"אמרתי למרן, ימחל לי רבינו, אבל זאת שאלה משונה ומוזרה. אבל חוץ מראש הישיבה אף אחד בעולם לא חשב לשאול בשביל מה צריך כסף! מרן הרהר מעט ואמר לי: האמת שאתה צודק, עכשיו כשאני חושב על זה, התירוץ שלי שם באמת מאוד משונה…"

יעקב א. לוסטיגמן

וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע  (כא לג) 

"מגיל צעיר מאוד זכיתי במתנה מיוחדת", מספר הגאון רבי יהושע מישקובסקי, ראש ישיבת 'אמרי משה' בירושלים, בשיחה עם 'לקראת שבת'.

"אבי מורי שליט"א, המשגיח דישיבת 'ארחות תורה', היה תלמידו של מרן הגראי"ל שטיינמן, והאמת שיהיה מתאים יותר לומר שהוא היה חסידו של מרן זצ"ל, וכך גם חינך אותנו הילדים, גדלנו כחסידים של מרן הגראי"ל ודבקנו בו בכל לב, הרבה הרבה לפני ששמו יצא לשם ולתהילה בכל קצווי הארץ כגדול הדור. אז הכירוהו כראש ישיבת פוניבז' לצעירים והיה מתנהג בשפלות ובענווה מופלאה, כך שרק בעלי טביעות עינא ידעו והבינו שמדובר באריה דבי עילאי, אדם שבאמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה.

"סבי מצד האם היה הגאון רבי יחזקאל טויב, נין ונכד לאדמו"רי מודז'יץ וקוזמיר זיע"א. הוא היה תלמיד ישיבת 'בית יוסף' בבני ברק והיה ממש בן בית אצל מרן החזו"א. סבא נפטר שבוע לפני תחילת לימודי בישיבת פוניבז' לצעירים  וימים אחדים לפני כן הוא אמר לי שיש לי זכות גדולה שאני עומד ללמוד אצל הרב שטיינמן, והוסיף ואמר לי כך: "כל תלמידי החזון איש סבורים שר' אהרן לייב שטיינמן הוא 'בבואה של החזון איש'. לכן תנצל את הזמן במחיצתו ותכתוב כל חצי מילה שהוא אומר לך!".

למעשה דמותו של הרב שטיינמן חקוקה בזכרוני ממש משנות ילדותי המוקדמת. בימים הנוראים היינו מתפללים בכולל חזון איש, והיו שם כמה וכמה מגדולי הדור. מאחר ואבי מורי שליט"א מתפלל את תפילות העמידה באריכות גדולה, היו מושיבים אותו בשורה הראשונה, ממש בצמוד לראשי הישיבות, אבל ראשי הישיבות ישבו עם הפנים לקהל, והוא ישב עם הפנים לקיר המזרח, ואנחנו הילדים, היינו מביאים כיסאות ומשחילים אותם לצד הספסל של אבא, כך שישבנו ממש מול הפנים של ראשי הישיבות.

בצד שלנו ישבו לפי הסדר הזה: מרן הגר"נ קרליץ, מרן הגרמי"ל ליפקוביץ, מרן ראש הישיבה הגראי"ל, והגאון רבי שלמה קרליץ זצ"ל. בצד השני ישבו עוד כמה גדולי עולם. אנחנו היינו יושבים כל התפילה מול הרב שטיינמן ושאר הגדולים, והיינו ממש מתבוננים בו ממושכות.

זכורני שפעם בראש השנה בהפסקה

זכורני שפעם בראש השנה בהפסקה, קודם מעריב של ליל שני אמר מרן ראש הישיבה תהילים, ואני ישבתי והסתכלתי עליו. לפתע שמתי לב שספר התהילים נשמט מידו. כמובן שזינקתי ממקומי כדי להרים את ספר התהילים, וכמובן שגם הוא באינסטינקט מיהר להרים את הספר, כך שהוא דחף מעט את הסטנדר וקיבלתי מכה בראשי.

