כשתהיה בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול

לֶךְ לְךָ. רמז לו כשתהיה בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול שנולד לו יצחק.

רמז לו שלאחר שתלך מארצך תחיה כמנין לך לך שהרי בן ע"ה שנה היה כשיצא וכל שנותיו קע"ה.

אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וגו'. ברכו כאן ז' ברכות והם אלו. ואעשך לגוי גדול והיא הגדולה שבכולם שיעשהו לגוי שעם זאת נכלל השיעבוד והשחרור. והשנית שבהיות אברם טרם הכניסו בברית יברכהו ברכת הממון כמ"ש ואברם כבד מאד. והשלישי שיגדל שמו מאברם לאברהם. והרביעי שיהיה הוא בעצמו ברכה. והחמישי שיברך השם מבורכיו. והששי שיאור כל מבקשי רעתו. והשביעי שיתברכו בו כל משפחות האדמה

וַאֲבָרֲכָה מְבָרֲכֶיךָ. בגי' כהנים המברכים בניך. על כן מברכיך ל' רבים ומקללך לשון יחיד

וּמְקַלֶּלְךָ אָאוֹר. בגי' זה בלעם הבא לקלל בניך.

צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. וליעקב אמר ימה וקדמה וצפונה ונגבה. לאברהם התחיל להראות זכות הקרבנות שנשחטים בצפון. וליעקב הראה שבזכותו יעברו הים והיינו דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ישראל סבא

בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן. ז' פסוקים בתורה שכתוב בהם ברכה  להקב"ה. ברוך ה' אלהי שם. וברוך אל עליון. ויאמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם. ואקוד ואשתחוה לה' ואברך. ויאמר יתרו ברוך ה'. ואכלת ושבעת וברכת את ה'. ולגד אמר ברוך. ובהם ק' תיבות כנגד ק' ברכות שבכל יום וז' פסוקים כנגד ז' ברכות שבשבת ויו"ט. ובחמשה מהם השם אצל ברוך כנגד ה' חומשי תורה שצריך לברך עליהם תחלה ואם תצרף עמהם וברוך אל עליון יהיו ששה כנגד ששה סדרים

שני פעמים אב המון בפרשה והוא עולה בחשבון יצחק וכן ארבה בגימטריא יצחק

וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק. אקים נוטריקון אשר קידש ידיד מבטן

 

אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ  (יג טז)  – האיסור למנות את ישראל

שיש בקבלה שפסוק זה הוא נגד עין הרע

מנהג העולם למנות אנשים למנין ע"י הפסוק "הושיעה את עמך" שיש בו י' תיבות, ומנהג זה מובא בקיצור שו"ע, ובספר האורה המיוחס לרש"י וכן בספר העתים בשם תשובה לרב האי גאון כתבו לספור ע"י הפסוק "ואני ברב חסדך" באופן שהראשון פותח ואומר 'ואני', השני אומר 'ברב', השלישי 'חסדך' וכן הלאה, וכשנשלם הפסוק יודעים שיש עשרה, ובספר קרניים ובפירוש עליו מאת המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי כתוב שיש בקבלה מרב הונא שפסוק זה הוא נגד עין הרע

האם מותר לספור רגלי האנשים?

במקדש היו עושים פייס ע"י שהכהנים היו מוציאים את אצבעותיהם, והממונה היה קובע סך ומנין והיה סופר את האצבעות, והזוכה היה מי שבאצבעו נגמרה הספירה, והגמרא ביומא (כ"ב:) אומרת שלא היו מונים את הכהנים עצמם מפני שאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה.

ומבואר שאין איסור במניית אצבעות, וכן נקטו למעשה האבני נזר והפאת השלחן.  והפרדס יוסף והכלי חמדה כתבו שכיון שכתבה התורה כי תשא את ראש בני ישראל אז הקפידא היא רק אם מונה לגולגלותם או באבר אחר שהנשמה תלויה בו.וכ"כ בשו"ת תורה לשמה שיכול לספור כמה אורחים יש (כדי לידע כמה אוכל להכין) ע"י שיספור זוגות רגליים.

מאידך החתם סופר כתב שדבר זה אין לו שחר, וכן דעת הגרי"ש אלישיב שלא מועיל שימנו רק את רגלי האנשים, ואין סברא לחלק, וכ"כ האגרות משה.

ולשיטתם הסיבה שהיה מותר למנות אצבעות במקדש היא אחרת, שכיון שיכול להיות שכהן אחד יוציא שתי אצבעות, או שלא יוציא כלל, א"כ הספירה היא לא בוודאות ממש, ולא נחשב שמנה את ישראל, ובפרט לשיטת הרמב"ם שכל כהן היה יכול להוציא ב' או ג' אצבעות והיו מונים אותם כב' וכג' אין האנשים נמנים כלל.

