ג' תגין על הקו"ף לומר ששלש בהמות היו ובזכות זה ניתן לו בן לקו"ף שנה

בעל הטורים

וְיֵרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלוֹנֵי. בגי' לבקר החולה.

יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל. בגי' להכניס את האורחים.

וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה. בגימ' אלו מיכאל גבריאל ורפאל.

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. בגימט' מכאן זכו לבאר.

וָאֶקְחָה פַּת לֶחֶם. הל"ל קחו פת לחם, מכאן רמז שבעה"ב בוצע.

וְאֶל הַבָּקָר. ג' תגין על הקו"ף לומר ששלש בהמות היו ובזכות זה ניתן לו בן לקו"ף שנה.

וְיֹאכֵלוּ. והדר וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, רמז למ"ש אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט.

הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְחָם וה'. מלמד שהשכינה מלווה לצדיקים.

הָיוּ יִהְיֶה לְגוֹי. בגי' ק', פי' כשיהיה בן ק' אז יהיה לגוי גדול וזהו שנא' כ"י כ"ן יבורך גבר.

(וְתַבֵּט) אִשְׁתּוֹ. בגי' היא עירית.

פָּקַד אֶת שָׂרָה. בגי' אף כל העקרות פקד.

אֶת הַמָּקוֹם. בגי' זה ירושלם.

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם. ס"ת בגי' מיכאל היה.

מצות קידוש ד'

פניני המצוה
מאת: הרב אליהו שור

המצוה: שנצטוינו לקדש את ד', עד כדי כך שנמסור את נפשנו למיתה בעבור כבוד שמו יתברך וקיום התורה והמצוות.

הטעם: לא נברא האדם אלא כדי שיעבוד את בוראו ויוצרו! ובשכך פשוט שאם עבודת ד' סותרת לעצם חיותו בעולם, הרי שעליו למסור את נפשו וגופו כדי שיתקדש שם ד' על ידו, ולא לעבור על מצוותיו וציוויו. וכמובן בתנאים ובהלכות שביארו לנו חכמינו ז"ל עפ"י הקבלה.

מצוה זו נוהגת: בכל מקום ובכל זמן, לזכרים ונקיבות.

ספרי היסוד העוסקים במצוה זו: במקומות הרבה בש"ס ובעיקר במסכת סנהדרין, רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ה, טור ושו"ע יו"ד סימן קנז.

 

פנינים מתוך פירוש 'בעל הטורים' על הפרשה

וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (יח ח) | מצות הכנסת אורחים

את הכנסת אורחים של לוט שהיה במסירות נפש וסכנת חיים לא כ"כ מחשיבים

בשם הבית הלוי מובא שהקשה שהרי מצינו בתורה ב' פרשיות של הכנסת אורחים, הראשונה של אברהם אבינו והשניה של לוט, ולפלא שאת מעשה הכנסת אורחים של אברהם, התורה מדגישה ואילו את מעשה ההכנסת אורחים של לוט שהיה במסירות נפש וסכנת חיים לא כ"כ מחשיבים, וגם לוט לא ניצל בזכות חסדו, והתשובה היא שאצל אברהם האורחים נדמו לו כערביים ובכל זאת טרח למענם בזריזות ובמסירות, אבל אצל לוט באו בדמות מלאכים וידע מתחילה שמלאכים הם, ואין זה פלא שהיה מוכן למסור נפשו כי עם מלאכים אפשר להינצל, וכל עיקר מצות הכנסת אורחים להכניס אנשים שנדמים כפשוטים. (אכן יש שחולקים וסוברים שלוט לא ידע שהם מלאכים).

התורת אברהם (לגר"א ג'רודינסקי) כותב שמלבד החילוקים בין מעשה אברהם ללוט, כגון שאברהם ויתר על קבלת פני השכינה בשביל החסד וכדו', כל חייהם של אבותינו הקדושים חיים של חסד היו, ועשו חסד עם כל העולם בזה שהביאום לחיי הנצח. ואברהם יצר את מידת החסד והשרישה בקרב לבו והנחילה לעם ישראל לדורי דורות.

רבי אהרן קוטלר מביא ששמע מהסבא זצ"ל (וכן מצא ביד הקטנה) שמעשה ההכנסת אורחים של לוט היה רק חיקוי מה שראה אצל אברהם, אבל זאת לא היתה מדרגתו בעצם.