מרן רצה לפייס אותי על המכה שקיבלתי, ולכן קרא לי לשבת לידו. לאחר מכן שאל אותי, "מה אותה אומר? המכה הזאת שקיבלת עכשיו נגזרה עליך היום? או שזה עוד מראש השנה של השנה שעברה???".

אני חשבתי מעט ואמרתי שמסתמא המכה נגזרה עלי כבר בשנה שעברה כי אם לא, עדיין חסרה החתימה של יום כיפור, ואיך יעשה הקב"ה דין בלי שהוא נחתם באופן סופי???

מרן שמע אותי, והשיב לי בחביבות גדולה  כדי לפייסני "אולי אתה צודק".

בשביל מה אברהם אבינו צריך ממון?

אחרי ההקדמה האמורה, ניגש ראש הישיבה שליט"א לעיקר הדברים, ומספר על שיחה מאוד מעניינת שהיתה לו עם מרן הגראי"ל זצ"ל, ושהדיון בה נמשך לאורך זמן כאשר נספר בפרוטרוט בסייעתא דשמיא.

"בשנים האחרונות לחיי מרן ", הוא מספר, "הייתי מגיע לביתו בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, ועוד קודם לכן הייתי מכין שורה של שאלות ונושאים להעלות בפניו. באחת הפעמים, ביום חמישי של פרשת 'לך לך' הגעתי לביתו של ראש הישיבה, ואמרתי לו שלמדתי את מה שכתב בספרו 'אילת השחר' על התורה, וראיתי שהוא שואל שאלה מאוד משונה ומוזרה.

אחת הברכות שהקב"ה מבטיח לאברהם אבינו בתמורה לזה שילך מארצו וממולדתו היא "ואברכך", ומבאר רש"י שהכוונה היא "בממון".

שואל מרן ב'אילת השחר', איזו מן ברכה זו? בשביל מה אברהם אבינו צריך ממון? ממתי מברכים אדם בדבר שאין לו בו שום צורך. ומתרץ מרן שהוא היה זקוק לממון כדי לטעת אשל בבאר שבע ולפרסם את שמו של הקב"ה בעולם.

אמרתי למרן, ימחל לי רבינו, אבל זאת שאלה משונה ומוזרה. יש מאות ואפילו אלפי מפרשים על התורה, כולם שואלים שאלות, אבל חוץ מראש הישיבה אף אחד בעולם לא חשב לשאול בשביל מה צריך כסף!

מרן הסתכל עלי,  ואמר לי: האמת שאתה צודק, יש שם אכן משהו משונה, אבל זו לא השאלה, השאלה היא מצויינת, רק התירוץ שלי שם באמת מאוד משונה. וכי כדי לזכות את הרבים ולפרסם את הקב"ה בעולם צריכים כסף? חסרות דרכים לעשות את זה בלי כסף? איזה מן תירוץ זה??? למעשה השאלה במקומה עומדת. בשביל מה היה אברהם אבינו זקוק לממון???".

סיפרתי למרן בנוגע לקושיתו שלו שבשביל זיכוי הרבים לא צריך כסף, שבהיותי בישיבה, שמעתי שאמר מרן ראש הישיבה הגר"ד פוברסקי זצ"ל שלפעמים אנשים אומרים "אם היה לי כסף כמו רוטשילד, הייתי לוקח כל צרכי ואת השאר הייתי נותן לצדקה", ואמר על זה שתי תשובות בדבר. קודם כל מי שיש לו כסף כמו רוטשילד יש לו גם יצר הרע כמו של רוטשילד, אבל יותר מזה, האם בדברים שהיום אתה כן 'רוטשילד', אתה נותן הרבה צדקה? הרי לחייך אתה בוודאי יכול, האם אתה מחייך לכל יהודי שבור לב כדי לשמח אותו? אתה אומר מילה טובה לאנשים שסביבך כדי לעודד אותם? אם במה שיש לך אתה לא כזה גומל חסדים גדול, למה שנאמין לך שדווקא בכסף אתה תהיה בעל צדקה כזה גדול ועצום???