שרבים טועים ומונים א' ב' ג', שחושבים שכך מותר

החסד לאלפים כותב שרבים טועים ומונים א' ב' ג', שחושבים שכך מותר, אך טעות הוא בידם, אלא יראו במראית העין וימנו במחשבה, (וכ"כ גם בספרו פלא יועץ), וכן כתב הגר"ח פלאג'י שלא ימנה המנין לא בלשון לעז ולא בשאר לשונות ואפילו בלשון הקודש, אלא באומדנא ובמחשבה למראה עיניו, ולא יהיה רומז באצבעותיו. (אך עיין בשו"ת ציץ אליעזר  ובשו"ת שבט הקהתי.)

שהמנין שולט בו עין הרע

טעם האיסור: רש"י בתחילת פרשת כי תשא אומר שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם כמו שמצינו בימי דוד. המהרי"ט בספרו צפנת פענח שטעם האיסור שנאסר למנות את ישראל הוא שישראל צריך שיהיה בהם אחדות גמור, והמנין מורה על הפירוד והחילוק, ולזה אמרה תורה כי תשא וכו' ונתנו איש כופר נפשו, לפי שבראשונה היחידים מתקיימים בזכות הרבים אע"פ שיש בהם עוונות, אבל כשהם מחולקים צריכים כופר נפש לכפר עוונותיהם, ולפיכך הכלל אי אפשר להימנות בשום ענין.

הרמ"א (בתורת העולה) כותב שהובטח לאברהם שזרעו יהיה כעפר הארץ, וכן ביעקב כתוב ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר, ואם ישראל נמנים מראים שאינם זרע אברהם ויעקב אשר לא יספר, ועל כן הנגף שולט במנין.

 

איך אביו היה עומד בפתח ביהכנ"ס איצקוביץ והיה אוסף כסף כדי שיוכל לבנות את המרכז הרפואי

"ויבא הפליט ויגד לאברם העברי" (י"ד -י"ג)

פירש רש"י, שבא מעבר הנהר.

הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א: חז"ל דורשים מה שכתוב אברם העברי, שכל העולם מצד אחד והוא מהעבר השני, שהוא לבדו האמין בה' נגד כל העולם.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל מסטאמר זצ"ל שאל, למה דווקא כאן התורה מביאה תואר זה של אברהם אבינו שהיה נגד כל העולם, הרי כ"כ הרבה פעמים אברהם אבינו מוזכר בתורה, ולמה דווקא כאן רימזו את זה.

וביאר, שהרי רש"י כאן מפרש שהסיבה שעוג סיפר לאברהם אבינו שלוט נשבה, היה בשביל שיצא להילחם איתם וייהרג והוא יקח את שרה. ולכאורה לא מובן, מה חשב עוג, וכי למה שאברהם אבינו ייצא להילחם עם ארבעת המלכים שהיו חזקים כ"כ שהצליחו לנצח את כל חמשת המלכים. והתשובה היא שעוג ידע שאברהם אבינו היה לו מידה זו שהוא לא מתפעל מכלום, כל העולם מעבר אחד וכו', וכל מה שחשב שצריך לעשות לא היה מה שעמד נגדו, ואפילו כשאין סיכוי. ולכן עוד ידע שאברהם אבינו יצא להילחם איתם. ולכן דווקא כאן התורה רימזה את המידה הזו של אברהם.

מי שיש לו מידה זו של כח הרצון יכול להשיג דברים גבוהים, נגד כל הסיכויים. וידוע שהאדמו"ר מצאנז זצ"ל אמר שבשואה הגרמנים ימ"ש הכריחו אותם לסחוב משאות של טונות ומי שלא סחב היו הורגים אותו, וזה משאות שאדם לא מסוגל לסחוב אותם, ומזה למד שאין מושג כזה 'לא יכול', אולי יש מושג 'לא רוצה', אבל כשרוצים יכולים.

וכך אצל מרן הרב מפוניבז' זצ"ל כשפתח את הישיבה באמצע ימי השואה האיומה, אנשים אמרו לו 'מה אתה אוסף כסף? הרי אנשים נמצאים בין חיים למוות, ומי אמר שבכלל יהיה בחורים שאתה בונה בשבילם ישיבה?.

וכך היה כשהרב מפוניבז' בנה את הבנין הגדול של מאות מקומות, באותה תקופה היה רק כמה עשרות בחורים בישיבה, אנשים חשבו שהוא השתגע, אבל הוא לא התחשב ואמר' פה תהיה ישיבה גדולה'. היום רואים את הפירות בלעה"ר, מי שיש לו כח הרצון הוא מצליח מעל ומעבר לצפוי, כי 'אין דבר העומד בפני הרצון'.

