המשגיח דקמניץ הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל סבל מאד על כאבים ברגלים, והעמידה היתה קשה לו במאד, כשהגיע האדמו״ר מקלויזנבורג זצ״ל לארץ ישראל, הלך ועמד שם שעות מספר על רגליו לשמוע ממנו דברי תורה, שאלו אחד מחבריו – שהיה ידיד נעוריו וממש כאח לו – רבי משה אהרן, הרי הנך סובל על רגליך ואיך אתה עומד זמן רב?
ענה לו רבי משה אהרן ששמע בשם הגאון רבי אליהו מישקובסקי זצ״ל ראש ישיבת כפר חסידים שסבל ממיחוש רגליים בעקבות לימוד התורה בצעירותו, וכך היה המעשה: תלמיד מובהק היה למורו ורבו הגדול מגרודנא, הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקופ זצ״ל, בעל ה״שערי יושר״. כשלהבת בפתילה היה קשור לרבו ולתורתו, ועד סוף ימיו הגה והעמיק ב״שערי יושר״. אף בצעירותו שתה בצמא את דבריו, וכל הזדמנות ניצל כדי לשמוע תורה מפיו.
פעם אחת התכבד בעל ה״שערי יושר״ לתת שיעור מחוץ לגבולות גרודנא, וכנראה במקום רחוק ממנה. בהכירו את נפש תלמידיו, את אהבתם אליו, ואת גודל צימאונם לתורה, ציווה עליהם בכל תוקף לבל יבואו אחריו לאותו מקום. לרבי אליהו הצעיר, היתה זו גזירה שאי אפשר לעמוד בה. למרות ה״איסור״, התגנב אחרי רבו ובא לשמוע את דברי תורתו. אך מאחר שרבו הקפיד כל כך אותה פעם שלא יבואו עמו, נענש התלמיד ה״לא ממושמע״, ומאז שעבר ברגליו על ציווי רבו — כך סח במרוצת השנים — החלו רגליו לכאוב. והוסיף: ״הרגליים כואבות, אבל זה היה כדאי…״.
(המשגיח דקמניץ עמ' 321)
ככלל, הקשר של מרן רבי שמעון זצוק״ל עם התלמידים היה מופלא. פעם סיפר הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצוק״ל שבשעה שמרן רבי שמעון זצוק״ל היה בערוב ימיו בבית חולים בוורשא, נכנס אליו, ואמר לו מרן רבי שמעון ש״אילו הרופאים היו דואגים לחולים כשם שאנו דואגים לתלמידים, היו התוצאות הרבה יותר טובות״.
נכדו הגאון רבי אברהם שקופ זצוק״ל סיפר, שבעת שהתחילו הבולשביקים להסתובב בעיירות נכנסה קבוצה אחת עם ראש הקבוצה שלהם למרן רבי שמעון זצוק״ל ואמר ראש הקבוצה למרן רבי שמעון זצוק״ל, ״הריני מוכן למלא כל רצונכם וצרכיכם״. כששאל אותו רבי שמעון פשר הדבר, השיב, ״בבחרותי באתי ללמוד אצל הרבי בישיבת טעלז, וכשנבחנתי הרגיש בי הרבי שאין כפתורים על המלבוש העליון שלי ושיהיה לי קר, אמר הרב להרבנית שתתפור כפתורים על בגדי וכן עשתה״. וסיים ״אינני לומד מאז כי התהפכתי לקומוניסט, אבל דבר זה לא אשכח לעולם״׳! כשהיו מדברים במשפחה ממעשה זה – סיים רבי אברהם שקופ את הסיפור – היו אומרים ״די מעשה מיט די קנעפלאך״ – ״המאורע עם הכפתורים״….
(מוסף שבת קודש נח תשפ)