מגיל צעיר מאוד זכיתי במתנה מיוחדת

"מגיל צעיר מאוד זכיתי במתנה מיוחדת", מספר הגאון רבי יהושע מישקובסקי, ראש ישיבת 'אמרי משה' בירושלים, בשיחה עם 'לקראת שבת'.

"אבי מורי שליט"א, המשגיח דישיבת 'ארחות תורה', היה תלמידו של מרן הגראי"ל שטיינמן, והאמת שיהיה מתאים יותר לומר שהוא היה חסידו של מרן זצ"ל, וכך גם חינך אותנו הילדים, גדלנו כחסידים של מרן הגראי"ל ודבקנו בו בכל לב, הרבה הרבה לפני ששמו יצא לשם ולתהילה בכל קצווי הארץ כגדול הדור. אז הכירוהו כראש ישיבת פוניבז' לצעירים והיה מתנהג בשפלות ובענווה מופלאה, כך שרק בעלי טביעות עינא ידעו והבינו שמדובר באריה דבי עילאי, אדם שבאמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה.

"סבי מצד האם היה הגאון רבי יחזקאל טויב, נין ונכד לאדמו"רי מודז'יץ וקוזמיר זיע"א. הוא היה תלמיד ישיבת 'בית יוסף' בבני ברק והיה ממש בן בית אצל מרן החזו"א. סבא נפטר שבוע לפני תחילת לימודי בישיבת פוניבז' לצעירים וימים אחדים לפני כן הוא אמר לי שיש לי זכות גדולה שאני עומד ללמוד אצל הרב שטיינמן, והוסיף ואמר לי כך: "כל תלמידי החזון איש סבורים שר' אהרן לייב שטיינמן הוא 'בבואה של החזון איש'. לכן תנצל את הזמן במחיצתו ותכתוב כל חצי מילה שהוא אומר לך!".

אחרי ההקדמה האמורה, ניגש ראש הישיבה שליט"א לעיקר הדברים, ומספר על שיחה מאוד מעניינת שהיתה לו עם מרן הגראי"ל זצ"ל, ושהדיון בה נמשך לאורך זמן כאשר נספר בפרוטרוט בסייעתא דשמיא.

"בשנים האחרונות לחיי מרן", הוא מספר, "הייתי מגיע לביתו בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, ועוד קודם לכן הייתי מכין שורה של שאלות ונושאים להעלות בפניו. באחת הפעמים, ביום חמישי של פרשת 'לך לך' הגעתי לביתו של ראש הישיבה, ואמרתי לו שלמדתי את מה שכתב בספרו 'אילת השחר' על התורה, וראיתי שהוא שואל שאלה מאוד משונה ומוזרה.

אחת הברכות שהקב"ה מבטיח לאברהם אבינו בתמורה לזה שילך מארצו וממולדתו היא "ואברכך", ומבאר רש"י שהכוונה היא "בממון".

שואל מרן ב'איילת השחר', איזו מן ברכה זו? בשביל מה אברהם אבינו צריך ממון? ממתי מברכים אדם בדבר שאין לו בו שום צורך. ומתרץ מרן שהוא היה זקוק לממון כדי לטעת אשל בבאר שבע ולפרסם את שמו של הקב"ה בעולם.

אמרתי למרן, ימחל לי רבינו, אבל זאת שאלה משונה ומוזרה. יש מאות ואפילו אלפי מפרשים על התורה, כולם שואלים שאלות, אבל חוץ מראש הישיבה אף אחד בעולם לא חשב לשאול בשביל מה צריך כסף!

מרן הסתכל עלי,  ואמר לי: האמת שאתה צודק, יש שם אכן משהו משונה, אבל זו לא השאלה, השאלה היא מצויינת, רק התירוץ שלי שם באמת מאוד משונה. וכי כדי לזכות את הרבים ולפרסם את הקב"ה בעולם צריכים כסף? חסרות דרכים לעשות את זה בלי כסף? איזה מן תירוץ זה??? למעשה השאלה במקומה עומדת. בשביל מה היה אברהם אבינו זקוק לממון???".

סיפרתי למרן בנוגע לקושיתו שלו שבשביל זיכוי הרבים לא צריך כסף, שבהיותי בישיבה, שמעתי שאמר מרן ראש הישיבה הגר"ד פוברסקי זצ"ל שלפעמים אנשים אומרים "אם היה לי כסף כמו רוטשילד, הייתי לוקח כל צרכי ואת השאר הייתי נותן לצדקה", ואמר על זה שתי תשובות בדבר. קודם כל מי שיש לו כסף כמו רוטשילד יש לו גם יצר הרע כמו של רוטשילד, אבל יותר מזה, האם בדברים שהיום אתה כן 'רוטשילד', אתה נותן הרבה צדקה? הרי לחייך אתה בוודאי יכול, האם אתה מחייך לכל יהודי שבור לב כדי לשמח אותו? אתה אומר מילה טובה לאנשים שסביבך כדי לעודד אותם? אם במה שיש לך אתה לא כזה גומל חסדים גדול, למה שנאמין לך שדווקא בכסף אתה תהיה בעל צדקה כזה גדול ועצום???

מרן נהנה מהווארט ושיבח אותו, אבל אני הוספתי ושאלתי אותו…

ילמדנו רבינו, הרי לא מכבר היו הימים הנוראים וחג הסוכות. אנחנו מתפללים כתבנו בספר פרנסה וכלכלה  ואומרים ביהי רצון שאומרים בסוף 'ברכת כהנים', "ותתן לי ולכל נפשות ביתי מזונותנו ופרנסתנו ברווח ולא בצמצום", וכו' וכו'. אם יהודים לא צריכים כסף, למה הכניסו את זה לנוסח התפילה?

מרן תפס לי את היד

מרן תפס לי את היד, ואמר לי בחביבות ובתקיפות: "אני יותר מבוגר ממך, אני יכול לומר לך דבר אחד: לא צריכים כסף! "כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", לא צריכים כסף!!!

את סוף המשפט הוא אמר בכזאת תקיפות גדולה שממש נחרדתי. התחושה הזאת ליוותה אותי כל הדרך בחזרה לירושלים, נסעתי בקו 422, ובכל הדרך מצטלצל לי הדברים עם הטון הנחרץ שלהם "מדארף נישט קיין געלט".

(חלק משיחה נרחבת לגליון לקראת שבת)