וכעי"ז בבני ברק יש את מרכז רפואי מעייני הישועה שבנה הרב ד"ר משה רוטשילד ז"ל לפני שנים רבות, כשהתחיל לבנות אנשים לא רצו לעזור לו, בזמנו הוא פנה לאחד מהחברי כנסת שיעזור לו לקבל רשיונות, הח"כ סירב והסביר לו בטוב טעם שהוא מתבייש לבקש זאת במשרדים הרלוונטיים, כי זה חסר סיכוי ולא מעשי. ר' משה הלך למרן הסטייפלער זצ"ל שיבקש מאותו ח"כ שיעזור לו בעניין,וכך הווה. וסיפר לי בנו ידידי הרב נתן רוטשילד שליט"א שהוא זוכר איך אביו היה עומד בפתח ביהכנ"ס איצקוביץ והיה אוסף כסף כדי שיוכל לבנות את המרכז הרפואי, אז הוא היה צריך מליונים, ואעפ"כ הוא עמד ואסף פרוטה ועוד פרוטה, ולא התפעל מהמלעיגים עליו.

היום רואים איך שהמרכז הרפואי מקפיד בכבוד כלל החולים (כולל גיל הזהב). עוד רואים איך שמקפידים על שמירת השבת במקום, צניעות, טהרת כהנים ועוד. וכל זה הגיע בזכות כח הרצון של הרב משה רוטשילד ז"ל שלא הסתכל על מלעיגים עליו (וב"ה כל החיזוקים הנ"ל מתחילים להשפיע על שאר בתי החולים בארץ, דברים שלא חלמו עליהם בעבר).

וצריך להתחזק בזה, שכל אחד במקומו עם כח הרצון שיש לו, לזכור שאין דבר העומד נגדו, ועל ידי זה כל אחד יוכל להשיג דברים גדולים מאוד.

(דברי השירה  גליון מס' 308)

 

שבוודאי הוקשה לו לאברהם לעזוב את ארצו ומולדתו ובית אביו בהם הורגל כל ימי חייו

הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: בפרשתן 'ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן' , ומפרש הרה"ק ה'בת עין' זי"ע (ר"ת אברהם) שבוודאי הוקשה לו לאברהם לעזוב את ארצו ומולדתו ובית אביו בהם הורגל כל ימי חייו, ללכת לארץ נכריה כאשר עדיין אינו יודע אפילו אנה ילך, ומאין היה לו כח כביר כל כך – לעזוב הכל, למקום הלא נודע… אלא שהאמין ובטח בהקב"ה שבוודאי יעשה עמו 'אך טוב וחסד' , השליך עצמו ואת יהבו על ה', ובזאת היה בכוחו לקיים רצונו ית' אפילו בדבר שקשה לו וזהו שאמר הכתוב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה, כי תיבת 'בטחון' עולה בגמטריא 'חמש ושבעים', וכלומר שהשיג מדרגת הבטחון בצאתו מחרן, שרק על ידי שבטח בה' היה בכוחו לצאת מארץ מולדתו ומבית אביו וממשפחתו. וכן הוא לדידן בכח האמונה והבטחון בבורא כל העולמים דכל מאי דעביד לטב עביד יש בידו לקיים מצוות ה' ולעמוד בנסיונות הקשים ביותר.

ומכאן נלמד, כל חד וחד ב'עשרה נסיונות' העוברים עליו, או בכל צרה וצוקה המתרחשת ובאה לעולם, וכן בכל 'פרשת דרכים' כשאינו יודע כיצד יוכל להחזיק מעמד וללכת ב'חרן' – חרונו של עולם, יתאמץ לראות את ה' בכל דבר וענין ואז יצליח, כי האמונה והבטחון הם המשענת שעל ידם יצלח את כל 'משבריך וגליך עלי עברו' , ואם יבטח בהשי"ת יוכל לעמוד בנקל מבלי שברון רוח ונפש.

(באר הפרשה- פרשת לך לך תשפ"ג)

 

מדוע נאמר 'והיה ברכה' ולא נאמר 'ואתה תברך'

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (י"ב א)

הנה כשאדם הולך ממקום למקום, הרי מתחילה הולך מביתו ואח"כ ממולדתו ואח"כ מארצו, וצ"ע מדוע שינה הסדר. וביאר הגר"ח זצ"ל כדי שיהיה נחשב לאברהם לשלש מצוות, שאם היה אומר לו כסדר, היינו מפרשים דהציווי הוא לילך מארצו, רק דהקב"ה מפרש לו הסדר, וממילא היה נחשב לו רק למצוה אחת לכן שינה שיהיה לו מצוה מיוחדת על ארצו, מולדתו ובית אביו (חידושי הגרי"ז הוספות).

"והיה ברכה" (י"ב ב) – לא נאמר 'ואתה תברך', רק אברהם אבינו בעצמו הוא ברכה, והוא מפני שמידת אברהם אבינו שהוא עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה נותנת ברכה בכל המקומות (חידושי הרי"ם) (שיח שרפי קודש).

(מתוך גליונו של הרב חנניה צולק תשפ"ד)

 

צידה לדרך

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים  (טו ה)

בשם הבעש"ט הקדוש מובא שפירש דכמו שהכוכבים נראים למטה כקטנים ולמעלה בשמים הם גדולים מאוד,
כך בני ישראל נראים קטנים למטה בעוה"ז, ובעולם העליון הם גדולים מאוד.