מאת: הרב ישראל היימן
בדורנו שכל מי שצועד קצת יותר מחמש דקות בשמש כבר נקרא 'מוסר נפש'… יש מקום ללמוד מעט על המושג הזה שלראשונה בעולם נוסד על הר המוריה כאשר הבן פושט את צווארו ואביו גוהר מעליו עם הסכין וליבם כאחד לעשות נחת רוח ולקיים את רצון בוראם. את הפירות של אותו מעשה נורא אנו אוכלים עד עצם היום הזה ועל שם כך נקראת הסכין מאכלת – שישראל אוכלים את פירותיה לעולם.
מגדולי מוסרי הנפש בדור האחרון היה מרן ראש ישיבת מיר שיום פטירתו חל בשבוע האחרון, הגרנ"צ פינקל זצוק"ל.
הוא הגבר שמסר את כל רוחו נפשו ונשמתו להעמיד תורה ולהגדיל את קרנה ללמוד וללמד מתוך הדחק בייסורי גוף ונפש שאף פעם לא הרתיעו אותו מלעשות עוד ועוד למען התורה ונותנה.
דוגמא למסירות הנפש של ראש הישיבה ניתן ללמוד ממעשה אתו סיפר אחד מראשי אחת החבורות בישיבה שהגיע ביום סגרירי אחד לסלונו של ראש הישיבה. המצב בישיבה באותו זמן היה קשה מאד מבחינה כלכלית. בעקבות שפל בבורסות בארה"ב התמעטו מאד התרומות לישיבה וצמצומים בכל מה שניתן התבצעו בישיבה עד שיגיעו ימים טובים יותר.
ראש הישיבה חזר ימים ספורים קודם לכן ממסע בארץ ניכר כשבאמתחתו בעיקר הבטחות לתרומות 'לכשירווח'… זו לא הייתה שעה שכשרה לדבר על ענייני ממונות, אבל ראש החבורה שהכיר את הלך הרוח של ראש הישיבה נכנס בכל זאת בחשש גדול ובפיו רעיון לחיזוק מיוחד שיכול לקדם את הלימוד ולרומם אותו למשך הזמן הקרוב.
המדובר היה על תכנית לימוד מיוחדת שתכלול מבחנים ומלגות מיוחדות בצורה מעניינת ומושכת את הלב, כך שבני החבורה ישקיעו את עצמם בלימוד ובסוגיות בחזקה.
ראש הישיבה שמע את הדברים ולאחר שניות ספורות שאל: כמה תעלה התוכנית הזו לכל זמן חורף?
22,000 שקלים. ענה ראש החבורה.
שקט השתרר בסלון לכמה רגעים, ראש הישיבה ישב וכף ידו תומכת את מצחו בריכוז.
"אפשר לצאת לדרך". ענה ראש הישיבה לבסוף. אם מדובר על חיזוק בלימוד אז אין חשבונות!
יחד עם ראש החבורה היה שם עוד אחד מרבני הישיבה שידע כנראה יותר טוב מה המצב הכלכלי כעת בישיבה. הוא שאל את ראש הישיבה איך הוא נוטל על עצמו כעת התחייבות לכזה סכום כשאין לו אפשרות לשלם דברים אחרים.
"אני לא עושה את זה בשבילי", ענה מיד ראש הישיבה. "זה הרי חיזוק, וזה נעשה בשביל בורא עולם, אצלו יתברך עשרים ושנים אלף שקל זה 'קלינקייט' – דבר פעוט בלבד, אז ממילא אין שאלה"…
ראש החבורה יצא מהחדר נדהם. הוא הבין מה המצב של הישיבה ומה עובר בראשו של ראש הישיבה, הוא חווה באותו רגע הצצה נדירה להלך המחשבה של הגרנ"צ.
זו דוגמא למסירות נפש.
הנפש היא הרצון הפנימי, כאשר אדם רוצה וחושק בכל דבר מענייני העולם, הנפש היא הכח המניע של מה שעומד מאחורי הרצון. זהו הכח החזק ביותר שיש באדם, החיות של האדם מונחת ברצון שלו, כל תהלוכותיו של האדם בעולם מונעים מהרצון. אדם רעב – הוא רוצה לאכול, אדם עייף – הוא רוצה לישון, אדם מדבר עם חברו – הוא רוצה התייחסות לדעותיו או לבקשתו, וכן על זה הדרך.
מסירות נפש היא כפשוטו, למסור את הרצון הזה ולהחליף אותו ברצון של מישהו אחר.
הדבר הזה הוא כמעט בלתי אפשרי אם לא יהיה לאדם אידיאל עמוק וחזק. גם אדם שמטיב עם חברו או משפחתו בדרך כלל מעורב בזה הרצון שלו להרוויח משהו, שייטיבו איתו בחזרה או הערכה שהוא יקבל מהמוטב או מהסביבה, לפעמים כאשר אדם מבטל את רצונו ומקיים את רצון השני זה מביא אותו לשלוט במידה מסויימת בשני מחמת הכרת הטוב שהוא יוצר אצלו, ישנם הרבה מאד דברים שיכולים להיות המניע של ביטול הרצון.
אפילו כאשר אדם עושה את רצון ה' זה לפעמים בשביל להרוויח לעצמו משהו… שה' ישמע את תפילותיו או ייטיב עימו בעולם הזה או בעולם הבא.
מסירות נפש של ממש זה כאשר אדם עושה דבר שהוא ביטול מוחלט של הרצון ללא שום רצון עצמי כלל, זוהי הכוונה למסור את הנפש לבורא העולמים, זהו לא עניין קל בכלל.
אברהם אבינו ייסד וסלל את הדרך בעקידת יצחק.
הקב"ה מבטיח לו 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ואברהם יודע שכל מה שעשה איתו הקב"ה את הנס של לידת יצחק בגיל מאה זה בשביל להעמיד את כלל ישראל, וכאשר הוא קיבל את הציווי להעלות את יצחק על גבי המזבח עיקר ביטול הרצון היה בזה שאברהם אבינו לא שאל ולא ערער אלא השכים בבוקר ובא לעשות את רצון ה' בשמחה כאילו הציווי הזה מובן מאיליו.
זוהי התבטלות וזהו מסירת הרצון הגדולה בהיסטוריה, ועל כן אנו אוכלים את שכר המעשה הזה עד היום, כיון שבזה נתן לנו אברהם אבינו את הכח הזה למסור את הרצון בצורה אמיתית ומוחלטת לבורא כל עולמים.