מרן נהנה מהווארט ושיבח אותו, אבל אני הוספתי ושאלתי אותו…

ילמדנו רבינו, הרי לא מכבר היו הימים הנוראים וחג הסוכות. אנחנו מתפללים כתבנו בספר פרנסה וכלכלה  ואומרים ביהי רצון שאומרים בסוף 'ברכת כהנים', "ותתן לי ולכל נפשות ביתי מזונותנו ופרנסתנו ברווח ולא בצמצום", וכו' וכו'. אם יהודים לא צריכים כסף, למה הכניסו את זה לנוסח התפילה?

מרן תפס לי את היד

מרן תפס לי את היד, ואמר לי בחביבות ובתקיפות: "אני יותר מבוגר ממך, אני יכול לומר לך דבר אחד: לא צריכים כסף! "כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", לא צריכים כסף!!!

את סוף המשפט הוא אמר בכזאת תקיפות גדולה שממש נחרדתי. התחושה הזאת ליוותה אותי כל הדרך בחזרה לירושלים, נסעתי בקו 422, ובכל הדרך מצטלצל לי הדברים עם הטון הנחרץ שלהם "מדארף נישט קיין געלט"  מיד כשירדתי בתחנה בירושלים, פגש אותי גיסי, הג"ר שמואל ארלנגר, משגיח דישיבת 'דעת משה'. סיפרתי לו את הדברים התקיפים ששמעתי מפיו של הרב שטיינמן, והוא השיב לי שר' אל'ה לופיאן אומר שיש שני פשטים ב'דורשי ה' לא יחסרו כל טוב', הפשט הפשוט הוא שהקב"ה יספק להם כל צרכיהם ולא יחסרו כי יש להם את הכל, והפשט השני הוא שזה לא חסר להם, כי הם לא צריכים את זה ובגשמיות תמיד ותמיד יסתדרו עם מה שיש.

"נראה שהרב שטיינמן סובר כמו הפשט השני", אמר לי גיסי, "ולכן הוא אומר שלא צריכים כסף בכלל".

שמעתי את הדברים, ואמרתי לגיסי שבאמת מעניין. בעזרת ה' בשבוע הבא אני אבוא שוב למרן הגראי"ל ואציג בפניו את ההסבר שלו, ונשמע אם אכן לזה הוא מתכוון…

בשבוע שלאחר מכן סיפרתי למרן ששמעתי ממשגיח בישיבה פשט ב'לא יחסרו כל טוב', והוא טוען שמרן סובר כמו הפשט הזה…

"איך פארשטיי איהם נישט", אמר לי ראש הישיבה. "אני לא מבין אותו, על מה הוא מדבר? אין לי דירה? לא נולדו לי ילדים שגידלתי והאכלתי וחיתנתי אותם? הרי הייתי פליט מלחמה, לא היה לי כלום! היום כל הילדים שלי גרים ב"ה בדירות משלהם, תמיד היה לנו מה לאכול, תראה כמה ספרים זכיתי להדפיס, איך אפשר לומר שאני סבור שיהודי לא צריך כלום?".

אמנם, זאת אני זוכר עוד ממוצאי יום כיפור של שנת תשמ"ה, אנחנו היינו מלווים את מרן, יחד עם אבא שליט"א, בצאתו בשלום מן הקודש לאחר מוסף של יום הכיפור והיינו צועדים אתו לביתו. באותה שנה, עוד לפני שיצאנו לדרך, אמר מרן לאבי מורי: "תראה מה כתוב פה. הכהן גדול נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, המקום הכי קדוש, היום הכי קדוש והאיש הכי קדוש, ועל מה הוא מתפלל שתהא שנת ברכה, שנת תבואה, שנת זול  שנת ימתיקו מגדים… פרנסה! כסף! אוכל! מה הפשט? איך אפשר להסביר את זה??

