אחרי שעתיים, הרהרתי בדעתי שאין זה יאה ונאה לקבל את האירוע בכזאת השלמה, אדרבה, צריכים לקבל את זה בשמחה. הכרזתי בקול גדול, "כשם שמברכים על הרעה מברכים על הטובה, מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שלקחת לי 800 שקלים"

וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן   (כ"ג י"ז)

רש"י הקדוש מבאר את דברי הכתוב "ויקם שדה עפרון", שהיתה לו תקומה לשדה. הוא יצא מיד הדיוט ונכנס בידיו של מלך, אברהם אבינו, וממילא היתה לו תקומה לשדה.

ועוד אפשר לבאר, שעצם זה שלפני כן היה זה שדה ככל השדות ועכשיו הפך להיות שדה שבו ייטמנו האבות הקדושים, זאת היתה התקומה, שהוא הפך לחפצא של מצווה.

ומעשה היה עם מרנא החתם סופר זצ"ל שפעם באו שני בחורים להיבחן אצלו ברצונם להיכנס לישיבתו שבפרשבורג. אחד מהם קיבל החתם סופר ואת חברו לא קיבל אף שידע היטב בבחינה, ונימוקו היה שראה מהחלון ששני הבחורים הגיעו להיבחן, והיה זה אחרי חג הסוכות, בדרכם ניצבו ענפים ששימשו לפני כן לסכך סוכה שעמדה בסמוך. אחד מהם האריך מעט את הדרך כדי שלא לדרוך על הסכך, והשני לא חש לביזוי של חפצא של מצווה וכן דרך על הסכך – ולכן נמנע החתם סופר מלקבלו לישיבה.

ומסופר גם על הרבי ה'ברכת משה' מלעלוב שאמרו לו שיש אפשרות לאסוף בחזרה כל מיני חפצי ירושה מאבותיו הקדושים, לאחר שנגנבו מבית אביו, אבל הרבי אמר שאין לו עניין בחפצים אלו, משום שכל עיקר העניין של חפצי הצדיק הוא שהם היו חפצי מצווה, אבל אחר שנעשתה בהם עבירה רח"ל, כבר איבדו את ערכם ואם כן הרי הם ככל חפץ אחר ואין לו שום עניין מיוחד בהם.

נמצאנו למדים שלכל חפצא של מצוה יש תקומה, הוא הופך להיות חפץ בעל חשיבות גדולה וערכו לא יסולא בפז, ולא בכדי אמרו שכדאי להשתמש בלולב כדי להסיק את המדורה של שריפת חמץ, הואיל ונעשתה בו מצווה אחת, נעשה בו מצווה נוספת.

וזוהי התקומה שהיתה לשדה עפרון, שלפני כן היה שדה ככל השדות, ועתה היה לשדה קברות אבותינו הקדושים ואימהותינו הקדושות, אברהם ושרה, יצחק ורבקה יעקב ולאה. והגם שאמרו חז"ל שגם אדם וחוה נטמנו במערת המכפלה, נראה שלא היו יודעים על כך ולכן לא החשיבו את השדה הזה יותר משדות אחרים, עד שבא אברהם ולקחו לאחוזת קבר.

לפני שבועות אחדים, זכיתי ללמוד שיעור חשוב לגבי ערכם של 800 שקלים שהיו ברשותי. אותם 800 שקלים להם היה ערך גדול הרבה יותר ומעשה שהיה כך היה.

ביום חמישי משכו לי בכספומט 800 שקלים, שיהיו לי להוצאות שבת קודש. 16 שטרות של 50 שקלים לכל שטר, הנחתי אותם בכיסי, והתכוונתי להשתמש בהם לרכישת צורכי השבת.

והנה הגיע יום חמישי בערב, 'ליל שישי', וצריכים להתחיל לקנות את המצרכים לכבוד שבת קודש. הכנסתי ידי לכיס בו אני רגיל להניח כסף, והילד איננו… אין 800 שקלים וגם לא ארבע מאות שקל עובר לסוחר. כלשון הכתוב, כי אפס כסף!