וביאר שודאי לוט עשה חסדים, אך מ"מ לא היה זה עצמיותו, שאפשר לו לאדם לעשות את כל הפעולות הטובות של חסד ואף בקביעות ומ"מ עדיין אינו 'איש חסד' בעצם, שיהא זה תוארו וצורתו ומהותו ממש. (וכמו שמצאנו לגבי תפילה שיש דרגה של 'איש תפילה', וכמו שכתוב בפסוק "ואני תפילה").

יקבלם בסבר פנים יפות, וישים מיד לפניהם לאכול

כתב הח"ח בספרו אהבת חסד: כמה חביבה מצות הכנסת אורחים לפני השם יתברך, שנכתבה פרשה שלימה בתורה המדברת מענין זה, והיא לאות לנו שנתחזק בזה גם כן כל ימי חיינו, וכמו שמצינו שתיכף אחר מעשה זו שיבח אותו הכתוב עבור שיצווה את בניו גם כן לילך בדרך צדקותיו.

הח"ח מביא מהספרים הקדושים שכשיבואו אורחים לביתו של אדם יקבלם בסבר פנים יפות, וישים מיד לפניהם לאכול, כי אולי העני רעב ומתבייש לשאול, ויתן להם בפנים צהובות ולא בפנים זועפות, ואף אם יש בליבו דבר דאגה יכסנה בפניהם.

ויראה את עצמו להם שהוא עשיר (ואפילו אם הוא עני), וינחמם בדברים, ובזה יהיה להם למשיב נפש. ואל יספר לפניהם תלאותיו כי ישבר את רוחם, בחשבם שבשבילם אומרו, וכמעט שמאבד שכרו עבור זה. ובשעת האוכל יראה עצמו כמצטער על שאינו יכול להשיג ליתן יותר, שנאמר "ותפק לרעב נפשך", ר"ל רצון טוב, על דרך "אם יש את נפשכם".

שהאדם המוחזק במצוה זו זוכה עבורה לבנים

הח"ח כותב שאת נישואי רבקה ליצחק זימן ה', אשר הוא גדול העצה ורב העליליה, שיבוא הסיבה ע"י שקירבה את עצמה לאורח.

עוד כתב שם שהאדם המוחזק במצוה זו זוכה עבורה לבנים (כדאיתא בתנחומא), וזהו מה שרימזה התורה במעשה של אברהם אבינו, שלאחר שאכלו אמר המלאך "שוב אשוב וגו' והנה בן לשרה אשתך".

 

אנשי סדום מינו, כידוע, את לוט להיות שופט עליהם.

למה זכה לוט לכך? אדם נכרי בא לעיר, ושמים אותו לשופט?

רבי אייזיל חריף מסלונים אמר על כך וורט יפה בעקבות מעשה שהיה:

רב היה בסביבות העיר סלונים, שיצאה עליו השמועה שאינו מתנהג באופן ראוי, ותמורת בצע כסף מוכן הוא לעשות כל דבר עוולה, ולתת הכשר על כל דבר איסור. פעם אחת, כאשר דיברו על כך בנוכחות רבי אייזיל חריף, העיר רבי אייזיל, שאם אנשי העיר בחרו ברב הזה – סימן שאין הם טובים ממנו.

תמהו השומעים לפשר הקביעה החמורה, והוכיח להם רבי אייזיל על פי האמור על לוט: "אותו היום מינוהו שופט עליהם".

הקשה רבי אייזיל בפניהם את הקושיה שלנו, והוסיף ואמר: למה בכלל בא לוט לסדום? מחמת "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (בראשית יג, ז), ומבאר רש"י, שבשעה שהוכיחו רועי אברהם את רועי לוט שהם רועים את מקניהם בשדות זרים, והרי זה גזל ממש, השיבו רועי לוט, שהואיל וכל אדמת הארץ הובטחה לאברהם, והואיל שלאברהם אין בנים, אם כן לוט הוא זה שיירשנו, וממילא אין כאן משום גזל.

וסיים רבי אייזיל ואמר: כשראו אנשי סדום כמה יפה פסק לוט בעניין זה, וכמה חזק כוח ההיתר שהוא מסוגל למצוא ולהמציא, מיד עשאוהו רב ושופט עליהם…

(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א -מתוק האור אברהם אבינו)

מדוע ייחדה התורה פרשה שלימה על 'הכנסת האורחים' למלאכי מרום והרי הללו לא אכלו ולא שתו ולא נהנו כלל מכל מה שערך לפניהם

הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: בפרשתן (כב א), 'והאלוקים ניסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני, ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וגו".  כתב הרמב"ן ('האמונה והבטחון פ"ו) לא נשתבח אברהם אבינו על מה שקיים את כל התורה, כי רבים קיימו את המצוות כולן ולא נתעלו במדרגות כמוהו, אלא כל זאת היה בזכות עמידתו בגבורה ב'עשרה נסיונות', וכמאמרם (אבות ה ג) 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן – להודיע כמה חיבתו…

