולא מנחה, כי הרי זה נגד תמיד ולא נגד מנחה.

שאלה יפה. כ"א יחפש לה תשובות, בראשונים על התנ"ך ועל הש"ס..

תשובה אחת נדירה ולא ידועה כלל, מצאתי בספר החשוב 'קובץ שיטות קמאי', שם מובא אחד מקדמונינו המצטט דברי חז"ל לא מוכרים שאומרים כך: "אמר יצחק אבינו ע"ה, אני עולה, מה תהא מנחתי? – כלומר לכל קרבן יש מנחה, ואני הרי קרבן מהי המנחה? – עמד ותיקן תפילת מנחה. נפלא.

תפלת מנחה היא תפלה מיוחדת, ורבים מאבותינו לא נענו אלא בתפילת המנחה, וכמו שידועה, אליהו הנביא לא נענה אלא בתפלת המנחה שנא' ויהי בעלות המנחה ויאמר ענני ה' וכו'.

אחד הדברים המיוחדים בתפילת מנחה הוא העניין של 'עצירת היום', כלומר, שחרית מתפללים לפני שיוצאים לענייני היומיום, מעריב מתפללים כבר כשמסיימים את היום, מנחה זה פתאום באמצע, באמצע כל העיסוקים אדם נעצר, מסיים את כל ענייניו, או עוצר אותם באמצע, ונעמד לתפילת מנחה. וזו סיבה לחביבות מיוחדת של תפילה זו לפני השי"ת.

לא בקשה בתחילת היום, ולא הודי' בסופו, אלא באמצע העניינים והפעילות, נעמדים להתפלל לפני ה', לשוח לפניו, את אשר על ליבינו, את אמונתנו ובקשתנו, ממנו יתברך שמו.

וזה קשה, יותר מכל התפילות, לא אחת נוסעים בדרך פקוקה ורואים יהודים עומדים כפשוטו לשוח בשדה, בצד הדרך, להתפלל תפילת מנחה, שלא הספיקו מחמת הפקק להגיע אל בית הכנסת, מה שלא שייך לראות בתפילות אחרות.

בבין הזמנים, מאוד מצוי וניכר הנושא הזה, שבעצם המנחה היא עוד אתר הדורש תכנון בפני עצמו לפני היציאה לטיול או לפארק..

וכמעט בכל אתר מכובד שפוקדים אותו המוני בית ישראל בחופשות או בחגים, קיימים היום מיני שטיבלאך, יהודים מעדות וסוגים שונים שמתקבצים ומתארגנים ספונטנית לתפילות מנחה אקראיות, בין העצים, או בחניון וכדומה.

ידידי הגה"צ רבי אליהו רצקר שליט"א, שאל פעם את אחד מגדולי ישראל זצ"ל, מה עושים במקרה שיוצאים לטיול ואין מניין למנחה. כך הוא שאל, בזה הלשון.

התשובה הנחרצת היתה: אין כזה דבר!.

כלומר הסביר הרב רצקר שליט"א, כוונתו הייתה לומר, מי שבאמת אכפת לו ורוצה להתפלל, לא שייך שטיול או יציאה לפארק תמנע ממנו תפילה בכוונה. נכון מעלתה של תפלת מנחה היא היא מורכבתה עצמה, אבל אין זה 'פטור', תפלת מנחה, מי שמעוניין, ורוצה לקיימה כראוי לה ימצא תמיד את הדרך גם לצאת ולטייל כנצרך, וגם להתפלל כדבעי.

באופן אישי חוויתי את הישועה שרואה מי שמקפיד ורוצה בכל מאודו להתפלל מנחה במניין. וכך הוי מעשה.

נסעתי עם כמה ת"ח חשובים לבית החיים בחיפה, לפקוד את ציונו של יהודי שבאותו היום היה יום היארצייט, הנסיעה הייתה מתוכננת ל20 איש, בניו, ושאר המשתתפים.

היתה הבנה משום מה, שמכיון שהעליה היא לפני השקיעה נתאסף כולם אחרי אמירת הפרקים כנהוג, לתפילת מנחה.

אך כשסיימנו התברר שבניו כל אחד לחודו היה מעוניין לגשת לעמוד ביום היארצייט, כנהוג לעלות ולהיות ש"צ, ומשום כך נותרנו שמונה אנשים, שצריכים מניין למנחה.

בראך.

אחד מתלמידי החכמים שהיה איתנו נסער מאוד, הוא פשוט לא יכל להכיל את האפשרות שהוא יתפלל חלילה מנחה ללא מנין, הוא ממש היה מבוהל, ראו על פניו אימה ויראת שמים, חרדת הפסד, לחשוב שחלילה הוא עלול להפסיד תפילת מנחה במניין.

הסברתי לו כי הייתה טעות, ובעשר הדקות שנותרו לנו עד שהחמה תשקע ותכנס אל תוך הים שמולנו, לא נספיק להגיע לבית כנסת בשום אופן, ולכן אין לנו ברירה אלא לעמוד ולהתפלל בכוונה ובלי מניין.

הוא תפס את ידי וכמו טובע נואש צעד איתי במהירות אל הכביש.

פניו שידרו מצוקה, כפשוטו, ומשום כך, נעצר לידינו אחרי שניות ספורות יהודי עם כיפה וזקן עבות ולבן, ושאל אתם צריכים עזרה?, ושנינו ענינו ביחד, אנחנו צריכים מניין למנחה.

הוא שאל בחיוך רחב, שניים יספיקו, ואנחנו צהלנו, כן, זה מה שחסר, הוא נעצר, וסימן לרכב שהיה כמאה מטרים מאחוריו. ושניהם נכנסו והתפללו איתנו, ברוב אושר, מנחה במנין!.

לא אשכח את אחד מהבנים, יהודי חשוב עד מאוד, כולו נרגש, וקורא לאחיו, בואו תראו, מי שרוצה להתפלל במנין, ישיג אותו בכל מקום נידח.

אם רק אנחנו נרצה ונעשה את שלנו באמת, הקב"ה ימציא לנו את כל צורכנו לעבדו, בכל מקום, ובכל טיול, כי כאמור, להתפלל בלי מנין – אין כזה דבר!.