"אלא רואים שכאן מונח היסוד של רבי ישראל (מסלנט) שהגשמיות של השני זה הרוחניות שלי! הכהן גדול התפלל על הרוחניות שלו שזה הגשמיות של כלל ישראל…".

אולי בווארט הזה יש תשובה גם לשאלה ששאלתי, אם כסף הוא דבר מיותר למה צריכים להתפלל עליו, והתשובה, שאנחנו מתפללים עבור ההצלחה הגשמית של הזולת, וזה גם מסתדר עם התשובה שהשיב מרן עצמו באיילת השחר, מדוע זקוק אברהם אבינו לממון".

ישנו סיפור ידוע

"ישנו סיפור ידוע שהגאון רבי משה מרדכי שולזינגר היה מספר על מרן זצ"ל, שבתקופה בה הוא התגורר בכפר סבא לא שילמו משכורת במשך מספר חודשים, ובבית מרן היתה עניות ובשבת אכלו בעיקר חצילים, כי ידם לא השיגה לדברים אחרים. אחרי תקופה הצליח המנהל רבי אברהם ריין להשיג כסף, ופרע את חובותיו לאנשי הצוות, ובכללם בא לפרוע לראש הישיבה. אלא שמרן סירב לקבל את המשכורת של החודשים שעברו, משום שתורה צריכים ללמד בחינם. משכורת לוקחים רק כדי שיוכלו להתקיים, אבל אם כבר עברו החודשים הללו בלי משכורת, והוא הצליח להתקיים בלעדיה, למה שייקח עכשיו משכורת על החודשים הללו? די בכך שהוא מקבל על עכשיו!

"ביום מן הימים הוצעה לי משרה בישיבה קטנה באלעד", מספר הגר"י מישקובסקי, "הייתי אז ר"מ בישיבה בקריית ספר, ואחה"צ למדתי בכולל של הגאון הגדול רבי אשר וייס שליט"א, ובנוסף לאלו הוצעה לי משרה נוספת, והיו לי כמה צדדים בעניין אם להיענות להצעה או לא.

ניגשתי למרן והרציתי בפניו את הצדדים והספקות, והוא הקדיש לזה זמן לא מבוטל לבחון את הסוגיא על כל פרטיה.

באיזשהו שלב, אמרתי לראש הישיבה שמשהו מציק לי. הרי אני ברוך ה' כבר מכהן כר"מ בישיבה אחת, ויש לי גם מלגה מכובדת בכולל של הגר"א וייס. עכשיו מציעים לי משרה נוספת, בזמן שיש הרבה אברכים מוצלחים ומוכשרים, תלמידי חכמים גדולים ממני ומופלגים ובעלי כל הכישורים המתאימים, שלהם עדיין אין משרה משלהם. האם אין טעם לפגם בכך שאני אקבל משכורות משתי ישיבות בנוסף למלגה מהכולל בזמן שאברכים אחרים אין להם אפילו משרה אחת???

ראש הישיבה נדהם מהשאלה שלי. הוא הסתכל עלי בחוסר אימון ומש גער בי: "אני לא מבין! אתה מקבל משכורת בבוקר, אתה מקבל מלגה גם בכולל, ועוד היתה לך בכלל הווא אמינא לקחת כסף גם על המשרה באלעד???".

אני די התביישתי, אבל כדי לרכך את האווירה אמרתי למרן שהוא הולך 'לשיטתו', כאותו מעשה עם החצילים בכפר סבא, שהמשכורת היא רק כדי להתקיים, אבל רובא דעלמא לא מתנהגים כך וכן מצפים לקבל משכורת בעוד עבודתם…

בשביל מה אתה צריך כסף?"

ראש הישיבה חייך חיוך רחב ואז הרצינו פניו והוא שאל אותי בכובד ראש: "בשביל מה אתה צריך כסף?".

השבתי לו שאני רוצה לחסוך כדי שאוכל לחתן את הילדים. זה לא סוד שמי שרוצה לקחת חתנים תלמידי חכמים לבנותיו צריך לשלם סכומים לא מבוטלים.

