מעשה היה בבחור ששמו יענקלה… אשר היה אוהב 'לחגוג' כציפור דרור … על כן בהתקרב ל"ג בעומר תשפ"א אשר חל באותה שנה ביום חמישי בלילה חשש האב שמא יסע ה'תכשיט' שלו לאתרא קדישא מירון וישאר שם 'לבלות' גם בשב"ק בלי שום פיקוח והשגחה, על כן כבר מחג הפסח החל האב להזהירו נמרצות שבשנה זו לא יעלה למירון, ביום חמישי התקשר יענקלה לאביו וסיפר לו שהיות ונערכים בישיבה לשמוח ולזמר בשירות ותשבחות בראשות ה'משגיח' שליט"א כל אותו הלילה עד שיגיע זמן קריאת שמע של שחרית… על כן ישוב אל הבית רק ביום שישי לקראת כניסת השבת, נענה לו אביו, אם הינכם חוגגים בישיבה בראשות המשגיח מה טוב ומה נעים והרשות נתונה בידך…
בלילה ההוא 'רעדה' כל הארץ לשמע האסון הנורא אשר אירע באתרא קדישא מירון בעיצומה של הילולא דרשב"י בעלות מ"ה נשמות קדושות בסערה השמימה, ונכנס פחד ללב האב אולי נסע יענקלה למירון בלי רשות ומי יודע… ברצותו להסיר דאגה מליבו התקשר אל המשגיח לשאלו האם יענקלה נמצא ב'מסיבה', השיב לו המשגיח איני יודע מה אתה סח… אין כאן בישיבה שום מסיבה או חגיגה, אדרבה, בנך אמר לי שעושים אתם 'זבח משפחה' בחצר הבית וביקש רשות לשוב מוקדם אל הבית… ואכן התברר שיענקלה סיבב את כולם בכחש, לכל אחד 'מכר' סיפור אחר בכדי שלא יחשדו בו ויוכל לנסוע למירון כאוות נפשו… ויחרד לב האב, מי יודע היכן יענקלה והאם הוא בין החיים או שמא בין ה… חלילה.
אחד מבני המשפחה הפעיל ועירב עסקנים שיכריזו בראש כל חוצות (ב'רמקולים') יענקלה … יענקלה… אם הינך שומע אותנו – התקשר בדחיפות לאביך… ואכן, הקול הגיע לאזני יענקלה, אך הוא חשש ופחד להתקשר לאביו, כי ידע שרימה אותו והפר את ציוויו המפורש ואזהרותיו הרבים מזה חודש ימים… עד שאמר לו אחד הסובבים, שוטה, אביך רועד כל כולו בדאגה עצומה על גורלך, כל מה שנתון כעת בראש מעייניו הוא לשמוע את קולך ולדעת שאתה חי… וכי נדמה לך שעכשיו מעניין אותו האם רימית אותו אם לאו…
כזאת ייאמר לדידן, למי מי ש'חושש' לחזור לאביו שבשמים, באמרו הן הרביתי כל כך לחטוא לפניו, כיצד אשא פניו אליו… ואינו מבין כי הקב"ה מחכה עליו בכליון עינים , ורוצה לשמוע את קולו, ולדעת שהינו 'חי'…
(באר הפרשה)