ואף במעשיו של אברהם גופיה מצינו חשיבות מיוחדת למצוותיו שנעשו מתוך יגיעה… כמו שביאר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה), מדוע ייחדה התורה פרשה שלימה על 'הכנסת האורחים' למלאכי מרום והרי הללו לא אכלו ולא שתו ולא נהנו כלל מכל מה שערך לפניהם, ומאידך, את 'מפעל הכנסת אורחים' שעשה מדי יום ביומו, להאכיל ולהשקות, להלין וללוות את כל אורחיו הרבים, כל אלה מרומזים רק בתיבה אחת בתורה (כא לג) ויטע אש"ל שהוא ר"ת א'כילה ש'תיה ל'וויה. אלא הביאור כי התורה משבחת ומפארת דייקא את מה שעלה לו בהרבה טירחה ועמל, שהרי אותו היום שבאו אליו המלאכים יום שלישי למילתו היה, ועלו לו הדברים בקושי רב, וזאת היא תפארתו.

(באר הפרשה תשפ"ג)

 

וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים (יט, יא)

מדוע אנשי סדום "הוכו בסנוורים"?

מובא בשם האר"י ז"ל: 'סנוור' הוא אור בוהק מאד, שמרוב חוזקו מקהה את הראיה.

אנשי סדום, מקטן ועד גדול, נסבו על הבית, הם דרשו מלוט להוציא את האורחים מן הבית, וָלא – ימוטטו את הבית. לוט התחנן אליהם שיניחו להם, אך אנשי סדום בשלהם. לוט אובד עצות, אינו יודע מה לעשות, כיצד יינצל מהם.

אמרו המלאכים ללוט: אתה יודע מה ישבית אותם? מצוות הכנסת אורחים שאתה מקיים בנו!

המצוה מפיקה אור גדול, ומרוב הבוהק שלה היא תכה אותם בסנוורים. לכן – אמרו לו המלאכים – אל תפסיק את המצוה. אדרבה, המשך בה במלוא הכח, ואז כולם יוכו בסנוורים וימותו.

רואים מכאן מה הכח המיוחד של המצוה. לעתים יש קשיים וטרדות לאדם המקשים עליו לקיים את המצוה. אומר הקב"ה לאדם: תתעלם מהקשיים ואל תתרפה, תעשה את המצוה עם כל הקושי. הקב"ה רואה איך האדם מתאמץ לקיים את המצווה, ובזכות זו יסורו ויתבטלו הקשיים שהקשו עליו לקיימה.

(רבי גואל אלקריף שליט"א, שש באמרתך)

בזוהר מובא נפלאות העץ הזה

וְהִשְׁעָנוּ תַּחַת הָעֵץ (י"ח ד)

העץ והמעיין שתחתיו – בזוהר מובא נפלאות העץ הזה: אברהם אבינו נטע אילן בכל מקום שהיה דר שם, וע"י אותו האילן ידע מי הוא המאמין בהקב"ה ומי בע"ז. מי שנתאחד בהקב"ה – היה האילן פורש ענפיו ומחפה על ראשו ועושה עליו צל נאה, ומי שנתאחד בע"ז – נסתלק האילן מעליו וענפיו עלו למעלה, כך ידע שהוא עובד ע"ז, והזהיר אותו שיפרוש מע"ז, ולא זז משם עד שנתאחד באמונת הקב"ה. וכמו כן מי שהוא טהור, האילן היה מקבלו בצלו, ומי שהוא טמא, האילן לא היה מקבלו, אז ידע אברהם שהוא טמא ומטהרו במים. והיה אברהם מטביל האנשים ושרה מטבילה הנשים. ולכן כשהזמין אברהם את המלאכים אמר 'והשענו תחת העץ', כדי שע"י העץ יראה שהן ראויים להיכנס לביתו.

(מתוך גליונו של הרב חנניה צולק תשפ"ד)

צידה לדרך

קוראים אנו השבוע את 'פרשת העקידה', שבו היה יצחק אבינו מוכן למסור את נפשו על קידוש שמו יתברך

מהערכים היותר נעלים ביהדות הוא קדושת החיים! עד שאמרו: 'פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה'. ועם כל זאת חייבה התורה למסור גם את נפשנו וגופינו למען כבוד שמו יתברך באשר במקרים מסוימים אלו, ערך המצווה וקדושתה גוברת אף על קדושת החיים!