אני רוצה לספר הרגשה שהייתה לי לא מזמן. פעם נסעתי למרחקים ואני עומד בשדה תעופה ומחכה לטיסה שלי. בזמן שאני מחכה אני יכול להסתכל על המטוסים שממריאים, זה דבר נחמד, אני לא יודע אם גם לכם יש את התאווה הזאת, אבל זה אחד המקומות שהתינוק לא יוצא מהאדם אף פעם, תמיד מתלהבים לראות מטוס גדול ממריא לשמים.
והבחנתי ככה. מטוס ענק חונה, ואנשים עולים, ואז החבילות גם עולות. ואז אתה רואה משהו משונה מאוד, מדובר במטוס ענק, מטוס 747, נראה כמו מפלצת עם אף ענק ועיניים… ולמטה יש איזה רכב פצפון, נראה כמו משחק של ילד, ואז רואים איך הרכבון הזה מתחיל למשוך את המטוס הענק הזה, והמטוס הזה מתחיל לזוז כי הרכב דוחף אותו. אני לא יודע מה אתם חושבים כשאתם רואים כזה דבר, אבל אני כשאני רואה את זה אני מתחיל לצחוק, זה משהו פשוט מצחיק לראות שהמטוס הענק נותן לרכב קטן למשוך אותו – זה מצחיק, רכב כל כך קטן שאני לא מצליח להיכנס בו בכלל סוחב 400 נוסעים עם כל התיקים שלהם וההברחות… וככה הוא הולך עד המסלול, ואז המטוס אומר שלום לרכב, והמטוס בכוח עצמו מתחיל עם רעש חזק שמתחזק עוד ועוד עד שהוא ממריא.
חשבתי לעצמי, אתה יודע מה זה המטוס הזה, יש לך מושג כמה כוח יש בו? הוא חפצא עם כוחות על גבי כוחות, רק מה? בתחילת הנסיעה הוא עוד מדמיין שאין לו כוח והוא צריך למישהו קטן שיעזור לו, אבל איפה שהוא באמצע, כשמגיע למסלול, הוא נזכר – עזוב אותי, אני יכול לבד, והמטוס אומר, חברה עכשיו אני יראה לכם מה אני יכול – רררררררההה!!!
ככה זה גם בן אדם.
בן אדם עד גיל בר מצוה יכול לחשוב שהוא בעולם בשביל הרכב הקטן, בשביל הבהמה שבתוכנו, אוכל וישן ומשחק וכו'. אבל מתי שהוא עליך לקלוט, יש בך הרבה יותר מזה, לא באת רק בשביל הרכב הקטן הזה. אולי בהתחלה תוכל להשתמש בו, אבל כשתגדל ותהיה בחור ותגיע למסלול האמיתי של החיים פה עליך להמריא בעצמך, אתה הרבה יותר גדול מזה.
(אסדר לסעודתא)