"ואתה חושב שמהפרוטות האלו תצליח לשלם דירות שלימות???", שאל אותי מרן בתמיהה, "זה לא מה שיעזור לך. מהפרוטות הללו אי אפשר לחתן ילדים, רק בסייעתא דשמיא ובאמונה שלימה , וממילא ללמד תורה בעצם צריכים בחינם, כמו שאמרו חז"ל 'מה אני בחינם אף אתם בחינם'. לוקחים משכורת רק כדי להתקיים בזמן שמלמדים, אבל לא יותר מזה!

כעבור תקופה, אינני יודע אם זה היה בגלל שהוא זכר את אותה שיחה או לא, אמר לי מרן פתאום שכתוב "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר", אומר הגר"א, שהצדיק הבוטח בה' אינו חוסך במזונותיו ואוכל כדי שבעו, ואילו הרשע שאינו בטוח בה', חוסך מפת לחמו, כי אולי מחר לא יהיה לא מה לאכול, ולכן "בטן רשעים תחסר".

על כך שאל אותי מרן: "תגיד לי, מי שלא סומך על זה שמחר יהיה לו אוכל, נקרא רשע? אפשר להבין שהוא לא בעל הביטחון הגדול ביותר, אין לו את המדרגה הזאת, אבל רשע? עד כדי כך???".

ואז השיב לי ראש הישיבה: "כן! זה מה שהגאון מווילנא כותב כאן, מי שדואג את דעת המחר הוא רשע!".

ומעשה היה באחד מגדולי העשירים היהודים, שבתו נקלעה לאיזה סיבוך רפואי, והיה חשש גדול במשפחה. אותו נגיד נכנס לבית מרן בשעות שלפני 'הושענא רבא', והניח על שולחנו צ'ק על סכום של חמישה מיליוני דולרים!

"לבת שלי יש בעיה רפואית", אמר אותו יהודי למרן, "אם הרב מבטיח לי שהיא תצא מזה בשלום ובלי שום נזק, אני נותן לרב חמישה מיליון דולרים! הנה הצ'ק!

"אמר לו מרן "אני לא יכול להבטיח לך דבר כזה". עוד הוסיף ואמר לו: "דע לך שמי שמבטיח לך דבר כזה, בוודאי לא יכול להבטיח. ומי שאינו מבטיח, אולי הוא יכול להבטיח, אבל בכל מקרה אני לא יכול להבטיח!".

המשיך אותו עשיר בדרישתו וריכך מעט את הבקשה שלו: "בסדר, אז לא הבטחה, אבל גזירה. הרי צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אם הרב יגזור שהבת שלי תהיה בריאה, אני נותן את הכסף".

השיב לו מרן: "אני לא צדיק".

טען הגביר: "בסדר, אני יודע שהרב צדיק, והרב טוען שאינו צדיק . אני מוכן לקחת את ה'סיכון'. הרב יגזור, ואני אתן את הכסף".

מרן שוב סירב ואמר לו שזה בוודאי מקח טעות: "אתה בטוח שאני צדיק, ואני יודע בוודאות שזה לא נכון, כך שאני לא יכול לקחת את הכסף בשום אופן".

העשיר הזה, בהיותו איש עסקים, חשב שאולי הפיתוי מדי קטן… הוא הסכים להכפיל ולשלש את הסכום, וברוב התלהבותו אמר "אם הרב יגזור, אני מוכן לתת לרב כל סכום שהוא, הרב יגיד כמה הוא צריך ואני אכתוב צ'ק חדש!".

השיב לו מרן: "אני כזה זקן, כמה כבר נשאר לי לחיות? קצת חשמל, קצת אוכל וקצת מים, זה כל מה שאני צריך ואת זה כבר יש לי מספיק! כל טוב לך!".

יצא אותו עשיר החוצה והעיד, שמעולם לא היה לו כדבר הזה, אדם שבשום אופן לא מוכן לקבל ממנו כסף בכאלו סכומי עתק.