פרשתנו זו בה אנו קוראים על אברהם אבינו שמידתו חסד, היא ההזדמנות להתעורר במידה מופלאה זו ולהשיב אל ליבנו שוב ושוב את האמרה המופלאה של מרנא בעל האיילת השחר שייסד ופרסם שמחסד אף פעם לא מפסידים.
כל אחד בוודאי פוגש מפעם לפעם אנקדוטות וסיפורים קטנים כאלו המעוררים את הנפש למידת החסד.
על רגע אחד קטן כזה שלימד אותי הרבה ברצוני לספר כאן:
ערב חג הסוכות הוא זמן שמתאפיין בריבוי מטלות בכל בית יהודי… גם אצלי בבית עם נקוף השעות לקראת החג המתקרב נכנסו ההכנות להילוך גבוה. הסוכה כבר מוכנה ומקושטת, התבשילים מבעבעים על הכיריים, הבית מסתדר והולך ובני הבית כולם מגוייסים לעזרה בכל תחום בו ניתן להתקדם לקראת החג הממשמש ובא.
שעה לפני כניסת החג הבית נכנס למערבולת של הכנות אחרונות. סיימתי בזריזות את מטלותיי והודעתי לבני ביתי שלא יפריעו לי כעת כיון שיש לי משהו חשוב מאד לעשות.
פניתי אל הסוכה המוכנה ובידי ארבעת המינים המהודרים שלי ושל בניי שיחיו להכינם ולקשור אותם לקראת החג.
זה תהליך שלוקח זמן ופיניתי לו מספיק מהזמן היקר של ערב החג בשביל להתחיל ולגמור ושיישאר לי עוד זמן לסיים את שאר המטלות.
התחלתי במלאכה ולפתע אני מגלה שברוב חפזוני בשעות הבוקר קניתי סט ערבות אחד פחות. בני הקטן שרק השנה הגיע לגיל חינוך בנטילת לולב הלך איתי ועם שאר בניי לפני כמה ימים לשוק ארבעת המינים וקיבל לולב אתרוג והדסים כחפצו, אבל כשקניתי את הערבות בבוקר שכחתי שהשנה אני צריך עוד חבילה וקניתי אחת פחות.
במהירות ירדתי לבית הכנסת הסמוך, פתחתי את המקרר שהיה ריק לחלוטין… מי קונה ערבות פחות משעה לפני החג?…
התקשרתי הביתה והודעתי על התקלה ובלחץ עצום יצאתי לחיפוש מהיר של ערבות.
בכל בתי הכנסיות בשכונתי לא היו ערבות, בלית ברירה עליתי על הרכב והתחלתי בחיפוש רחב יותר.. ככל שנקפו הדקות התחלתי להבין שאני בצרה צרורה… בני היקר שכבר חלם על סט משלו לא יוותר, אבל השקיעה נושפת בעורפי ועוד פחות משעה הכל צריך להיות מוכן.
פניתי אל המקווה הגדול במרכז העיר שפתוח עד כניסת החג בתקווה למצוא שם משהו, אבל גם שם מצאתי רק כמה קרטונים ריקים שהעידו שעד לא מכבר היה ניתן לרכוש כאן ערבות…
ביציאה מהמקווה בעודי מתניע את הרכב דפק על החלון בחור צעיר ושאל אם אני יכול לקחת אותו טרמפ כי החג מתקרב והוא גר רחוק. מוחי לא היה פנוי עכשיו לטרמפים והמסתעף… מלחמה של שני רגעים התחוללה בין המוח ללב, בסיומה פתחתי את החלון ושאלתי את הבחור היכן הוא צריך להגיע, סימנתי לו לעלות לרכב והתחלתי לנסוע לכיוון. הוא שאל אותי להיכן אני מגיע, וכששמע שאני לא יודע בעצמי לאן אני צריך כי אני מחפש ערבות, הוא עדכן אותי שלפני כמה שעות הוא ראה את גבאי בית הכנסת שמתחת לבית שלו ממלא את מלאי הערבות. כנראה שעוד נשאר שם.
היה לי חשד רציני שהוא קצת 'מייפה את המציאות' כי הוא רוצה להגיע מהר הביתה, לא היה מסתבר שדווקא בבית כנסת נידח וקטן יהיה מה שאין בכל המקומות המרכזיים.
שוב התחוללה מלחמה קטנה בין היצרים שבתוכי, בסיומה הפניתי את ההגה לכיוון המדובר והורדתי את הבחור מתחת לבית. בפרץ של נדיבות הוא הודיע שבשביל לחסוך לי את היציאה מהרכב הוא יבדוק בעצמו בבית הכנסת אם אכן עוד נשאר משהו, מה שהגביר אצלי את החשש שבזבזתי דקות יקרות מפז לריק, אבל לתדהמתי אחרי מספר שניות הוא יצא עם כמה חבילות ערבות כדי שאני עוד יוכל לבחור ביניהן…
בדרך חזרה הביתה שיננתי לעצמי שוב ושוב: מחסד אף פעם לא מפסידים!!
יפה מאוד