התחלתי לחפש בכל מקום אפשרי, אם הכסף אינו בכיסי, מסתמא הוצאתי והנחתי אותו על המדף, אבל הוא לא שם, אולי נפל לי כשישבתי בסלון… חיפשנו וחיפשנו, מעל הספה ומתחת לספה, מאחורי התנור ומתחת למקרר, בכל מקום אפשרי, אבל הכסף פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

בטח נמצא אותו בעוד שעה או שעתיים

חשבתי לעצמי שבוודאי הנחתי את הכסף במקום שאיני זוכר, נסיח ממנו דעת, ויהיה כמו מציאה שבאה בהיסח הדעת. בטח נמצא אותו בעוד שעה או שעתיים… אבל עבר לילה ואתא בוקר, השעה כבר 10:00 בבוקר, חייבים להתארגן לכבוד שבת, והכסף איננו.

החלטתי להסיח ממנו דעת, ה' נתן וה' לקח. צריכים להשלים עם המציאות, ב"ה אפשר להשיג כסף ממקומות אחרים ולעשות את השבת כהרגלנו. אם הקב"ה לקח לי 800 שקלים, הוא בטח יודע למה עשה זאת, ואין לי אלא לקבל את הדין באהבה.

אחרי שעתיים, הרהרתי בדעתי שאין זה יאה ונאה לקבל את האירוע בכזאת השלמה, אדרבה, צריכים לקבל את זה בשמחה. הכרזתי בקול גדול, "כשם שמברכים על הרעה מברכים על הטובה, מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שלקחת לי 800 שקלים, יישר כח! אם זה מה שהחלטת לעשות, בוודאי זה לטובתי ועל כן אני מלא תודה ותהילה".

אחרי כמה שעות נוספות שמעו בני ביתי שאני מתפלל ומבקש מהקב"ה שיישלח לי כסף במקום הכסף שאבד. אמרו לי: איך זה מסתדר? לפני כמה שעות הודית ברון שיר ושבח, ועכשיו אתה מבקש פיצויים???

הסברתי שאין בכך סתירה, אני מודה על העבר ומבקש על העתיד. הרי ידוע שהרמב"ם אומר שזו מצווה מדאורייתא שאדם יבקש צרכיו מהקב"ה בתפילה, ומאחר וחסרים לי 800 שקלים, אני זקוק לכסף הזה ומתפלל לקב"ה שישלח לי כל צרכי.

כמובן שבשבת קודש בכלל לא חושבים ולא מתעסקים עם כסף, וממילא נשכח הדבר מלבי, וגם במוצאי שבת כבר לא היה בדעתי בכלל הנושא הזה.

בבוקרו של יום ראשון, כששבתי הביתה מבית הכנסת, פתאום אני רואה את 16 השטרות המגוהצים מונחים על המדף, ממש מול העיניים, כיצד טחו עיני מראות את הכסף הזה כשחיפשתי אותו בכל מקום אפשרי והוא היה ממש מול העיניים. לקחתי את הכסף בשמחה והודיתי לקב"ה על כך שקיבל את תפילתי וזכיתי לקבל את כספי בחזרה.

ואז אמרתי, ראה נא ראה איזה תהליך ארוך ומורכב עברתי בזכות אותם 800 שקלים! תחילה הצטערתי, אחר כך קיבלתי עלי דין שמים בהשלמה, לאחר מכן באהבה ולבסוף בשמחה, גם זכיתי להתפלל בזכות זה לקב"ה מעומק הלב שישלח לי כל צרכי, וגם הסחתי דעת מהכסף בשבת קודש כי 'מלאכתך עשויה', ולבסוף מצאתי את הכסף שמתברר שמעולם לא נחסר ממני.

אמרו לי אתם, האם לכסף זה לא היתה 'תקומה'? ויקומו 800 השקלים, תקומה היתה להם, כזה תהליך פנימי שאדם עובר עם עצמו בזכותם, הרבה מאוד כסף עובר תחת ידיו של אדם במשך ימי חייו, לא בכדי נקראו המעות 'זוזים', שהם זזים מיד ליד, אבל ה-800 שקלים הללו לא ימושו מזכרוני, שהרי הם לימדו אותי שיעור חשוב בהכנעה לריבונו של עולם, תקומה היתה להם!